הפקעת קרקעות לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל

התובעים תובעים פיצוי על הפקעת המקרקעין, בסך 10,251,226 ש"ח. ביום 22.12.05 הוחלה על המקרקעין הפקעה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943.

...

לפיכך, אני קובע את שווי המקרקעין לפי 160$/מ"ר, שהם לפי השער של 4.621 סך 739.40 ₪, ולכל המגרש 4,371,333 ₪, שהם 945,920 דולר ארה"ב, הכל בתוספת מע"מ. פיצוי בשל אי תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת בכתב התביעה נטען כי מאחר שהנתבעת הציעה לתובעים פיצוי לפי שיעור של 120,000 דולר לדונם ביום 15.7.07, עליה להוסיף לפי חוק הרכישה לצורכי ציבור עוד הפרשי הצמדה וריבית של 1.5% מהיום הקובע 22.12.05 ועד 14.7.07, בסך 76,330 ₪ ועוד ריבית והפרשי הצמדה מיום 14.7.07, ועוד ריבית פיגורים מיום 17.1.11, בו נשלחה דרישה לתשלום שלא נענתה.

לכן, אני קובע שמסירת החזקה היתה ביום 17.7.06, ולכן התובעים היו זכאים עקרונית להפרשי הצמדה וריבית מיום 17.10.06, אבל מכיוון שבכתב התביעה נטען להפרשי הצמדה וריבית מיום 14.7.07, יהיו זכאים רק מיום 14.7.07 להפרשי הצמדה וריבית.

סיכום על פי כל האמור לעיל, מאחר ששווי המקרקעין ליום הקובע 22.12.05 הוא 4,371,333 ש"ח בתוספת מע"מ, זכאים התובעים לסכום זה, בצירוף הפרש הצמדה וריבית צמודה של 1.5% לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור מיום 22.12.05 ועד 14.7.07, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה של 4% לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה מיום 14.7.07 עד לתשלום המלא בפועל, בניכוי הסך של 3,860,604 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה של 4% מיום 18.7.11 ועד לחישוב, והכל בתוספת מע"מ. לפי חשבוני, הסכום מגיע לסך 1,902,275 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו סך 2,206,639 ₪ ואני מצווה על הנתבעת לשלם סכום זה לתובעים, בצירוף הוצאות משפט, כולל האגרות, בסך 139,200 ₪.

ע"י ב"כ עו"ד מירב ברנע פסק דין מבוא תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: פקודת הדרכים) - וכן תביעה בגין ירידת ערך המקרקעין, לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה).

עם זאת, ניתן להוסיף ולשאול האם יש לקרוא לתוך פקודת הדרכים הוראה המאפשרת פיצוי ברכיב אובדן דמי חכירה - כדוגמת סעיף 13 לפקודת הקרקעות - במסגרת ההתחשבות הגוברת שניתן לזהות בפסיקה בזכות הקניין החוקתית של מי שהיו בעלי מקרקעין שהופקעו, ובאמצעות השוואת מעמדם של נפקעים לפי פקודת הדרכים לנפקעים לפי פקודת הקרקעות.

...

בכל הנוגע להוראת החוק עצמה, ובענייננו הוראתה של תקנה 125,יש לקוות אמנם כי יגיע המחוקק למסקנה כי תקנה דרקונית זו אין לה מקום בימינו אנו במתכונתה הנוכחית ויפעל לשם תיקונה, אולם אין ביכולתנו להניעו לעשות כן."

לאור כל האמור לעיל: טענת התובעים לתחולה של הוראת סעיף 13 לפקודת הקרקעות, ולזכאות לאובדן דמי חכירה בעניין הפקעה לפי פקודת הדרכים (כפי שנאמדו בסעיף 14.4 לחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט) - נדחית, לגוף הדברים.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים המגיעים להם כאמור בסעיפים 14.1 - 14.3 לחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, כאשר מהסכום הנקוב בסעיף 14.1 תשלם מע"צ 70% בלבד.

התובענה שלפניי עניינה פיצויים המגיעים למבקשים בגין הפקעת המקרקעין, הן לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים") והן לפי הוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.

...

סיכומו של דבר, ממקבץ האמור עולה כי על המשיבים לפצות את המבקשים בגין הפקעת המקרקעין לפי החישוב הבא, הנסמך על חוות דעתו של המומחה: א. בגין תפיסת שטח של 1,251 מ"ר בשנת 2013 לפי חלקם היחסי של המבקשים במקרקעין סך 55,263 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד - 1964 החל מהמעד הקובע, 25.4.1995 ועד התשלום בפועל.

סוף דבר אני מחייב את המשיבים לשלם למבקשים, באמצעות בא כוחם את הסכומים המפורטים בסעיף 18 דלעיל וזאת תוך 30 ימים.

בנוסף, ישלמו המשיבים למבקשים הוצאות משפט בסך 3,510 ש"ח ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי הכולל בתוספת מע"מ כדין.

בבקשה הראשונה, בקצירת האומר, נטען כי המשיבנה, שעניינה פיצויים בגין הפקעת מקרקעין לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן "פקודת הדרכים") היתיישנה, ואו כי חל "שהוי" המצדיק מחיקתה על הסף.

ראו לעניין זה את פסק דינה של השופטת א. פרוקצ'יה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים, (פ"ד נז(5) 433, 446) שם נכתב כי: "לצורך טענת שהוי נידרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח המשיב את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שהוי שניגרם עקב חוסר תום-לבו של המשיב (ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי [12], בעמ' 53; ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר (להלן - פרשת ליברמן [13]), בעמ' 756-755). הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע". באשר לטענת המבקשות, כי המשיב לא מיצה עדיין את ההליך אצל שר התחבורה, אני פוסקת כדלקמן: סעיף 7 לפקודת הדרכים קבע: "לא יהא בעל הקרקע זכאי לקבל פיצויים אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקחה גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נילקח; בתנאים שאם הוכח כי אם לא ישלמו לו פיצויים יהא נגרם לו סבל, רשאי הנציב העליון לפי שיקול דעתו ליתן אותו סכום הפיצויים שימצא לנכון מתוך היתחשבות בכל נסיבות העניין". יצוין כי פקודת הדרכים בוטלה על ידי החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (תיקון מס' 3), תש"ע-2010, אולם על אף ביטולה היא ממשיכה לחול על הפקעות שהודעת ההפקעה לגביהן קדמה לתאריך כניסתו לתוקף של התיקון, כפי שמתקיים בעניינינו.

...

הכרעה אינני מקבלת את טענת ההתיישנות של הנתבעת מס' 1, שכן בהתאם לפסק דין ארידור, שניתן ביום 21/3/13, רשאי היה המשיב להגיש את תביעתו לפיצויים בגין הפקעות גם לאחר שתקופת ההתיישנות של עילה אזרחית (שבע שנים) חלפה עברה.

בנסיבות שלפני, החלטתי שלא לפסוק הוצאות בהחלטה זו, וההוצאות יילקחו בחשבון בנותני את פסק דיני.

השופט לנדוי: בשנת 1967 פורסמה הודעה על הפקעת חלקות קרקע לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, לצורך סלילת הכביש העוקף את הכפר אבו-גוש.

...

משום כך אני מציע שבקשת המערערת לתשלום הפיצויים לא תפסיד את התור השמור בבית-המשפט המחוזי בירושלים לבירור בקשות בדרך המרצה וזאת למרות הפיכת הבקשה לתובענה, שעליה אנו מורים.

על יסוד האמור אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת הצירוף ותחת זאת הופכים את הבקשה בדרך המרצה לתובענה רגילה.