הפרדות רשתית העין עקב רשלנות רפואית

מומחה מטעמו של התובע, ד''ר נאיל מזאווי בדק את התובע ובחוות דעתו קבע כי על פי הספרות הרפואית, היפרדות רשתית עשויה להופיע לאחר חבלה ישירה לעין ופרק הזמן מהחבלה ועד להיפרדות עשוי לקחת עד חודשים, בכפוף לחומרת החבלה.

לטענת התובע, התאונה ארעה בשל רשלנותם של הנתבעים שהתבטאה בהתנהלות חסרת זהירות, ללא פקוח אחר הנעשה בתחומי בית הספר והתבטאה בשאר סעיפי רשלנות המפורטים בכתב התביעה.

...

עוד נקבע שם כי הצורך בפיקוח ומידתו הם: " פועל יוצא של הנתונים, כגון : גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו, וכיוצא באלה". הלכה זו מלווה מאז ועד היום את הפסיקה בכל הנוגע לאירועים פתאומיים שאינם צפויים בשטחי המוסד החינוכי בגדרם נדחות התביעות.

סוף דבר על כן, דין התביעה להדחות.

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים שכ''ט עו''ד בשיעור של 5,000 ₪ כ''א, המשקף לדעתי את הסכום הראוי בתיק זה. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית המיוחסת לנתבע בעקבות ביצוע ניתוח קטרקט בעינו השמאלית של התובע.

בעקבות סיבוכים שנלוו אליו, אשר כללו היפרדות וקרע ברשתית ניתן לומר כי למעשה איבד ראייתו בעין זו. מן התעוד הרפואי עולה כי כבר בשנת 2006 סבל התובע מקטרקט גם בעין שמאל.

ודוק, הסיבוכים הצפויים בניתוח היתממשו כמעין תגובות שרשרת בזו אחר זו- זמן קצר לאחר הניתוח התפתחה בצקת בעינו שבעקבותיה התובע נידרש לזריקת קנלוג, לאחריה סבל מתגובה דלקתית, וזמן קצר לאחר מכן נגרמה היפרדות רשתית אשר תוקנה בניתוחים קשים.

...

לו נמסר לתובע כי אלמלא הניתוח- חדות ראייתו לא תשתפר מאליה אלא רק תלך ותדרדר במשך הזמן ואילו ניתוח הקטרקט הוא למעשה הסיכוי היחיד לשיפור חדות ראייתו, אך לצד זאת יכולים להיות סיבוכים כגון בצקות, הפרדות רשתית וכו', ולו היה בידי התובע את מלוא המידע האקוטי בנוגע לסיכויים ולסיכונים- שוכנעתי לקבוע כי היה בוחר לעבור את הניתוח (גם אם לא במועד המקורי בו בוצע אלא לאחר מכן).

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהיקף המידע שלא נמסר לחולה היה משמעותי (אם כי כפי שקבעתי ככל הנראה היה בוחר לעבור את הניתוח), ודובר בעינו היחידה של התובע ובניתוח אלקטיבי ובהנתן תוצאות הניתוח והתלאות שנאלץ התובע לעבור בעקבותיו- נחה דעתי להעמיד את סכום הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברכיב של פגיעה באוטונומיה בלבד, כמפורט לעיל.

להלן השאלות שהופנו למומחה ותשובותיו בצידן: מהו הליקוי של התובעת, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ? המומחה השיב: "התובעת פנתה לרופא עיניים בתאריך 30.5.2019 יומיים לאחר הארוע נושא הדיון שלנו ונבדקה בדיקה יסודית על ידי ד"ר אשרף מסאלחה כאשר תלונתה של התובעת הרשומה בתיק הייתה סתמית "בדיקת עיניים בעקבות חבלה בטעות בפנים". חדות הראיה בעין ימין - העין אשר לפי החלטת בית המשפט היא הנפגעת- נמצאה ללא כל סימן של חבלה בבדיקת החלק הקידמי והחיצוני של העין עם חדות ראיה מצוינת של 6/7 - ללא צורך במשקפיים- ולאחר בצוע הרחבת אישונים נמצאה רשתית ועצב ראיה תקינים לחלוטין כאשר הרופא מציין "ללא סימני COMOTIO RETINAE" כלומר ללא קיום של דימום או בצקת או שנויי צבע -סימנים שעלולים להופיע בעקבות חבלה רצינית של גלגל העין.

המומחה השיב: "הרופא רשם את אשר רשם בסוף הבדיקה עקב הצורך להיתגונן מאפשרות -קלושה אמנם- מתביעת מזיקים/ רשלנות רפואית ומתפתחת היפרדות רשתית בעתיד והחולה פונה לבית משפט למרות המשפט שנירשם כבר בתום הבדיקה הראשונה- ללא כל ביסוס על ממצא אובייקטיבי כלשהוא- לפנות לחדר מיון בכל הרעה במצב. משפטים אלה שהוספו בנוסף למשפט זה באו כדי להגן על הרופא לאור האופנה של השנים האחרונות לנסות להאשים את הרופא בכל היזדמנות. יחד עם זאת במשך 10 ימים יתכן שינוי מסוים במצב היפרדות הזגוגית אך הסיכוי קטן עובדה היא כי בין המצב בתום הבדיקה השנייה והמצב כעבור חודש ויותר עד לבדיקות הבאות לא חל כל שינוי או הרעה ולכן להניח כי חל שינוי בין הבדיקה הראשונה והשנייה כי זה נוח למישהו להניח את זה כדי לבסס הנחה מסוימת.... זה לא עומד במבחן ההיגיון. יחד עם זאת מבחינה "תיאורטית" זה יתכן במידת מה אך אין כל הוכחה לזה".

...

בהינתן המשקל המכריע שניתן בפסיקה לחוות דעתו מומחה בית-הדין, ומשלא ראינו סיבה לחרוג ממנה, אנו מקבלים את חוות דעתה של המומחית.

שלישית, לא מצאנו ממש בטענות הנתבע לעניין חוות דעת האחרונה בתיק.

סוף דבר אשר על כן, ולאור האמור בחוות הדעת, התביעה מתקבלת ואנו קובעים כי האירוע מיום 28.5.19, הינו פגיעה בעבודה אשר גרמה לתובעת חבלה בעין ימין.

ובלשון חוות הדעת – "...מובן כי התובע אינו מרוצה מהתוצאה הסופית ומהמגבלה בעין ימין, אולם לדעתי הסיבוך הנדיר האחראי להן לא נגרם בגלל ביצוע לא נכון של הניתוח או בגלל לחץ תוך עיני מוגבר עקב מילוי העין בגז, כפי שנטען בכתב התביעה. לכן להערכתי מצבו כיום אינו תוצר של רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לו – לא בקופת החולים בטרם ארעה היפרדות הרשתית, לא במרכז הרפואי ת"א ולא בהמשך המעקב לאחר מכן" בצד האמור קבע המומחה את נכותו של המבקש בשל הפגיעה בעינו הימנית בשיעור של 30% כאשר הוסיף וציין כי ככל שיעבור בהצלחה ניתוח להסרת ירוד בעינו אפשר שנכותו תרד ל - 20%.

...

בנדון, ולאחר עיון בטיעוני המבקש, לא שוכנעתי כי יש בהם כדי לבסס ולהוכיח קיומו של חשש ממשי לניגוד עניינים ולכך כי זכויותיו תיפגענה עקב קרבה כזו או אחרת של המומחה מטעם בית המשפט.

כמו בית משפט קמא אף אני סבור כי ספק אם יש בטעם זה כשלעצמו להצדיק פסילת המומחה בשלב זה נוכח הבהרתו של המומחה את אופי ההיכרות והבהרתו כי לא פירט את הדבר בהעדר קיומו של ניגוד אינטרסים נוכח העדר כל קשר כיום עם הגורמים הנזכרים.

סוף דבר הבקשה נדחית.

נתבעות 3 ו–4 סוברות כי התאונה אירעה בשל רשלנותה הבלעדית והמלאה של התובעת, ואילו הייתה עוברת את הכביש למדרכה שממול, שעה שמדרכה זו הייתה במצב תקין וללא ליקויים (וכך גם לפי התמונות שהתובעת צירפה), הרי שהתאונה הייתה נמנעת.

התובעת הצהירה בסעיף 14 לתצהירה: " .. בהמשך בעיקר בגין הפרדות רשתית, הגשתי תביעה לקיצבת נכות כללית אשר אושרה לפי דרגת אי כושר בשיעור 65%, (60% בגין מוגבלות בראיה, 10% אסטמה ו- 10% הגבלה בתנועות ע"ש צוארי, 20% חולשה פלג גוף שמאל)." בהמשך הצהירה, כי עד לתאונה נהגה לבקר את אימה לבדה בתדירות של פעם בשבוע, כאשר הייתה עצמאית בניידות.

לטענתן, על פי המסמכים הרפואיים של התובעת, ניתן ללמוד כי טרם התאונה סבלה משלל מחלות כרוניות כגון: עוורון בעין ימין, ליקוי ראיה בעין שמאל, קטרקט, אסתמה, שומנים בדם, סחרחורות ונפילות חוזרות, התעלפויות ואיבודי הכרה, כאבי ראש, חולשה בפלג גוף שמאל וקושי בהליכה, אוסטיאופורוזיס, דכאון, יתר לחץ דם ועוד.

...

בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפני אני סבור כי בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובעת בסך של 100,000 ₪.

עם זאת, אני סבור כי יש מקום לפסוק לתובעת סך של 10,000 ₪ כפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה. סיכום סך הנזק עומד בשלב זה על סך של : 190,000 ₪ אשם תורם כאמור, לתובעת ייחסתי אשם תורם לתאונה בשיעור של 5%, ולפיכך שיעור הנזק בניכוי אשמה התורם מסתכם בסך = 180,500 ₪.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ולפיה כלל הנתבעים נושאים באחריות לנזקי התובעת כתוצאה מהתאונה, אולם התביעה נבלעת, אין בידי מנוס אלא מלקבוע, כי התביעה - נדחית.