הפרעות נפשיות בעת גיוס לצה"ל

שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן למשך 12 חודשים, במהלכם ימשיך הנאשם בהליך הטיפולי בו החל, צו של"צ בהקף של 350 שעות, ופצוי כספי סמלי למתלונן, וסבר כי הטלת מאסר, אף לריצוי בעבודות שירות, תיפגע בהליך שקומו של הנאשם.

הנאשם גויס לצה"ל אך שוחרר על רקע פטור מגורמי בריאות הנפש.

הנאשם איבד את מקום עבודתו עקב משבר הקורונה, ומתקיים מדמי אבטלה ובצמצום רב. הנאשם נבדק בעבר על-ידי פסיכיאטר עקב מצב רוח ירוד על רקע התקף חרדה ופרידה מבת זוג, אך נמצא כי אינו סובל מהפרעה נפשית ואינו זקוק לטפול ולמעקב פסיכיאטרי.

...

לפיכך, מצאתי כי יש לדחות את עתירת הנאשם לביטול ההרשעה.

סוף דבר 28.

       נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום במהלכם יעמוד הנאשם בפיקוח שירות המבחן, ויבצע את כל אשר יוטל עליו.

הבקשה נסמכה על חוות דעתו מיום 4.11.2011 של הפסיכיאטר פיוטר מלב (להלן: חוות דעת מלב), אשר קבע כי בתהליך המיון בלישכת הגיוס לא התגלה שהמערער סובל מבעיה נפשית; כי דיווחיו במהלך שרותו על בעיות אכילה בעבר לא נבדקו כראוי, על אף שהן מעידות על פסיכו-פתולוגיה קשה; כי הוא לא היה מסוגל לשרת עקב ההפרעה הנפשית; כי העדר הטיפול הנפשי במהלך השרות וכליאתו לתקופות ארוכות עקב עריקות מהצבא גרמו להחמרה במצבו; וכי מחצית מנכותו הנפשית נובעת מהחמרה במצבו בתקופת השרות.

...

בכתב הערעור נטען כי יש לאמץ את המסקנה בחוות דעת מלב, על-פיה כליאתו של המערער בגלל עריקותיו והיעדר טיפול רפואי נפשי בתקופת שירותו הם שגרמו להחמרה בשיעור 50% בפגימתו הנפשית.

אשר על כן, המערער הוכיח כי לא רק אי-אבחון מחלתו בסמוך לגיוסו גרם להחמרת מחלתו, אלא אף קיים קשר סיבתי בין שליחתו לכלא ללא מתן טיפול רפואי לבין החמרה זו. התוצאה הגענו למסקנה כי הוכח קשר סיבתי של החמרה בין תנאי שירותו של המערער לבין מחלתו הנפשית, וזאת לאור אי-גילוי המחלה על-ידי הצבא בשלבי ולאור מאסרו הממושך ואי-מתן טיפול במחלה הנפשית במרבית תקופת השירות.

כן אנו קובעים כי שיעור ההחמרה הנובע מתנאי השירות הינו 50%.

כמו-כן הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום, והחזר עלות שכר טרחת המומחה הרפואי אשר שולם על ידו בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומם.

(19) 17.3.2010: נרשם על-ידי ד"ר שני: "... מבחינה נפשית ללא שינוי. .... ללא סימנים פסיכוטיים". (20) 21.4.2010: נרשם על-ידי ד"ר רוזמן: "בבדיקה: .... מיתמצא בכל המובנים, דיבור יוזמתי, בטון תקין, ללא הפרעות במצב החשיבה, אין עדות למצב פסיכוטי. תוכן טראומטי עם פגיעתו, תלונות על בדידות, פגיעה ברצף החיים, דיווחים שרואה המונות של הארוע ללא הפסקה. אפקט תואם. רכוז וזכרון ירודים ... כנראה מדובר ב-PTSD על רקע קוי אישיות לא בשלים. לא פסיכוטי. לא אובדני. מצבו מתבטא בעיקר בסימני סומאטיזציה, אך גם מדווח על שיחזור חוויות, המנעות וערנות יתרה לסביבה במקביל לירידה ניכרת בתיפקוד". (21) 27.4.2010: נרשם על-ידי ד"ר שני: "טוען להחמרה במצבו. לא ישן בלילות. זכרונות רבים. מתוח, לא רגוע וכאבים סומאטיים רבים. ללא שינוי אמיתי במצבו. ממשיך בפרסרבטיביות לדבר על אותם תכנים פוסטטראומטיים וסומאטיים". הגיוס לצבא והסתרת העבר הפסיכיאטרי בטרם נמשיך בסקירת התעוד הרפואי, נבהיר כי בעת גיוסו לצבא, ביום 5.8.2010, הקפיד המערער להסתיר את עברו הפסיכיאטרי.

...

הקשר הסיבתי-העובדתי: הכרעה לאחר שבחנו את התיעוד הרב, חוות הדעת הרפואיות ועדויות המערער, הגענו למסקנה כי בין התסמונת הפוסט-טראומתית של המערער לבין האירוע שהתרחש ביום 14.7.2011 קיים קשר סיבתי-עובדתי של החמרה בשיעור 50%.

עם זאת, איננו מקבלים את המסקנה הגורפת של ד"ר ומוש, לפיה הוא חשף ש"הכל הצגה אחת גדולה", וכי כל הרופאים שבדקו את המערער לאורך השנים נפלו בפח שטמן להם.

התוצאה לאור המסקנה אליה הגענו, בדבר קשר סיבתי של החמרה בשיעור 50% בין הנכות הנפשית (תסמונת פוסט-טראומתית) של המערער לבין שירותו הצבאי, הננו מורים על קבלת הערעור וביטול החלטת המשיב מיום 16.6.2013.

בנוסף, הוגשה חוו"ד שלישית מטעם המומחה הנ"ל מיום 11.7.12 בעקבות ראיות נוספות שהגיש המערער; להלן כמה קביעות של כ"א מהמומחים הנ"ל: ד"ר רויטל עמיעז, המומחית מטעם המשיב, כתבה בחוות דעתה מיום 17.3.10, בין היתר כדלהלן: ".....מאובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית ע"פ סיכום מחלה מכפר שאל מתאריך 2.1.06. על פי עדותו, דודו, אח של אביו סובל מבעיה פסיכיאטרית מוכר כנכה של משהב"ט. בעיותיו של התובע היו קיימות לפני הגיוס. עדות לכך ניתן למצוא במכתבה של מנהלת ביה"ס היסודי שבו למד, אשר מתארת הפרעות היתנהגות קשות ביותר, שהתבטאו באלימות ואשר לא קיבלו מענה. לאחר ששוחרר מהצבא, לא פנה לטפול וחזר לעבוד בטלביזיה,שם עבד לפני גיוסו. לדעתי המצב הפסיכוטי היה קיים גם לפני הגיוס, דבר שיכול להסביר את הפרעות ההיתנהגות המתוארות. מאחר ומדובר במחלה שהתגלתה מייד עם הגיוס , הוא ומשפחתו לא ראו צורך בטיפול פסיכיאטרי, דבר המרמז על כך שלא חלה החמרה במצבו בעקבות השרות. ארבע שנים לאחר ששוחרר חלה החמרה במצבו ואז החל לקבל טפול תרופתי. כפי שמתואר בדו"ח מרפאה בעסוק לגבי התפרצויות האלימות בזמן עבודתו בטלביזיה. סיכום: איני רואה כל קשר של גרימה או החמרה בין שרותו הצבאי של התובע לבין מחלתו הנפשית והליקוי התיפקודי הכרוך בכך". ד"ר יהויקים שטיין בחוות דעתו מטעם המערער , מיום 20.2.11 כתב, בין היתר כדלהלן: "....לדבריו, הרגיש לראשונה בלחץ נפשי בתחילת שהותו בצבא. הוא לא היסתגל לחיים הצבאיים גדושי הדרישות החמורות. החל לסבול מכאבי ראש. בלילות הופיעו חלומות זוועה בהם הוא נופל מצוקים גבוהים, מתעורר שטוף זיעה ובדיסאוריינטציה. המפקדים היתעללו בו, נטפלו אליו ולגלגו לו. ....הטיעון שהועלה שא' סבל עוד מלפני גיוסו מהפרעות נפשיות פסיכוטיות אין לו בסיס. מן האנמנזה שקבלתי ממנו ומאמו אין שום רמז לכך.....הציונים בהתנהגות היו בין טוב לטוב מאד. לא ייתכן שהיה מקבל ציונים טובים בהתנהגותו אם היה ילד מסוכן וגרוע בלימודים כפי שתואר ע"י המנהלת. ...קיימת גם סתירה בין הטיעון שהיה אלים ומסוכן לבין האבחנה של אישיות אינטרוורטית שהוענקה לו מטעם הצבא.....כמו כן אין שום מיסמך רפואי או פסיכולוגי מן התקופה הקדם צבאית המעיד על פסיכוזה או בכלל על הפרעה כלשהיא. ...אם הטענה היא שא' סבל מהפרעה נפשית קשה לפני הצבא, הכיצד לא אובחן בלישכת הגיוס, ואף זכה לפרופיל 97. א' היה ללא ספק בעל אישיות אינטרוורטית בתקופה הטרום צבאית...אבל בוודאי לא היה אדם חולה בעת גיוסו. הצבא דרדר אותו.לאחר שיחרורו המשיכה הנסיגה בתפקודו והוא לא חזר אף פעם למצבו הקדם צבאי. הסכיזופרניה הפרנואידית אובחנה מספר שנים לאחר שיחרורו. כיום א' נמצא ברמיסיה פוסט פסיכוטית. בהשפעת התרופות הוא מתפקד באופן חלקי ואינו סובל מבעיות פסיכוטיות....לסיכום, במהלך השרות הצבאי התפתחה אצל א' הפרעה נפשית בהשפעת הלחצים האובייקטיביים ובעיקר עקב הלחץ המשפיל והמזניח שקבל. השרות הצבאי הווה, אפוא, טריגר להתפתחות הפסיכופתולוגית. אי לכך הצבא אחראי לשיקומו...". בתגובה לחווה"ד הנ"ל של ד"ר שטיין, הגישה ד"ר רויטל עמיעז, המומחית מטעם המשיב חוו"ד נוספת ביום 15.6.11 .

...

בחו"ד זו היא מודה שמנהלת ביה"ס בלבלה בין המערער לבין אחיו באשר להתנהגות בביה"ס. בהמשך כתבה, בין היתר כדלהלן: "במהלך התקופה שלאחר השחרור השתמש בגראס ובחשיש, דבר שיכול היה לגרום להחמרה במצבו; וייתכן שאף להתפרצויות האלימות בזמן העבודה בטלביזיה ולגרום לפסיכוזה וירידה תפקודית במהלך התקופה. מסיבה זסו הותנתה קבלתו למעון ירושלים בהפסקת השימוש בגראס וחשיש. האסכולה הפסיכיאטרית המקובלת היום הינה כי שימוש בקנביס על נגזרותיו מחמירות מהלך מחלות פסיכיאטריות קיימות ; יתכן ואף גורם לפריצה של מחלות פסיכוטיות ואפקטיביות. ....סיכום, איני רואה כל קשר של גרימה או החמרה בין שירותו הצבאי של התובע לבין מחלתו הנפשית והליקוי התפקודי הכרוך בה". דיון ראשית, כמה הערות והמסקנה הנובעת מהן: שני הצדדים סבורים שהמערער חולה כיום בסכיזופרניה .

לאחר עיון בחוות דעתם של שני המומחים הנ"ל ולאחר ששמענו את חקירתם הנגדית על חוות הדעת, ולאחר שמיעת חקירת המערער , חקירת אימו של המערער (גב' ציונה אזולאי), וחקירת חברו של המערער (דוד בר מוחא) הננו מחליטים שהמערער לא עמד בנטל ולא הוכיח קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מחלת הסכיזופרניה ; ואלו טעמינו להחלטה זו: קיים פער גדול מאד של זמן בין אירועים שטען להם המערער או המומחה מטעמו שהיו במהלך השירות (וככל שאלה היו בכלל או כפי שתוארו ע"י המערער בפרט) לבין פרוץ המחלה.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

· לדבריה, היא התגייסה כי קוותה שבצבא אף אחד לא יסתכל לה לצלחת ותוכל לעשות מה שהיא רוצה; · סביר להניח שכבר במהלך החודשים הראשונים לשירות, חלה ירידה נוספת במשקל גופה; · "כצפוי במקרים אלו, במקביל לירידה נוספת במשקל הגוף, חלה הרעה נוספת במצבה הנפשי וכנראה סבלה גם מתופעות ליווי גופניות אופייניות"[footnoteRef:4]; [4: ההדגשות בקוו כאן ובהמשך שלנו.

משכך- ברורה לנו מסקנתה של ד"ר רם, לפיה: אין קשר גרימתי או של החמרה בין השרות הצבאי לנכותה הנפשית של המערערת – הגם שהפרעת האכילה החמירה במהלך השרות הזמן- כציר זמן) הצבאי ,אך לא עקב השרות (מסיבת השרות).

...

הגם, שאין חולק שמצב המערערת מבחינה רפואית הוחמר במהלך השירות, לעומת מצבה בעת הגיוס- ולמרות שמצאנו שיש לדחות הטענה שאת ה"אשם" בהחמרת מצבה של המערערת במהלך השירות, יש להטיל על שלטונות הצבא - עלינו, עוד, לבחון האם ההחמרה (ולדעת המומחה מטעמה ייתכן שיש אף לשקול "גרימה"), נובעת מתנאי שירותה של המערערת אף /או נובעת עקב שירותה: בנוסף לעובדות המוסכמות לפיהן לא גילתה המערערת לשלטונות הצבא על מחלותיה שהיו מאובחנות טרם גיוסה; סיפרה באיחור על פניותיה לקבלת טיפול רפואי הנוגע למחלותיה; וכשהוצע לה טיפול ע"י שלטונות הצבא, היא סירבה לקבלו [לפני השירות במהלכו ואף אחר ששוחררה לבקשה מהצבא] –ישנה עוד מוסכמה לפיה " לא היו אירועים חריגים בשירות" הצבאי של המערערת [ עובדה י"א למוסכמות).

לפיכך, נראה לנו שיש לאמץ את מסקנות מומחי המשיב.

פרק ה' –סוף דבר: נטל הראיה על המערערת להוכיח שמחלותיה הוחמרו שלא נאמר נגרמו כתוצאה ועקב משירותה הצבאי.

לפיכך, עם כל הצער שבדבר, נוכח מצבה של המערערת בעת שחרורה, דין הערעור להידחות והוא נדחה זה. אין צו להוצאות.