הפרה של סעיף 406(ב) לחוק העונשין

המבקש הוא אסיר המרצה, החל מיום 24.11.2020, עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים וכ-8 חודשים, בגין הרשעתו בבצוע עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ראו ת"פ 653-12-20 מדינת ישראל נ' דגמש) ובטול שיחרור על תנאי עקב הפרת תנאי שיחרורו ממאסר קודם (ראו וש"ר 11091-06-20 דגמש (אסיר) נ' מדינת ישראל).

...

עוד טוען המבקש, כי יש להיעתר לבקשתו לשלבו באגף שיקומי ובמסגרת תעסוקתית, ומוסיף כי הועבר לבית המעצר בירושלים מבלי שנתן הסכמתו לכך.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

במכלול האמור, אין הבקשה עומדת ברף הנדרש להתערבותה של ערכאה זו. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

ההליך וכתב האישום הנאשם הורשע על סמך הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, בעבירות שלהלן: התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); התפרצות למקום מגורים עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין ושימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 40(ג)(1) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019.

..שוד או גניבה מקשיש ומחסר ישע, נתפס כמעשה שיש בו כיעור מוסרי גדול יותר מעבירה "רגילה" של שוד או גניבה, בהיותו הפרה של הציווי "והדרת פני זקן" הנתפס כמעין חוק טבע בכל חברה אנושית.

...

לאור כל האמור, התרשם שירות המבחן מקיומו של סיכון משמעותי ולא מעורפל מצדו של הנאשם להישנות עבירות בעתיד, ובמקביל סיכוי נמוך כי הליך טיפולי יתרום לצמצום מסוכנותו.

לסיכום, בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות בענייננו, בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוען ובמדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 ל-55 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

סיכומו של דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 19.3.2023.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום בעבירות התפרצות למגורים – סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וגניבה – סעיף 384 לחוק.

בת"פ 1148-01-23 הורשע הנאשם בהפרת הוראה חוקית – סעיף 287(א) לחוק העונשין.

כפי שנכתב ברע"פ 3719/21 פלוני נ' מדינת ישראל (07.06.21): "זה לא מכבר, עמדתי על הפסול שבתופעת האלימות בתוך התא המשפחתי, ההרס שיכול להגרם בעקבותיה, ובפרט הפגיעה בתחושת הבטחון של יושבי הבית, כבודם ושלמות גופם (רע"פ 538/21 פלוני נ' מדינת ישראל (4.2.2021))". החומרה הגלומה בעבירות האלימות בכלל ובמשפחה בפרט, ברורה וידועה היא, כפי שכבר נכתב: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. ... נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה..." (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל).

...

עם זאת, באשר לתיקים המצורפים, סבורני שיש מקום לראותם כאירוע אחד מאחר ובוצעו כנגד אותה האישה וככל הנראה על אותו רקע והפגיעה בגין תיקים אלה איננה גבוהה.

בנסיבות אלה, אני קובע שמתחם העונש ההולם לתיק העיקרי יעמוד על מאסר שבין 8-20 חודשים ואילו בתיקים המצורפים בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר לצד ענישה הצופה פני עתיד, ופיצוי למתלוננת.

סופו של דבר, לאור התנהלותו של הנאשם, החזרתיות על העבירות בהן הורשע זה מכבר, הפגיעה בערכים המוגנים והעובדה שעונש מאסר מותנה לא הרתיע אותו מלחזור לסורו, אני מוצא לנכון למקם את עונשו של הנאשם מתחת לאמצע המתחם לצד הפעלת עונש מאסר מותנה שחלקו יינשא במצטבר וחלקו בחופף, מאסר מותנה, והפעלת ההתחייבות.

לאור האמור אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:   מאסר בפועל למשך 11 חודשים בניכוי תקופת מעצרו על פי רישומי שב"ס. אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה של 6 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום חדרה בת"פ 33075-03-19 בגזר דין מתאריך 04.04.19 אשר יחושב באופן ש-4 חודשים יינשאו בחופף ו-2 חודשים יינשאו במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף 1 כך שבסופו של דבר יישא הנאשם מאסר בפועל לתקופה כוללת של 13 חודשים בניכוי כאמור של תקופת מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי של 5 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה לאחר שחרורו, על כל עבירת רכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה ויורשע בה. מאסר על תנאי של 1 חודש למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה לאחר שחרורו, על עבירת הפרת הוראה חוקית ויורשע בה. אני מורה על הפעלת ההתחייבות הכספית בסך של 5,000 ₪ עליה חתם הנאשם בת"פ 33075-03-19.

על פי הפרוט שבגזר הדין, במסגרת התיק הנוכחי הורשע הנאשם בעבירות שעניינן התפרצות למקום תפילה לשם ביצוע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

עוד עולה מיגזר הדין, כי הנאשם הורשע לבקשתו גם בעבירות שעניינן הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין (מתיק פל"א 413895/2020) והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) + (ג) סיפה לפקודת הסמים המסוכנים (מתיק פל"א 258553/2020), בגין החזקת סמים מסוכנים מסוג הרואין במשקל של 0.88817 גרם נטו, שתיהן מיום 25.5.2020.

...

יש לציין כי קיים עיגון בפסיקה, אמנם של ערכאות דיוניות, שלפיו בית המשפט מוסמך להורות על הארכת תקופת צו השירות אף לאחר תום השנה הקבועה בחוק, ובכל הכבוד הראוי, ההנמקה שעומדת בבסיס החלטות אלו מקובלת עלי במלואה (ראו למשל את: ת"פ (שלום ת"א) 51184-07-15 מדינת ישראל נ' מזור [פורסם בנבו] (6.7.2020); ת"פ (שלום פ"ת) 63599-10-17 מדינת ישראל נ' גרשי [פורסם בנבו] (25.10.2020); ת"פ (שלום חיפה) 42679-09-18 מדינת ישראל נ' וינפלד (20.2.2024)).

מעבר לכל האמור, ואולי כאן עיקר, בבסיס הסמכות שבסעיף 71ב(א) לחוק העונשין עומדים אינטרסים של הנאשם עצמו אשר לגביו מצא בית המשפט לנקוט בדרכי ענישה מקלות בדמות שירות לתועלת הציבור, בכך שניתנת לו האפשרות לבצע או להשלים את השעות שנקבעו כשירות לתועלת הציבור גם מעבר לשנה שנקבעה בחוק.

לאור הטעמים הללו, אני דוחה את טענת ההגנה ככל שהיא נוגעת לשאלת עצם הסמכות של בית המשפט להורות על הארכת תקופת צו השירות לתועלת הציבור מעבר לתקופה שנקבעה בחוק.

לאור הטעמים הללו, אני דוחה את טענת ההגנה לכך שצו השירות לא הוסבר לנאשם "בלשון ברורה", הן במעמד גזר הדין המקורי והן במעמד הארכת צו השירות, ולכך שלא נרשמה הסכמתו במסגרת זו. ההגנה העלתה טענות נוספות, כמפורט לעיל, שאין בהן כדי לתמוך בבקשתה שלא להיעתר כליל לבקשה לביטול צו השירות ולהטלת עונש חילופי תחתיו, אך בהחלט יש בהן כדי לבחון את סוג העונש שיוטל ודרך הריצוי שלו.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, וכמענה מאוזן ומידתי בנסיבות העניין, אני מורה על ביטול צו השירות לטובת הציבור שהוטל על הנאשם במסגרת גזר הדין המקורי, ותחתיו מטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל בן שישה חודשים, אותו ירצה הנאשם בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו במסגרת ההליך האחר, תפ"ק 59320-07-22.

במסגרת כתב האישום שהוגש נגד המבקש בהליך הראשון, יוחסו לו עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ניסיון התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע לפי סעיפים 406(ב) ו-25 לחוק; קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

על פי האישום השני, המבקש נתפס מחוץ לביתו חרף היותו נתון תחת מעצר בית מלא במועד זה. על כן, יוחסה למבקש עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

במסגרתם, המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של התפרצות למקום שאינו מקום מגורים או תפילה וגניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק; הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק; כניסה למקום מגורים או תפילה כדי לבצע עבירה בצוותא לפי סעיפים 406(א) ו-29(א) לחוק; וגניבה בצוותא לפי סעיפים 384 ו-29(א) לחוק.

...

נוסף לכך, נקבע כי בחינת מארג הראיות הנסיבתיות על ידי בית משפט השלום נעשתה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, ולא נמצא מקום להתערב במסקנה המפלילה שאליה הגיע.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.