הפרעה הסתגלותית חרדתית במהלך השירות הצבאי

הוא הדגיש כי האבחנות שהוצעו בסיכום האיבחון למצבו הנפשי של המערער - הפרעת היסתגלות עם סימני חרדה ודכאון או הפרעת המרה (conversion disorder) - אינן קשורות לתנאי השרות הצבאי, והוסיף כי "חשוב לזכור שחוות דעת זו לא דנה בשאלת קיומו של מצב נפשי. חוות דעת זו דנה בקשר בינו לבין השרות בצה"ל". נעתרנו לבקשת באי-כוח הצדדים להגשת חוות דעת משלימות של המומחים הרפואיים.

(4) 28.2.2011 - סיכום ביקור שנכתב על-ידי מומחה לנוירולוגיה ד"ר אילן בלט ממרפאת אפילפסיה במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי ע"ש שיבא: "משנת 2009 החלו אירועים של הרגשת 'זרם חשמל' בפלג גוף שמאל ולאחר מכן חולשת פלג גוף שמאל העשויה להימשך עד מס' ימים. ... בוצע באפריל 2010 ניטור Video EEG אצלנו; ... סוכם כי תוצאות הניטור אינן תומכות באבחנה של אפילפסיה, אולם התקפים אפילפטיים מסוג simple partial seizures המוגבלים לאיזור קורטיקלי מצומצם עשויים לא לתת ביטוי ב-EEG surface. מבחינה קלינית ניתן הוחלט על ניסיון עם טפול אנטי אפילפטי .. מאז, ב-9 החודשים האחרונים הופיעו גם התקפים הכוללים איבוד הכרה (או לפחות חוסר תגובה לסביבה) עם פרכוסים. ... אין טריגר ידוע להתקפים. ... סיכום ביקור: עדיין לא ברור האם מדובר בהתקפים אפילפטיים או באירועים ממקור פסיכוגני". (5) 22.3.2011 - חוות דעת של מומחה לנוירולוגיה, פרופ' מנחם שדה, אליו פנה המשיב בעקבות בקשת המערער להכרה בנכות עקב אפילפסיה: "נתבקשתי על ידי קצין התגמולים לחוות את דעתי על הקשר בין תנאי שרותו ובין נכותו הנוירולוגית ... מדובר באירועים חוזרים של פרכוסים ולאחר מכן חולשה בפלג גוף שמאל. טיבם לא ברור, ועדיין לא ידוע האם מדובר בהתקפים אפילפטיים או אירועים לא אורגאניים. גם בבדיקתי החולשה וההפרעה התחושתית אינם מלווים ממצאים נוירולוגיים אובייקטיביים חולניים. היות שאלה שתי אבחנות שונות עם משמעות שונה, לא ניתן להחליט עתה בשאלת הקשר לתנאי השרות. ממליץ לדחות את האבחנה בשנה, בתקווה שהתמונה הקלינית תתבהר יותר ותהיה אבחנתית". (6) 22.3.2011 - מכתב של מכון ייעוץ קבע ומשפחות במחלקת בריאות הנפש במפקדת קצין רפואה ראשי (להלן: מכון הקבע) אל "רופא היחידה": "ע' פנה ליעוץ במכון הקבע עקב הסתמנות חודרנית, סיוטים, קשיי שינה והלוצינציות ראיה, אשר מלוות אותו מאז שנת 1995". (7) 24.4.2011 - פרוטוקול ועדה רפואית לשינוי כושר בריאותי: "פרופיל 24 על רקע אפילפסיה. .. ממצאים בבדיקה נוירולוגית בעלי אופי לא אורגאני. ... לציין שהחייל מעוניין לקבל פרופיל 21 ... מומלץ על בדיקה פסיכיאטרית. חשד על מרכיב קונברסיבי. .. יש להפנותו להערכת מרפאת ברה"ן ולאחר מכן ליעוץ ראש תחום נוירולוגיה ... על מנת לקבל המלצה מפורשת לגבי סעיף הליקוי המתאים לחייל זה". (8) 17.5.2011 - מכתב הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינסקי ממכון הקבע אל הועדה הרפואית: "הנ"ל מטופל במרפאת הקבע בחודשים האחרונים. ברקע, נחשף במהלך שרותו לאירועים קשים, לוחמים שאיתו נהרגו. בשנים האחרונות שני טריגרים, האחד מלחמת לבנון II במהלכה ביתו נפגע מקטיושות, במהלך עופרת יצוקה עבר ארוע מוחי ולפני שלושה חודשים עלה ביתו באש. כל אלו גרמו להחמרה בסימפטומים חודרניים של זכרונות, פלאשבקים, הלוצינציה של חייל ששירת ונהרג איתו, מבקר אותו ומדבר אליו, מצב רוחו ירוד, סובל מהפרעת שינה עפ"י תאורו, אנהדוניה, .. רכוז ירוד, הסתגרות חברתית, סף גירוי נמוך עם התפרצויות זעם וכן ירידה בחשק המיני. עפ"י התאור מדובר בתמונה כרונית של הסימפטומים". (9) 23.5.2011 - פרוטוקול ועדה רפואית לשינוי כושר בריאותי: "איני סבורה שפרופיל קבוע על אפי' נידרש כעת היות והבעיה טרם אובחנה ע"י מומחה בתחום. ... עם זאת יש לתת פרופיל מתחום ברה"ן. .. הסברתי לע' את האפשרות של בעיה קונברסיבית - קרי, בשל מצוקה נפשית שהתקשה לבטא בשל מבנה אישיות וחשש מסטיגמה - ייתכן שהתפתחה אצלו הפרעה שמתבטאת בפסאודו-התקפים". (10) 31.5.2011 - מכתב הפסיכיאטר ד"ר לוינסקי ממכון הקבע: " ... תמונה זו יכולה להתאים להסתמנות בתר חבלתית. נשאלת השאלה אם הפרכוסים הם חלק מהתמונה הזו או הסתמנות נפרדת". (11) 23.6.2011 - מכתב הפסיכיאטר ד"ר לוינסקי ממכון הקבע: " ... ללא הטבה במצבו. מתאר החמרה בסימפטומים החודרניים וההמנעותיים עד כדי כך שלא מסוגל לראות מדי צבא". (12) 20.7.2011 - תרשומת של הפסיכיאטר ד"ר לוינסקי ממכון הקבע: "ארוע מהשבוע שעבר: פתח את דלת המקרר, ראה את ראש חברו שנהרג אומר לו 'אתה אשם ברצח'. החל לזרוק את כל המצרכים מהמקרר עד שאחיו בא להרגיע אותו. מספר על הלוצינציות שבהן הכלב שלו מדבר עליו על ארועי ברעשית. לא סיפר על כך כי מבין שזה לא יכול להיות שכלב מדבר. ממעט לטפל בעצמו (הגיינה), לא מתגלח כי במראה רואה מאחוריו את חברו שנהרג. בבית אין סבלנות, מתקלח פעמים רבות ביום כי מרגיש את הבשר על הגוף שלו. לא רוצה שום מגע עם המערכת הצבאית". (13) 3-5.8.2011 - מולאו שני דו"חות פציעה לגבי הארוע הראשון (1996) והארוע השני (2006).

...

בכתב התשובה טען המשיב כי יש להעדיף את מסקנת המומחה בחוות דעת ומוש 1 על פני המסקנה שבחוות דעת קנובלר 1.

מסקנה זו מקבלת חיזוק מהעובדה שעובר לשנת 2011 לא קשר המערער בין מצבו הרפואי לבין שני האירועים משנת 1996 ומשנת 2006.

מאחר והמערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי, דין ערעורו להידחות.

כמו כן אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המומחה בדק ומצא שאכן יש לתובע הפרעת היסתגלות, עם סימני חרדה ודיכאון, ואולם קבע שיש לייחס זאת לעבר ואין לבעיה קשר סיבתי לאירועים נשוא התביעה.

בכל הקשור להפרעת היסתגלות בתקופת החקירות, דהיינו – נכות זמנית לאותה התקופה, הסביר המומחה שבשל מרחק הזמן (עשר שנים) לא ניתן לגזור נכות זמנית ובמיוחד שעה שבאותה עת ניהל תביעה נפשית מול גורם אחר, בשל ארוע אחר ובהיבט של פגיעה בתיפקוד המיני.

ואם לא די בכל האמור, הרי מיד בתחילת חקירתו הנגדית הודה התובע שכבר בשנת 1996 סבל מבעיות נפשיות של מתח ולחצים וגם שבין השנים 2012-2008 ניהל תביעה כנגד קצין התגמולים בטענה לנכות בתחום הנפשי (דכאון) ומכלול טענותיו, כפי שנטענו בחוות המומחה מטעמו בתיק שלפנינו, נקשרו על ידו במלואן לפציעתו במהלך השרות הצבאי.

...

על אותה הדרך גם לא מצאנו תצהיר תומך מצד בא כוח התובע בערעור המס, עורך הדין אלי סרור.

אין מנוס מהמסקנה שהתובע נמנע מלשתף פעולה כמתחייב והוא שגרם להתמשכות ההליכים.

(ראו ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד ל"ה(2), 800 , 809 (1981)) סוף דבר כאמור, בשל הטעמים המפורטים, התביעה נדחית.

בחוות דעתה שהתקבלה ביום 11.11.18 קבעה ד"ר דופרמן-אתרוג, לאחר שבדקה את התובע, כך: "א. הליקוי ממנו סובל התובע הוא הפרעת היסתגלות עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת המסווגת כ 43.22f לפי ארגון הבריאות העולמי ICD-10.

לטענתו, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבוע האם הוא מכיר בארוע במנגנון פגימה או החמרה וכי ההחלטה בעיניינו של התובע הסתמכה על מסמכים רפואיים לפיהם התובע היה מצוי ברמת חרדה בשל חשד כי נחשף לחומרים רדיו אקטיביים במהלך שרותו הצבאי ולכן עולה כי לתובע יש מצב נפשי עוד טרם הארוע הנידון וללא קשר אליו.

...

ד"ר דופרמן אתרוג, בחנה את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונה ואף בדקה אותו במרפאתה והגיעה למסקנה כי ישנו קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של התובע לאירוע מיום 21.1.16.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר דופרמן אתרוג, התביעה מתקבלת.

ביום 23.4.16 במהלך שהותו בכלא הופנה המערער לבדיקה פסיכיאטרית שבמסגרתה אובחן כסובל מהפרעת היסתגלות עם רגשות מעורבים והפרעת דחק חריגה, ובבדיקות נוספות מיום 9.5.16 ו-8.6.16 נקבע כי הוא סובל מהפרעת היסתגלות קריטית עם ביטויים דכאוניים חרדתיים והוא שוחרר מהצבא עם פרופיל 21.

מחוות הדעת שהוגשו עולה כי המערער הנו בעל אישיות פרה מורבידית המתאפיינת בסגנון אישיות נוקשה לא מסתגל ובעל קווים נרקיסיסטיים, ולכן ניתן היה לכאורה לזקוף את התסמינים הנפשיים שהתפרצו אצלו לאירועים שחוה במהלך השרות כמתואר לעיל, וזאת מכח העקרון שהצבא מקבל את חייליו כמות שהם על מגרעותיהם וחולשותיהם, ובכך מיתקיים היסוד הסובייקטיבי בעיניינו.

...

לאור המחלוקת העובדתית שהתעוררה בערעור דנן, ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים, הוצאנו ביום 18.10.22 החלטה (להלן "ההחלטה") שלפיה קבענו את העובדות הבאות: המערער יליד 1997.

אולם לאחר ששמענו/עיינו בטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות, אף מבלי שיהיה צורך להכריע במחלוקת הרפואית הקיימת בין מומחי הצדדים.

התוצאה היא אם כן שהננו דוחים את הערעור.

ביום 23/04/16 במהלך שהותו בכלא הופנה המערער לבדיקה פסיכיאטרית שבמסגרתה אובחן כסובל מהפרעת היסתגלות עם רגשות מעורבים והפרעת דחק חריגה, ובבדיקות נוספות מיום 09/05/16 ומיום 08/06/16 נקבע כי המערער סובל מהפרעת היסתגלות קריטית עם ביטויים דכאוניים חרדתיים והוא שוחרר מהצבא עם פרופיל 21.

בהקשר זה, אין בידינו לקבל טענת המשיב כי מדובר בארוע שהמערער יכול היה לחוות בחייו האזרחיים, ללא קשר לשירותו הצבאי, שכן קשה להלום כי בחייו האזרחיים היה המערער יכול למצוא עצמו בסיטואציה בה הוא נאזק על ידי מעסיקו בשל אי שביעות רצון משיבוצו או מסוג העבודה שניתנת לו. בהנתן האמור מקובלת עלינו עמדת המערער לפיה הארוע שחוה היוה ארוע חריג ויוצא דופן שארע למערער במהלך השרות ובקשר עמו.

...

לבסוף ובהערת אגב, לא נוכל להימנע מלציין כי לא ניתן לשלול את האפשרות שלולא הסירוב לאפשר למערער להיפגש עם קב"ן, אירוע זה לא היה מתממש ומחלתו של המערער לא הייתה מתפרצת, וניתן להצר על כך כי במצבו הנפשי הסוער של המערער לא נשקלה האפשרות לאפשר למערער לראות קב"ן. לאור כל האמור, סבורים אנו כי המחלה ממנה סובל המערער כיום התפרצה בעקבות האירוע, וכי מתקיים קשר של גרימה בין שירותו הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלתו.

סוף דבר סיכומו של דבר, אנו מורים על קבלת הערעור וקובעים כי קיים קשר של גרימה בין שירותו הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלתו.

המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסך כולל של 15,000 ₪.