דיון והכרעה
כאמור, כתב האישום אוחז שני אישומים, כאשר לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי משקלו העונשי של האישום השני שעניינו הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו צריך להיות חופף לעונש שיוטל על הנאשם בגין העבירה שביצע באישום הראשון.
כמו כן, נתתי דעתי לנתוניו האישיים והמשפחתיים של הנאשם, למצבו הבריאותי (כעולה מהמסמכים שהוגשו לאחר הטיעונים לעונש) כפי שאלו פורטו על ידי הסנגורית, ובפרט לקשיים שחוה בעקבות אבדן אמו.
...
כמו כן, במהלך ביצוע העבירה, אמר הנאשם למתלונן "אל תדאג יהיה בסדר". בסופו של דבר, לא נגרמו למתלונן פגיעות או פציעות והנאשם לא נקט באלימות כלפי המתלונן.
בנסיבות אלה ושעה שמדובר בעמדתם המשותפת של הצדדים, לא ראיתי להרחיב בעניינו של האישום השני, ואסתפק בכך שאציין כי עמדתם של הצדדים מקובלת עליי.
סבורני כי נתונים אלה, שהם בבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, משליכים על מתחם העונש ההולם.
אף שברור כי ההליך השיקומי לא השיג את המטרה הראויה של ניהול אורח חיים יצרני ונורמטיבי, סבורני כי יש משקל מסוים, גם אם לא רב, למאמציו של הנאשם להשתקם, כפי שאלו השתקפו באסופת המסמכים שנערכה בשב"ס.
לצד השיקולים האמורים שהם בבחינת שיקולים ממתנים, אין ספק כי יש לשקול לחובת הנאשם את עברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות במגוון עבירות (שתי עבירות של שוד, קשירת קשר לביצוע פשע, איומים, החזקת סכין, הפרעה לשוטר ועוד) וריצוי תקופות מאסר לא קצרות (7 חודשים; 6 חודשים; 4 שנים; 8 חודשים; 58 חודשים).
