הראשונה היא כי הדינים החלים על מערכות היחסים בין הצדדים לערעורים הם דיני החוזים [ס' 24 לפסק הדין]:
"עוד בפתח הדברים ראוי לסווג את מערכת הדינים החולשת על שתי מערכות היחסים שנדונות במסגרת הערעורים דנא, דיני החוזים או דיני הנזיקין. הצדדים ובתי המשפט המחוזיים לא עמדו על שאלה זו במסגרת ההליכים שהתנהלו לפניהם. כפי שנראה בהמשך, לסיווג זה השפעה מכרעת על גורלם של הערעורים שלפנינו. עיון במסכת הראייתית, כתבי הטענות וההיסטוריה הדיונית הכוללת, מגלה כי בין המשיבים לבין הלווים בתכנית הפנסיה נכרתו חוזים. במסגרת חוזים אלו התחייבו המשיבים, באמצעות הבנקים המלווים, לספק למצטרפים לתכנית הפנסיה הלוואה לטובת תשלום הפנסיות הרטרואקטיביות. הלווים, ובעניינינו המערערות, התחייבו בתמורה להחזיר את ההלוואה, בתוספת ריבית מתוך כספי הפנסיה המשתלמים להן. בנוסף, כחלק מתנאי החוזה ולמען הבטחת כסוי ההלוואה גם במקרה של פטירה לפני פרעונה במלואה, נדרשו המצטרפים לרכוש ביטוח חיים חצוני, כאשר אף התשלום בעבורו התבצע מתוך כספי הפנסיה. על כן, דיני החוזים חולשים על מערכות היחסים בין המשיבים לבין המערערות, והם הפריזמה העיקרית דרכה יש לבחון את הערעורים שלפנינו. ועתה לנפקות של ההבחנה האמורה."
השנייה – כי המשיבים הפרו את החוזים הפרה יסודית המקנה את הזכות לביטול החוזה והחוזה אכן בוטל על ידי המערערות [ס' 28 לפסק הדין]:
"אם כן, ביסוד החוזה שנכרת בין הצדדים עמדה התחייבות המשיבים שהכספים שנגבו כפרמיות יועברו לחברת ביטוח חיצונית. לו ידעו המערערות על כך שהכספים יישארו בידיהם של המשיבים, הן לא היו מתקשרות בחוזה. משכך, לא יכול להיות מקום לספק לטעמי כי מעשי המשיבים עולים כדי הפרה יסודית, אשר הקימה למערערות זכות לביטול החוזה. לא זו אף זו, המערערות אכן מימשו זכותן לבטל את החוזה בעקבות ההפרה היסודית. הן הגישו את התביעות נגד המשיבים מושא הערעורים שלפנינו, ואין ספק כי תביעות אלה מהוות הודעת ביטול כדין (ראו למשל: ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2) 64, 73 (1976)). "
הקביעה השלישית היא שמרגע שבוטלו החוזים, קמה חובת ההשבה ההדדית [ס' 29 לפסק הדין]:
"אם כן, המשיבים הפרו את החוזה הפרה יסודית, והמערערות מימשו את זכותן לבטל את החוזה. כידוע, כפועל יוצא מביטול החוזה, הצדדים משתחררים מחובתם לבצע את חיוביהם על פיו וחלה עליהם חובת השבה."
וכן-
"30. בעניינינו, בעקבות ביטולם של החוזים קמה לשני הצדדים חובת השבה, ככל שהדבר נוגע לביטוח החיים שרכשו המערערות..."
בהתאם לעקרונות הנ"ל, קבע בית המשפט העליון את האופן שבו יש לבצע את ההשבה ההדדית.
...
הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין וביום 27.6.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי:
"לנוכח פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 27/02/19 בע"א 909/16, וע"א 5303/17, אין מנוס, וכך גם מסכימים הצדדים, להחזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי שיבחן ויישם את העקרונות שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט העליון.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי המקרים שנדונו בבית המשפט העליון והעקרונות שנקבעו באותם מקרים פרטניים, כלל אינם ישימים במקרה שלפניי ואסביר:
בניגוד למקרה שנדון בבית המשפט העליון, במקרה שלפניי אין כלל דרישה לביטול החוזה מכוח הפרה יסודית שלו ולא דרישה להשבה לאחר הביטול.
אני סבור, כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע לצדדים מהן הטענות ההדדיות שיטענו זה כלפי זה ואף אין זה תפקידו ליצור סעדים שכלל לא התבקשו על ידי הצדדים.
לאור האמור לעיל, אני סבור כי אין בפסק הדין שניתן בע"א 909/16 ו- 5303/17 כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 6.5.2015 או לשנות אותו.
