(ב) בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר–חבלתית (פוסט טראומטית) ptsd ; הפרעות היסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:
(1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתיפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה - 0%;
(2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתיפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה - 10%;
(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה - 20%;
.
הואיל והועדה מחויבת אך ורק לממצאיה שלה, ומשאלו לא עלו בקנה אחד עם ממצאיו של דר' ברוורמן, הרי שבנסיבות העניין יצאה הועדה ידי חובתה במידת פירוט הנמקתה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה שונים מאלה ששמשו את המומחה מטעם המבוטח, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות, ומכאן קביעה בדבר השוני בממצאים מספקת כדי לצאת חובת ההנמקה (ראו: דב"ע (ארצי) נא/99-122 חיים קלייר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169).
...
לתמיכה בטענתה, הפנתה המערערת לסיכום ביקור מיום 29.5.22 (בפני המומחה בפסיכיאטריה, דר' לאוניד ברוורמן) במסגרתו צוין, כי המערערת "סובלת מתסמיני הפרעת אישיות גבולית עם סימני הפרעה דו קוטבית" וטענה, כי שגתה הוועדה משלא אימצה קביעה זו. עוד נטען, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת כדבעי.
מנגד, טענה ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר סמכה החלטתה על ממצאי בדיקתה הקלינית והמסמכים שהונחו בפניה.
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר בתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
סוף דבר
על יסוד האמור – הערעור נדחה.