הפררוגטיבה של מעביד לניהול עסקו

במסגרת התביעה העיקרית, נידרש, כך נראה, להכריע בשאלות כבדות משקל, לצורך מציאת האיזון הראוי בין הפררוגטיבה של המעסיק לקבוע את דרישות הסף למשרות אצלו לבין הוראת סע' 39 לחוק ההנדסאים, ובכללן, אך לא רק: האם לאור חוק ההנדסאים, "גוף צבורי" אינו רשאי עוד לקבוע דרישת תואר ראשון מסוים (בשונה מכללי, ושאינו דורש רישיון על פי חוק), מבלי לאפשר להנדסאים וטכנאים להיתמודד במיכרז? מהי כוונת המחוקק במילים "אלא אם כן נקבעה הגבלה מפורשת בעיניין זה בחוק" – האם ההגבלה צריכה להתייחס להעדר זכותם של הנדסאים להיתמודד חרף התקיימות הרישא לסעיף, או לדרישת רישיון מיוחד שהנדסאים אינם מחזיקים בו, או כל פרשנות אחרת? מהן "שאר הדרישות לעניין אותה מועמדות" – האם רק דרישות שאינן נוגעות להשכלה, או גם כאלו המגדירות את ההשכלה הנדרשת? כפי שהבהרנו לצדדים בדיון, ונראה כי הסכימו עמנו, לא נוכל להכריע בכל השאלות העולות מהתביעה העיקרית, בטרם נשמע את עמדת המדינה לגביה, באשר היא המעסיק הצבורי הגדול ביותר וכן נוכח הודעות/חוזרי נש"מ שפורסמו בעיניין זה ממש, ופורשו באופן שונה על ידי הצדדים.

אף על פי כן, כאמור, התובענה שבפנינו אכן מעוררת סוגיות כבדות משקל שראוי לידון בהן, בין היתר כפי שפירטנו לעיל, במטרה לקיים את הוראות חוק ההנדסאים ולא להפוך אותן לאות מתה, מחד, אך תוך שמירה על עקרונות משפטיים אחרים ובהם פררוגטיבת המעסיק לנהל את עסקו בסבירות.

...

יתרה מכך, אף מאזן הנזקים מובילנו למסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות, והכל לאור הכלל כי צו מניעה זמני יינתן במקרים בו ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך.

לבסוף, נוכח הסכמת המשיבה לאפשר להנדסאי/טכנאי תעשייה וניהול להתמודד במכרז הנדון, תוך שהיא שומרת טענותיה, הסכמה העולה בקנה אחד עם דרישתו הראשונית של המבקש להנהלת המשיבה; אנו סבורים כי בקשת המבקש לעכב בצו זמני את המכרז מחמת שלא הסכימה לאפשר לכלל ההנדסאים והטכנאים להתמודד במכרז, לוקה בשיהוי ניכר.

סוף דבר הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.

עניין לנו באבחנה מקוממת ולא עניינית בין עובד לעובד, ללא כל הצדקה לעניין המטרה הנדונה, המגלמת לטעמנו, את מהותה של ההפליה, כנגדה יצא המשפט, ונחתום דיוננו בעיניין זה, בדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי בעיניין ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ו-15 אח', (פסה"ד מיום 02/10/2011), והולמים הם את המקרה שבנידון, כדלקמן: "הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את מקום העבודה מוגבלת על ידי עיקרון השויון, משמע "חייב כל מעביד לנהל את עסקו כך שזכותם של עובדיו לשויון בינם לבין עצמם לא תיפגע. זוהי המטרייה הנורמאטיבית שתחתיה עליו לפעול. אלה הן הדרישות הנורמטיביות שעליו למלא". שקולי תקציב גרידא לא יגברו על הזכות לשויון.

...

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאנו קובעים כי הוראות ההסכמים שנחתמו בנתבעת, חלו על התובעים, וכי התובעים היו במעמד של "עובדים זמניים קבועים" על פיהם, למעט התובע אומרי אוברה שהיה במעמד זה עד לחודש אפריל 2009, שאז הועבר למעמד של "עובד קבוע". תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו למענק רווחים – נדחות; תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו ל"מענק פיצול"– מתקבלות; תביעותיהם של כלל התובעים ל"מענק הפרטה"– מתקבלות; תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו ל"תגמול נופש" – מתקבלות וכן מתקבלות באופן חלקי תביעותיהם של תובעים אלו לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אך תביעותיהם של שאר התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני – נדחות; תביעותיהם של התובעים 1-4 לסעד האכיפה – נדחות, וכך גם תביעותיהם של התובעים 1-4 לפיצוי בגין נזק לא ממוני; תביעותיהם של התובעים 1-4 לפיצוי בגין נזק ממוני בשל הפגמים שנפלו בפיטוריהם – מתקבלות באופן חלקי.

כפעל יוצא מכל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הנקובים בטבלה שלהלן, לצד שמו של כל תובע: א ב ג ד ה שם תובע מענק פיצול מענק הפרטה תגמול נופש פיצוי בגין נזק לא ממוני פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 1 דביאן אלי 70,000 ₪ 25,251 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ משכורת קובעת אחת לפיצויי פיטורים 2 שי כהן 70,000 ₪ 34,979 ₪ 4,060 ₪ 5,000 ₪ משכורת קובעת אחת לפיצויי פיטורים 3 לדר משה 70,000 ₪ 24,625 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 4 משכורות קובעות לפיצויי פיטורים 4 צוזמר מיכאל 70,000 ₪ 18,248 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 4 משכורות קובעות לפיצויי פיטורים 5 אומרי אוברה 70,000 ₪ 25,022 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 6 אליאב אקוקה 70,000 ₪ 27,105 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 7 שלומי אקוקה 70,000 ₪ 16,050 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 8 אייל יעקובוביץ 70,000 ₪ 12,955₪ 9 אלמוג לייב 70,000 ₪ 20,650 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 10 איתי מיטב 70,000 ₪ 21,372 ₪ 1,160 5,000 ₪ 11 אסי סבג 70,000 ₪ 11,264 ₪ 12 גבי פוטישמן 70,000 ₪ 18,457 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 13 ויטלי שפכט 70,000 ₪ 24,339 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 14 אורי סיון 70,000 ₪ 32,509 ₪ 4,060 ₪ 5,000 ₪ 15 **** פינגרמן 5,843 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 16 שחר די ולנסה 20,278 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 17 חנן שוורצמן 19,957₪ 3,480 5,000 ₪ 18 סיון בן חמו 10,684 ₪ 19 אלעד ציפרוט 23,553 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 20 טל וייסלר 70,000 ₪ 20,185 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 21 רותם לוי 14,754 ₪ 22 מורן שור 11,219 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 23 עדי דוד אללוף 21,793 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 24 איתי ליבן 20,122 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 25 יגאל ריף 24,120 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 26 אפרים וינקלר 17,593 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 27 נדב שלום גולן 7,004 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 28 פבל ספירין 21,789 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 29 גיל בילנקו 19,317 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 30 יוסף והבי 36,032 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 31 שאהין מהדי 28,761 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ הסכומים כאמור בעמודות א' ו-ב' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.10.07 ועד לתשלום המלא בפועל; הסכומים כאמור בעמודות ג' ו-ד' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לתשלום המלא בפועל; והסכומים כאמור בעמודה ה' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בהינתן כי התובעים כולם יוצגו במאוחד בהליך זה, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בנוסף לסכומים כאמור לעיל, בהוצאות התובעים כולם בגין הליך זה בסכום כולל של 85,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

האיזון שנקבע שם בין הזכות לפרטיות לבין הפררוגטיבה של המעסיק לניהול עסקו, הוא איזון ראוי ומתבקש, ואיני סבור כי העובדה שבין המבקשת למשיבים לא היתקיימו יחסי עבודה במובנם הרגיל יש כדי להשליך על איזון זה. בצדק קבע בית משפט השלום כי גם אם יחסי עבודה רגילים בין הצדדים אין כאן, מתכונת ההיתקשרות הספציפית (ואחדד: במסגרתה למשיב הוקצה חדר במשרדי המבקשת, ניתן לו מחשב והועמדה לרשותו תיבת דואר אלקטרוני אישית) מחייבת יישום דומה.

...

אשר להפרת הפרטיות מצדה של המבקשת, מקובלת עליי קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לפיה המבקשת הפרה את זכותו לפרטיות של המשיב; וכשלעצמי איני רואה כל קושי להחיל את העקרונות היפים שנקבעו בהלכת איסקוב על ענייננו.

גישה זו אינה מקובלת עליי.

סופו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות, ומכאן שדין הבקשה להידחות.

כמו כן שמנו לנגד עינינו את החשיבות שיש לתת לפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עסקו, אלא וכפי שהורחב לעיל, לא מצאנו כל קשר עינייני בין דרישת הנתבעת וצפייתה מאת התובעת לבין המטרה החינוכית, שעה שלא הוכח בפנינו כי התובעת פעלה בנגוד לפרופיל ומטרותיו החינוכיות של גני הילדים בהם שימשה כגננת משלימה.

...

לאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם, החלטנו : "6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שאין מקום בשלב זה של ההליך להורות על שיבוצה של המבקשת באשדוד. טענת האפליה שטוענת המבקשת היא טענה המצריכה בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה: החלטת הנתבעת לניוד התובעת ולצמצום משרתה שהתקבלה על בסיס שיקולים פסולים – מבוטלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בגין הפרת זכותה לשימוע; הנתבעת תשלם לתובעת גמול הנסיעה בגין חודשים 10/21-9/21 בסך של 1,039.9 ₪; הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט התובעת בסך כולל של 7,000 ₪, בשים לב להליכים השונים אותם נדרשה התובעת לנהל בגין התנהלות הנתבעת ולהתנהלותה בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, אחרת יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כדין.

כמו כן שמנו לנגד עינינו את החשיבות שיש לתת לפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עסקו, אלא וכפי שהורחב לעיל, לא מצאנו כל קשר ענייני בין דרישת הנתבעת וצפייתה מאת התובעת לבין המטרה החינוכית, שעה שלא הוכח בפנינו כי התובעת פעלה בניגוד לפרופיל ומטרותיו החינוכיות של גני הילדים בהם שימשה כגננת משלימה.

עם זאת, הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עסקו אינה זכות מוחלטת ועליה להתאזן לעומת זכויותיו של העובד והיא אינה יכולה לפגוע בעובד באופן בלתי סביר[footnoteRef:31]; "...הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק – אינטרס לגיטימי לכל הדיעות – אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת... כמו למעסיק, כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם... קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו והחלטות המתקבלות בעיניינו, יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה עבודה. מכאן שהפררוגטיבה הניהולית אינה ערך או עיקרון העומדים לעצמם. הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את הצד האחד במקבילית הזכויות וכנגדה קיים לעולם גם אינטרס העובד, אותו יש להביא בחשבון. מדובר באינטרסים שונים להם נקודות מוצא שונות והשאיפה היא, לעולם, להביא להרמוניה ביניהם אשר תגשים את האינטרסים של כל אחד מן הצדדים על פני קשת האינטרסים. אכן, לעתים, לא ניתן להגשים הרמוניה זו ומתחדדים אינטרסים מנוגדים של שני הצדדים ליחסי עבודה. מתח זה צריך להיפתר בדרך מאוזנת שתביא בחשבון את שני צידי קשת הזכויות המנוגדות ולא רק אחת מהן. נקודת האיזון צריכה לעולם לעמוד באמות מידה של סבירות ומידתיות, בהיתחשב בנסיבות המיוחדות של כל עניין". [31: ע"ע 367/03 רונית סעדיה נ' שירות התעסוקה (פורסם בנבו, ניתן ביום 20.5.2004).

...

לאור כל האמור לעיל, הננו מורים על דחיית התביעה לתשלום פיצוי בגין שימוש ברכב הפרטי של התובע לצרכי העבודה (שימוש שביחס אליו קיבל התובע תשלום ברכיב "אחזקת הרכב").

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות המקרה המיוחדות, בהתחשב בתאונת העבודה הקשה שעבר התובע וכן בעובדה שהעירייה נמנעה מלהביא מראש בצורה ברורה וגלויה את כל הנתונים הרלוונטיים להליך ובכך שבפועל התובע אכן לא קיבל אפשרות להשתמש ברכב תפעולי, אפשרות שניתנה לעובדים אחרים (גם אם מטעמים ענייניים), לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.