מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרש בין הצהרות הון בשל מלאי

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2000 בעליון נפסק כדקלמן:

בין הצהרת הון שהגיש המערער ליום 31.12.88 (להלן: הצהרת ההון הראשונה) ובין הצהרת הון שהגיש ליום 31.12.95 (להלן: הצהרת ההון השנייה), מצא המשיב הפרש הון בלתי מוסבר.
בין היתר, הוא טען לגבי ששת הרכיבים הבאים בשומה: (א) שווי מלאי הנעליים - המערער טען בפני בית המשפט המחוזי כי שווי מלאי הנעליים הגיע בשנת 1995, מועד עריכת הצהרת ההון השנייה, לסכום של אפס; (ב) שווי תכולת הדירה - המערער טען, כי שווי תכולה זו הוא 7,000 ש"ח ולא 30,000 ש"ח כפי שנקבע בשומה; (ג) הוצאות המחייה - המערער טען בפני בית המשפט המחוזי, כי משפחתו היא מישפחה ענייה ודלת אמצעים ואין לבסס את הוצאות מחייתה על טבלת הוצאות המחיה של נציבות מס הכנסה.
...
דין הערעור, איפוא, להידחות.
על סמך כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בהליך ערעור מסים (ע"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

על פי הודעת העירעור, שנויים במחלוקת, הפרישי ההכנסה בין ההכנסה המוצהרת בגין כל שנה ובין ההכנסה החייבת על פי הצוו, והמס הנובע מהפרשים אלה, כמפורט בתקצירי השומה שצורפו לערעור.
בהתאם להסדר הטיעון האמור, אשר אומץ על ידי בית המשפט, נגזר על המערערת תשלום קנס סמלי בסך 1,000 ₪, ואילו על מר ברק גאון, נגזרו עונש מאסר בפועל בן 48 חודשים, מאסר על תנאי, וקנס, וכן הורה בית המשפט על חילוט רכוש פרטי שלו, בסך 8 מיליון ₪, בהתאם להוראת חוק איסור הלבנת הון.
החקירה העלתה, כי חברת פוראול, אשר חשבוניות שלה בגין מכירת סולר למערערת, בסכומים של מיליוני ₪, לא ניהלה פעילות כלכלית ממשית, לא היה לה מלאי, לא החזיקה ציוד ולא העסיקה עובדים.
...
ביחס לאופן ביסוס השומה לפי מיטב השפיטה, למסד הראייתי הנחוץ לשם עריכתה, ולטיב הביקורת השיפוטית עליה בערעור, נפסק: "נישום אשר ספריו הוכרו כפסולים מאחר שנוהלו בסטיה מהוראות ניהול פנקסים... ונערכה לו כתוצאה מכך שומה על פי מיטב השפיטה - לא ניתן לדרוש ממנהל מע"מ, או מפקיד השומה, לפי העניין ... להוציא שומה מבוססת ומדוייקת לכל דבר ועניין ולהצדיק את שומתו לכל פרטיה. בנסיבות אלה רשאי המנהל לקבוע את השומה לא רק על פי עובדות מוכחות ונתונים בודקים, אלא גם על פי אומדנים, הערכות וניסיון אישי …במקרים כגון דא, על הנישום הראיה להוכיח את הטענה כי שומה כאמור הינה מופרז, בלתי סבירה או שגויה … נטל הראיה הרובץ על נישום בהקשר זה הינו כבד ביותר עד כי "לא נשאר לשופט אלא לאשר את השומה, בלתי אם יעלה בידי הנישום להוקיעה כשרירותית או כמופרכת מעיקרה או, כבנויה על הנחות של עובדות או משפט המוטעות ביסוד... פקיד השומה מחויב, כמובן, למשל בעריכת שומה סבר, אך כשאין בסיס מוצק להערכת הכנסתו של הנישום, מן הטעם שספריו נפסלו... לא יתערב בית-המשפט בשומה, אפילו לא היה בידי פקיד השומה כדי לבססה על ראיות, שאפשר להעמידן במבחן... ההיגיון אשר עומד בבסיסה של הלכה זו הוא בקיאותם ומומחיותם של מנהל מע"מ או פקיד השומה בעריכת שומות המס. מטעם זה נקבע כי גם באותם מקרים בהם נאלץ מנהל מע"מ לפעול אף לפי ניחוש והשערה בלבד, לא יבוא בית המשפט להמיר את ניחושו ושיקול דעתו של המנהל בניחושו ובשיקול דעתו שלו... לבית המשפט בתובענת מס נתונות סמכויות של פיקוח וביקור בלבד. אמנם, בית המשפט מוסמך להתערב בשומה שנערכה על ידי פקידי המס, אולם ככלל לא ייטה הוא לעשות כן. את תפקיד עריכת השומה הטיל המחוקק על מנהל מע"מ ואפילו ימצא בית המשפט כי אילו היה פועל הוא במקומו של זה היה עורך את השומה באופן שונה ממנו, אין בכך עילה מספקת להתערבותו בה" [ע"א 8375/06 ד"ר מנחם צ'צ'קס נ' מנהל מע"מ פתח תקוה (ניתן ביום 25.3.09) בסעיף 20 לפסק הדין, ור' גם ע"א 4160/13 סלע בנגב חב' לעבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע ופקיד שומה באר שבע (ניתן ביום 10.5.15 בסעיף מה לפסק הדין)].
משנדחו טענות המערערת, לעניין פסילת הספרים, ולעניין השומות על פי מיטב השפיטה, יש לדחות את הערעור, לעניין תיאום ניכוי, בשל פחת ובשל אינפלציה, בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), וביחס לקנס הגירעון, הנשענים במלואם על הטענות שנדונו לעיל ונדחו.
משלא נמצא כל פגם העשוי להצדיק התערבות בשומות ובצווים, נדחה הערעור.
נוכח סכומי המס שהועמדו במחלוקת במסגרת הערעור, ונוכח היקף ההתדיינות בפועל, תשלם המערערת למשיבה הוצאות המשפט, בסך 70,000 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2008 בעליון נפסק כדקלמן:

וכדברי המשנה לנשיא מ' חשין (בע"א 552/02 חנני נ' פקיד השומה, 18.4.05, לא פורסם): "ההיגיון המונח ביסודה של דרך זו, היגיון פשוט הוא. קיומו של הפרש הון בלתי מוסבר בין שני מועדים שבהם נערכו הצהרות ההון, מלמד כי בפרק הזמן שבין לבין היו לנישום תקבולים מסוימים שהגדילו את הונו מעבר להכנסות ולהוצאות המדווחות ...
פקיד השומה מצא בבדיקותיו, כי נכון ליום 31.12.92 (יום המאזן של חברת ט.ר.ת) נרשמה לזכותו התחיבות של החברה בסכום של 1,659,969 ש"ח, וכנאמר בפסק הדין קמא "המשיב הסיק מכך כי התחיבות זו נוצרה בשל כספים שהעביר המערער לט.ר.ת". לאור זאת, "סכום זה (1,659,969 ש"ח – י"א) הוסף על ידי המשיב למסגרת ההון העצמי (של המערער) להצהרת ההון ליום 31.12.98". בית המשפט קמא, כממצא שבעובדה, דחה את טענת המערער כי הרישום האמור במאזנה של ט.ר.ת לא שיקף כספים שהחברה חבה לו, אלא העברת סחורה מלאי ורכוש קבוע מחברה אחרת (טומיפלסט בע"מ) שבבעלות אביו של המערער.
...
דהיינו, על המשיב לתקן שומות המערער לשנים 1997-8 בדרך הסרת מרכיב ההכנסה שנקבע בהסתמך על הפרש ההון האמור בסך 1,659,989 ש"ח. אשר להפרש ההון הנוסף בסכום של 438,328 ש"ח, אשר חושב בשומה כהוצאות המחיה שהוציא המערער בתקופות השומה – דין הערעור להדחות.
איני מוצא מקום או הצדקה לשנות מקביעותיו אלה של בית המשפט קמא ומהמסקנה המתבקשת מהם.
סוף דבר, אילו דעתי תישמע – אציע כי נקבל הערעור לעניין מרכיב הפרש ההון בסך 1,659,969 ש"ח (נשוא מאזן ט.ר.ת ליום 31.12.92), ונדחה את שאר מרכיבי הערעור.

בהליך ערעור מסים (ע"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בפני מחלוקת בדבר שומת הפרישי ההון אשר הוצאה למערער שמבוססת על הצהרות הון שהגיש המערער ליום 31.12.02, וליום 31.12.08.
בדיעבד תוקנה הצהרת ההון של המערער והוסף מלאי בעסק של המערער בסך 85,358 ₪.
...
אשר על כן ולאור המקובץ, התוצאה היא שדין הערעור להתקבל.
הערעור מתקבל אפוא.
המשיב ישלם למערער בתוך 30 יום מהיום והוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 25,000 ₪.

בהליך ערעור מסים (ע"מ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

על בסיס קביעה זו, ובהשוואת שתי הצהרות ההון, בין שנת 1993 לבין שנת 2001, קבע המשיב כי קיים גידול הון של 470,000 ₪, ולכן התבקש המערער להמציא הסברים על גידול הון זה (נספח ג' לתצהיר הגב' פוני מטעם המשיב)- המערער נתן הסברים והמציא נתונים, ועל פי טענת המשיב, לאור הסברים אלה, תוקנה הצהרת ההון לשנת 2001 כדלקמן- הוכר רכוש קבוע של המערערת (מלאי השייך לעסק הפיאות של המערערת) בסכום של 28,431 ₪, בנכוי פחת- סכום עליו לא דיווחו המערערים בהצהרה הקודמת (נספח ד' לתצהיר פוני); וכן, הוגדלו התחייבויותיו של המערער בסכום הזהה לסכום ההתחייבויות שנירשם בהצהרת ההון לשנת 1993, דהיינו, בשני הסכומים שצוינו (משלא הוצגו ראיות כי התחייבויות אלו ניפרעו).
גישת המערערים אינה מדייקת לגבי ההלכה בנושא זה. הלכה היא, כי משנמצא הפרש הון לא מוסבר, על הנישום הנטל להמציא הוכחות וראיות מהימנות שיש בהן כדי להסביר את מקור ההפרשים הקיימים בין הצהרות ההון שהגיש לרשויות המס (ע"א 9541/04 יעקב שרפיאן נ' פקיד שומה ת"א 3 (מיסים); ע"א 236/83 אריה ליברמן נ' פקיד שומה ת"א, פ"ד לט(2) 810, ע"מ 812; ע"א 2/81 שפירא יהושע נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד לח(2) 414; ע"א 409/86 יוסף יעקב וירון רימר נ' פקיד שומה חדרה (מיסים), עמ"ה 1045/01 שאשא דוד נ' פקיד שומה תל אביב יפו 3 (מיסים)).
טענות המערערים המערערים טענו כי אינם חולקים על כך שיש להגדיל את ההון בשל "מקדמת לקוחות" ואולם, לשיטתם, שלא כדין נדחתה בקשתם לערוך גם תיקון מצידם, על ידי הוספת סכום ההתחייבויות שלהם לספקי חומרים בסך של 215,725 ₪, סכום שעל פי טענת המערערים נשמט בטעות ולא נכלל בהצהרת ההון.
...
המסקנה היא כי יש לדחות את טענות המערערים לעניין הוצאות המחיה.
סוף דבר הערעור נדחה, להוציא לעניין ההכרה בחובות הספקים בהצהרת ההון לשנת 2005.
המערערים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דין בסך של 12,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו