הפקרת הולכת רגל למוות בתאונת דרכים

הבקשה עניינה חומרת העונש שנגזר על המבקש; מדובר במקרה בו היה המבקש, על פי רקעו אדם מן היישוב, מעורב בתאונת דרכים שהביאה למותו של הולך רגל – אולם חרף זאת, בחר להמשיך בנסיעה, תוך הפקרתו, כפי שנתברר, של הולך הרגל מדמם בצידי הדרך.

...

עם זאת נאמר, כי "הסיבה לקבלת הבקשה היא התחושה המצטיירת כי המבקש איננו אחראי לעבירה בה הורשע... [אולם בהמשך נאמר כי – א"ר] המבקש מקבל על עצמו באין ברירה את הפרשנות המשפטית כפי שהיא מוצעת כאן, רק שהמסקנה המתבקשת היא שחייבת – חייבת – להיות התערבות של ממש בענישה, באופן שיחולץ המבקש רגע אחד לפני שיהיה מאוחר מדי, מכליאה..." (עמ' 11-10 לבקשה).

הכרעה לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה.

איני נעתר איפוא לבקשה.

מבוא הנאשם הורשע בתיק זה, עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים (ראה במ/1),בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"),בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) תש"ל -1970 ובעבירה של תאונת דרכים שתוצאותיה פגיעה בגוף, עבירה לפי תקנה 144 (א)(1) ו- (א)(49 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961.

להלן פסיקה הממחישה את מדיניות הענישה בעבירות שעיקרן הפקרה אחרי פגיעה: · בע"פ 4864/14 ענאש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.3.15) דובר במערער שהורשע, על פי הודאתו בעבירות שעיקרן הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64 א (ג) לפקודת התעבורה, אם כי במקרה הנ"ל (להלן: "עניין ענאש") הסתיימה התאונה במותו של הנפגע.

· בע"פ 3304/14 פראן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.10.14), דובר בנהג – מערער שהורשע בהפקרת שני הולכי רגל שנפגעו קשה לאחר התאונה, זאת בצד הרשעה בנהיגה במהירות מופרזת, כאשר דעת הרוב של בית המשפט העליון הייתה כי יש לקבוע את מיתחם העונש ההולם בטווח שבין 10 עד 30 חודשי מאסר בפועל.

...

אחרית דבר סיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה על ידי הנאשם בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות שירות, היינו בבית הקשיש "רקפות" בקריית אתא, החל מיום 21.9.15 בשעה 08:00, שאז יתייצב הנאשם ביחידת עבודות שירות, ברח' הציונות 14 בטבריה.

הנני מורה על פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודש.

הנני מורה לנאשם לפצות את נפגע העבירה (הקטין מ.ש. באמצעות הוריו) פיצוי כספי בסכום של 20,000 ₪ אשר יופקד על ידי הנאשם עבור נפגע העבירה בקופת בית המשפט עד ליום 15.9.15.

בכתב האישום שבתיק האמור מיוחסות למשיב עבירות הריגה, הדחה בחקירה, הפקרת נפגעים בתאונת דרכים, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא בטוח.

תוך כדי נהיגה קיבל התקף אפילפסיה, לדבריו, גרם לתאונת דרכים בה נהרג הולך רגל ונפצעה הולכת רגל; נטש את הנפגעים מבלי להגיש עזרה; בהימלטו מן המקום פגש את חברתו בעלת הרכב מסר לה את המפתחות עם הנחיה להודיע למישטרה שהרכב נגנב.

...

אני מתאר לעצמי, שהשאלה הזו עוד תלובן במשפט ואיני רוצה להכריע בה, אבל יכול להיות שהעורר לא קלט את הדברים בזמן הדיון, מכל מקום, השופטת הנכבדה היתה סבורה, שהוא ידע שרשיונו נשלל, אף על פי כן הגיעה למסקנה שאליה הגיעה.

לאחר שיקול הגעתי למסקנה, שאין מקום להתערב בהחלטת השופטת.

כפוף לאמור, אני דוחה את הערר.

ב"כ המשיב טוען כי לא הוגש כתב אישום על הפקרה או אי הגשת עזרה, הולכת הרגל חצתה את הכביש שלא במעבר חצייה ויש לה רשלנות תורמת, המשיב טוען כי לא פגע בהולכת הרגל ולא יודע מאיפה היא צצה, אין פגיעה בחזית והמכה אם בכלל בצידו הימני של הרכב, הניסוי לא רלוואנטי לתיק, למשיב קטיעת אצבע ברגל ממלחמה, הוא פסול כבר 5 וחצי חודשים, לא עובד, לא מתפקד, הוא במינוס גדול, ורכבו הוחזר לו רק לאחרונה ועבודתו נפגעה קשות.

(א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעיניינו.

...

על כן הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות בתיק.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למבקשת.

הולך הרגל נהרג מהפגיעה.

האם נפגע הולך הרגל בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק")? האם חלה "ההגדרה הבסיסית"? הנשללה הזכאות מכוח התקיימותה של "החזקה הממעטת" שבהגדרת "תאונת דרכים"? והאם יש תחולה לפוליסה שהוצאה לנהג על פי פקודת ביטוח רכב מנועי על אותן עילות מכוח פקודת הנזיקין העומדות לעיזבון הנפגע ותלוייו? העובדות הרלוונטיות לעניין העילה על פי חוק הפיצויים 2.

הערעור בעיניינו של אוחנה התקבל אף הוא והוא הורשע בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה (עבירה על פי סעיף 64א(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961).

...

המסקנה היא, אפוא, כי החבטה שספג המנוח עונה לתנאי ההגדרה הבסיסית שבהגדרת "תאונת דרכים", שעה שאין חולק כי יתר חלקי ההגדרה הבסיסית היתקיימו במקרה דנא.

המסקנה היא כי המנוח נפגע בתאונת דרכים.

כפועל יוצא ממסקנה זו ומהוראת סעיף 8 לחוק הפיצויים, נדחות הטענות הנובעות מההוראות הנזיקיות ה"רגילות" שבכתב התביעה.

התביעה כנגד הנתבעת 4 (כפר הילדים, שאינו הבעלים של הרכב), נדחית, וכך גם ההודעות לצדדים שלישיים.