הפרדות רשתית העין ללא פתולוגיה קודמת או טראומה

כאשר האישונים צרים או לא שוים, הדבר יכול להעיד על בעיה או מחלה המצריכה בדיקה, לרבות פגיעה ברשתית, דימום בעין שמקורו למשל בפגיעה או טראומה, או שמדובר במשהו פרוגרסיבי כמו סרטן, היכול לגרום ללחץ על הרשתית ועל עצב הראיה.

כאשר נידרש לכך שבכל הפנקסים רשם "normal" בלבד, בעוד שבמשבצת של בדיקת העיניים הנדרשת בפנקסים, על הרופא לציין אם הנבדק מרכיב משקפיים, אם יש לו עדשות וכן לציין את חדות הראיה שלו, חזר והדגיש כי הוא מיתנדב וזה לא התפקיד שלו: "אני צריך לבדוק ידיים, שיניים, עיניים, אם יש דימום או יש אישונים לא שוים, ואני לפעמים בודק לחץ דם...". לדבריו, התובע השתייך לסגל האולימפי והיה צריך להבדק אצלם, ובכל הנוגע לתקופה שקדמה להשתייכותו זו "היינו בודקים אותו כרגיל, לפני תחרויות". (עמ' 68, ש' 9-13, 20-29).

מפאת חשיבות הדברים, אני רואה להביאם במלואם: "לא הסיפור המשפחתי גורם לאבוד הראיה אלא המחלה ממנה החולה סובל. מה שגורם להיפרדות הרשתית זה לא הסיפור המשפחתי, אלא השאלה אם לאדם שלפנינו יש שינויים פתולוגיים שמעלים את הסכנה להפרדות רשתית. למשל, קרע ברשתית זה ממצא שאם קיים ולא מטופל יכול להביא להפרדות רשתית. הסיפור המשפחתי יכול להעלות את הסיכון להופעה של קרע, אבל טפול מתאים יכול למנוע הפרדות רשתית. גם עצם העובדה שהיה לו קוצר ראייה גבוה יכול להעלות את הסיכון בהופעה של קרע, וגם טראומה בעין עם קוצר ראייה גבוה הוא בסכנה יותר גבוהה מאשר עין ללא קוצר ראייה. זוהי הסיבה שמי שיש לו קוצר ראייה מעל -3.50 לא רשאי לעסוק באגרוף לפי תקנות AIBA, אבל הדבר לא הפריע לאיגוד הספורט להעסיק אותו, ומבחינת הרופא הבודק מטעם האגוד, "בדיקת העיניים תקינה", למרות שהיה ידוע שיש לו קוצר ראייה גבוה של -8.00.

...

נתבע 6, מחמוד תרשחאני (להלן: הנתבע 6 או תרשחאני) שימש כמנהלה של כפפות עכו ומאמנו של התובע, והצדדים חלוקים באשר לתקופה במהלכה מילא תפקידו זה. יוער, כי בתחילה הוגשה התביעה גם נגד גוף הקרוי "כפפות הזהב ישראל" (להלן גם: כפפות הזהב), אולם לבקשתה ובהסכמת התובע נמחקה נתבעת זו מכתב התביעה, מן הטעם של היעדר יריבות (ראו החלטתי מיום 17/11/14); הסוגיה בדבר גובה ההוצאות המגיעות ל"כפפות הזהב ישראל", תידון בבקשה אחרת.

לטענת התובע, המוכחשת על ידי הנתבעים, נחבל במהלך התחרות בפניו ובעינו הימנית (להלן: הפציעה או החבלה), פציעה שהובילה בסופו של דבר לאיבוד הראייה בעין זו. לאחר חזרתו ארצה מן התחרות, פנה התובע מיוזמתו לרופא משפחה בקופת חולים ביום 13/4/10, והתלונן על כאבים בעין ימין וטשטוש בראייה.

לסיכום, הפסד שכרו של התובע בעבר עומד על 198,414 ₪, ובמעוגל 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (נובמבר 14'), ובסך הכל 215,000 ₪ במעוגל.

חישוב נזקיו המוערכים לתקופה זו, למשך 379 חודשים, עם מקדם היוון כפול למשך חמש שנים מהיום, מביא למסקנה לפיה הפיצוי המגיע לו עומד על סך של 441,147 ₪ ובמעוגל – 441,150 ₪ במעוגל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את הפיצוי המגיע לו בסך של 882,112 ₪; בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט שנגרמו לתובע וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק, כולל מע"מ כחוק.

למומחית הופנו שאלות ההבהרה הבאות: "א. קבעת כי "בתובע קיים גורם סיכון המשמעותי ביותר המוכר להפרדות רשתית – והוא קוצר ראיה גבוהה פתולוגי, אשר גרם לשינויים מבניים ברשתית – בין היתר ללטיס אשר קיים גם בעינו השמאלית". אם בשתי העיניים התובע סובל מגורמי סיכון משמעותיים, אז מהי הסיבה שבגללה הוא סבל רק מהפרדות רשתית בעין ימין ולא בעין שמאלית? האם יכול להיות מצב שהתאונה הביאה לזרוז גרימת והופעת הפרדות הרשתית? מצורף לעיונך פסק דין, אשר ניתן בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, בתיק מס' ב"ל 2864/09 מילינקיס רומן נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן – ענין מילינקיס), שם נדון מקרה של טבח כאשר עסק בטיגון דגים במחבת גדולה, נשפכו מים לתוך השמן שיצרו אפקט של פצוץ עם נתז בעינו הימנית.

פרופ' חנה סביר, מומחית עיניים, ציינה בחוות דעתה שם "כי בעין תקינה יש לשער כי הפגיעה על ידי השמן/המים היו גורמים אך ורק לשפשוף בקרנית אך לא להפרדות רשתית" אולם בעניים עם קוצר ראייה ושינויים בהקף הרשתית כשל התובע, מספיקה טראומה כזו כפי שעבר התובע לתוצאה של "הפרדות רשתית". הערת בית הדין: טרם מתן מענה לשאלה שתוצג להלן, מתבקשת המומחית ליתן דעתה לשתי הנקודות הבאות: ראשית, כי במקרה של התובע כאן (זוהדי סואעד) לא נקבע בתשתית העובדתית כי נשפכו מים לתוך שמן שיצרו אפקט של פצוץ עם נתז בעינו הימנית.

לגישתה, קוצר ראייה זה היה האחראי להפרדות הרשתית שאירעה לתובע עוד קודם לארוע התאונתי, אולם ייתכן והתובע לא הבחין בה. המומחית עוד הוסיפה כי על מנת להפחית את הסיכוי לפתח הפרדות רשתית גם בעינו השמאלית, לאור העובדה כי גורם הסיכון של קוצר ראייה עדיין קיים בתובע, טופל התובע בלייזר לאיזורי לטיס ברשתית בעין שמאל, על אף שעדיין לא זוהו שם קרעים או היפרדות.

...

קריאה של חוות הדעת במלואה מעלה כי המומחית יישמה את ידיעותיה וניסיונה המקצועי בתחום הליקוי הרלבנטי על עובדות מקרהו של התובע, כפי שהוצגו במסגרת התשתית העובדתית, ולא מצאנו טעם לסטות מחוות דעת זו.     המומחית מצאה כי התובע סבל מהפרדות רשתית בעין ימין על רקע קרעים ברשתית.

אנו דוחים את טענת התובע, כי המומחית לא התייחסה להשפעת אקט השפשוף בעינו הימנית על ליקויו.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

למומחה הופנו השאלות אשר יפורטו להלן, וחוות דעתו נתקבלה בבית הדין ביום 8/6/20, במסגרתה השיב על השאלות כדלקמן: מהי המחלה או מהו הליקוי הרפואי ממנו סבל המערער בארוע מיום 3/8/17, כפי שפורט בסעיף 3 לעיל? תשובת המומחה "התובע אובחן כסובל מירידה חדה בראייתו בעין שמאל עקב הופעה של AION (ACUTE NONARTERITIC ISCHEMIC OPTIC NEUROPATHY) כלומר הופעה חדה של אוטם ללא רקע דלקתי של ראש עצב הראייה בעין שמאל. זה מצב שמופיע בדרך כלל באנשים זקנים על רקע מחלות קודמות סיסטמיות כגון יתר לחץ דם הפרעות קרישה ומצב כללי ירוד של כלי הדם. המחלה מופיעה בדרך כלל בצורה פתאומית ופוגעת באספקת הדם של כל ראש העצב או לעתים בחלק של ראש עצב הראיה. כתוצאה מפגיעה זאת באספקת הדם נוצר נזק קבוע (שבצורה השכיחה יותר בה אין עדות לקיום מצב דלקתי) של הנימים באיזור ואין למעשה טפול. נוצר נזק קבוע בשדה הראיה שגודלו וצורתו תלויה במימדי הנזק הווסקולרי. נדיר ביותר לראות מצב כזה באנשים צעירים אלא אם יש רקע נכבד של פגיעה מתועדת בכלי הדם. מקובל בכל מקרה כזה לערוך ברור כללי ובראש וראשונה לבדוק את מצב אספקת הדם לעיניים ולגולגולת ולשם כך לבצע בדיקת תקינות זרימת הדם בעורקי הצואר על ידי DOPPLER ULTRASOUND וכן לבצע בדיקת תקינות תיפקוד הלב על ידי ECHO לב. כל זאת כמובן בנוסף לצילום על ידי חומר ניגוד של מחזור הדם ברשתית (FLUORESCEIN ANGIOGRAPHY)- FA בנוסף לבדיקות שגרה של רמות סוכר ושומנים בדם וכן תיפקודי קרישה. בדיקה נוספת שחיונית בכל מקרה כזה כוללת תאור מדוקדק של צורת עצב הראיה לשלול אנומאליות של המבנה שיכולות להסביר הופעת מצב של AION.". האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו לחלות במחלה או ללקות בליקוי אילמלא התרחשותו של הארוע? אם כן – נא לפרט את הנתונים הקליניים המוכחים תוך הפנייה למסמכים רפואיים.

האם לדעתך קיימת סבירות, בשיעור מעל 50% לפחות, לקיומו של קשר סיבתי בין הארוע מיום 3/8/17, אשר גרם כאמור ל-"סטרס וכעס רב" אצל התובע, לבין הופעת הירידה החדה בראייה בעין שמאל עקב הופעת AION? תשובת המומחה "בעיון מחודש בחומר הרפואי שהוגש לי מצאתי מספר עובדות שמתארות את מצבו הרפואי של התובע זמן רב לפני הארוע נושא הדיון שלנו. בתאריך 26/08/2004 בהיותו בן 41 בלבד-ללא ציון כל מחלות כרוניות הוא התלונן על כאבים לוחצים בבית החזה עם הקרנה לגב ובתרשים א.ק.ג. ECG נימצאו שינויים של עליות ST המעידות על מצב של איסכמיה של שריר הלב והופנה עם חמצן למיון עם איבחנה של SUBACUTE ISCHEMIC HEART DISEASE. פירושו של דבר פגיעה חריפה באספקת הדם לשריר הלב. בתאריך 29/08/2011 בהיותו בן 48 נימצאו אצלו רמות גבוהות של טריגליצרידים ורמות מעל הנורמה של כולסטרול ועל כן אובחן כסובל מיתר טריגליצרידים עם מתן תרופה להורדת רמת השומנים הללו (אלה שומנים שרמתם עולה באנשים שמועדים לפתח סוכרת). כן הומלץ לו לשמור על פעילות גופנית ולהוריד תצרוכת שומנים בדיאטה. עובדות אלה חשובות במקרה שלנו כי הן מצביעות על קיום רקע פתולוגי של המטבוליזם המשפיע על נטייה של הפרעות זרימת הדם בכלי דם הקטנים בגוף. כפי שהסברתי בחוות דעתי בגילו של התובע הופעה AUON מאוד לא סבירה אלא אם יש רקע קודם של פגיעה וקיימים גורמים ווסקולריים להופעת הפרעה בזרימת הדם. במקרה שלפנינו רקע זה אכן היה קיים ולכן קיימת סבירות של מעל 50% לקשר סיבתי בין הארוע נושא הדיון שלנו לבין הופעת הליקוי AION בעינו של התובע.". במידה ותשובתך לשאלה שלעיל חיובית – נא להשיב על השאלה שלהלן: האם השפעת הארוע מיום 3/8/17 על הופעת הליקוי בעין היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות המבנה של crowded Disc אליו הנך מפנה בתשובה ב' לחוות דעתך? שימת לב המומחה לכך שבהתאם להלכה הפסוקה, די במידת השפעה בשיעור של 20% של הארוע מיום 3/8/17 על הופעת הליקוי בעין, על מנת לקבוע קיומה של השפעה משמעותית בין הארוע לבין הליקוי.

תשובת המומחה "בבדיקת עינו של התובע צוין קיום של CROWDED DISC כלומר ראש עצב הראיה שהינו קטן יחסית מהממוצע ולכן תאי הגנגליון GANGLION CELL AXONS שעוברים דרכו ומהוים את תחילת עצב הראיה הם צפופים יותר ולכן יש יותר סיכוי להופעת AION. במקרה שלפנינו בעין של אדם עם רקע מוכח של בעיות ווסקולריות למרות גילו הצעיר שעבר ארוע טראומתי מאוד מבחינתו שגרמה לו ל "סטרס וכעס רב" לפי החלטת בית המשפט החל תהליך של הפרעה במעבר האימפולסים דרך ה- AXONS של ראש עצב הראיה שגרם לפגיעה בלתי ניתנת לתיקון של ראייתו באותה עין.

...

לטענת הנתבע: אצל התובע קיימים רוב גורמי הסיכון המתאימים להיווצרות המחלה, לפי המאמרים המעטים אותם "צירף" המומחה המחלה ממנה סובל התובע – NAION, שכיחה אצל מבוגרים מעל גיל 50 – הקבוצה אליה שייך התובע, על אף שנכון שבגיל מבוגר יותר השכיחות עולה, כל הספרות המקצועית מסכימה שרמת שומנים גבוה יכולה להגדיל את הקשר עם היווצרות המחלה, חוות דעתו של המומחה אינה ברורה ונחרצת והוא השתמש במונח "תתכן" וקבע כי הוא מתקשה "לקבל את האפשרות של השפעה בטוחה של המקרה", אך על אף השימוש במונחים מעוררי הספק, המומחה הגיע למסקנה לא נכונה לפיה מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי בעין שמאל לבין האירוע.

באשר למידת ההשפעה, המומחה הפנה לכך שהצטרפות הרקע הפתולוגי לאירוע מיום 3/8/17 הביאה אותו למסקנה של השפעת האירוע בשיעור מעל 20% על מאזן כלל הגורמים.

המומחה הבהיר כי על אף קיומו של רקע תחלואתי, אשר פורט בהרחבה, צירוף רקע זה להתרחשותו של האירוע מיום 3/8/17, הביא אותו למסקנה לפיה מתקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הליקוי וכי מידת ההשפעה של אותו אירוע, לעומת גורמים אחרים, עולה כי 20% .

לסיכום, אין בבקשה טעם ממשי המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, בהתאם להנחיות כב' נשיאת בית הדין הארצי וההלכה הפסוקה בעניין זה. ומכאן, הבקשה נדחית.

לדבריו, על-פי הנתונים שהיו, מאחר שהעין הייתה שלמה, בעוד הייתה טראומה קשה לארובת העין מסביב, לא היה מצב שחייב נקיטת פעולה מסוימת (שם, עד שורה 20).

בעיניין זה, אף ראוי להביא את הדברים שהובאו בחוות דעתו המשלימה של פרופ' פיקל, המומחה מטעם הנתבעת (שם, פסקה 8): "למרות שכתבתי בחוות-דעתי הראשונה את העובדה הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור, כי איש – כולל פרופ' פרידמן – לא ראה הפרדות רשתית אצל מר חלב חדר, לא בבדיקה קלינית ולא בבדיקת אולטרה סאונד, משוכנע פרופ' פרידמן כי הייתה הפרדות רשתית בעין ימין בעת האישפוז, ומבסס מסקנתו זו על הפירוש שהוא נותן לבדיקת האולטרה סאונד ועל העובדה שבמועד בו בדק את מר חדר לצורך מתן חוות-דעתו הייתה העין בתמט (פטיזיס). בנקודה זו אני מבקש להדגיש כי לא הייתה הפרדות רשתית ביום בו בוצעה בדיקת האולטרה סאונד. הצילומים שהבאתי בחוות הדעת הראשונה מראים בבירור על דימום זגוגיתי ולא על הפרדות רשתית. בנוסף, כפי שציינתי בחוות הדעת הראשונה, בדיקת האולטרה סאונד הנה בדיקה דינאמית, כלומה בהנעת גלגל העין במהלך הבדיקה נראית בנוסף לשאר הדברים היתנהגות הנוזל והרקמה בעין. הבדיקה נערכה על-ידי ד"ר בירן שהנו מומחה בנושא, עבר השתלמויות רבות בדימות אולטרה סאונד ועוסק בכך כ-25 השנים האחרונות באופן אינטנסיבי, אשר קבע חד-משמעית, כי מדובר בדימום זגוגיתי ולא בהפרדות רשתית. פרופ' פרידמן לא היה נוכח בבדיקה זו ואינו יודע את המאפיינים הדינאמיים שלה. יתר על כן, תמונות הבדיקה מתאימות לדימום זגוגיתי ואף יותר מכך, בדיקת ה-CT שבוצעה בקבלה ואף על פיה ניתן לראות פתולוגיה תוך עינית, מציינת דימום זגוגיתי ולא הפרדות רשתית. איני מבין על מה נסמך פרופ' פרידמן בהציעו פיענוח חליפי, לא מבוסס ולא מקצועי בעוד, כפי שציינתי, כל מימצאי הבדיקות מראים שלא כך הדבר". (ראו גם, עדותו של פרופ' בירן – עמ' 28 שורה 26 עד עמ' 29 שורה 2 וכן בפיסקה 17 בתצהירו).

נמצא איפוא, כי יש לדחות גם את הטענה כי העובדה שהתובע לא טופל באמצעות סטרואידים, מצביעה על רשלנות בטיפול בו. [ה] דחיית הטענה בדבר הזנחת הטיפול בתובע חלק ניכר מהשאלות שהציג בא-כוח התובע למומחה ולעדים מטעם הנתבעת, היתמקד בעובדה שמהרשומה הרפואית עולה כי לכאורה, רופאי מחלקת עיניים לא בדקו את התובע מידי יום, כי לכאורה, הוזנח, וכי לכאורה, לא נערכו התייעצויות ודיונים בין הרופאים.

אף הוכח כי לא היה בנמצא כל טפול אשר עשוי היה לשנות את התוצאה החמורה בעינו של התובע ובדומה, נסתרו טענות התובע בדבר טפול רשלני שהוענק לו. אפילו היה טפול רשלני – שלא הוכח – הרי שהוכח כי הנזק נגרם עוד קודם לטפול וממילא שאין כל קשר סיבתי בין הרשלנות – שלא הוכחה – לבין הנזק.

...

אולם כאמור, התובע לא הצביע על נזק מעין זה ואף לא הוכיח כי נגרם לו נזק מסוג זה. סוף דבר – סיכום ותוצאה התובע הובהל אל בית החולים רמב"ם לאחר שנחבל בפניו.

לנוכח כל המסקנות שעליהן עמדנו, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט סך 20,000 ₪, אשר ישולמו באמצעות בא-כוח הנתבעת תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

האם נכון לומר כי טישטוש ועקצוצים "כמו זבובים" בעניים הינם סימפטום מוכר ע"י הרפואה שיכול להעיד על הפרדות רשתית? ת: גורמי הסיכון המוכרים ברפואת העיניים להיפרדות רשתית הם: היפרדות זגוגית, שינויים נווניים או קרע ברשתית, קוצר ראיה פתולוגי, חבלה, היפרדות רשתית קודמת, שינויים שגשוגיים ע"ר סוכרת וסיפור משפחתי.

ש: עד כה, האסכולה המוכרת והמקובלת למומחי הרשתית, כולל איגוד רופאי העיניים בישראל, טוענת שטראומה לא ישירה לעין לא גורמת להפרדות רשתית.

...

אלא שמקריאת תשובותיו עולה כי מדובר במסקנה שאינה וודאית, כאשר הוא נוקט בביטויים שאינם מלמדים על חד משמעיות כגון "סביר להניח" ומציין כי מדובר באפשרות היחידה לקשור בין הדברים מבלי לחטוא לאמת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, לא סברתי כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע לבין הליקוי ממנו הוא סובל בעינו.

כפועל יוצא, דין התביעה להידחות.