הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה

מסכת זו אינה מדוייקת שכן המקרקעין הופרשו לצרכי ציבור במסגרת תכנית איחוד וחלוקה שהדרך לבטלה היא באישור תוכנית אחרת ולא בדרך של ביטול הפקעה.

...

העותרים לא טוענים (ובצדק) כי קידום התכנית החדשה נעשה משיקולים לא עניינים ובנסיבות אלה, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי חלים על יתרת חלקה 136 דיני השיהוי לא היה זה המקרה בו יש להורות, לעת הזו, על החזרת המקרקעין לבעלים.

סוף דבר סוף דבר אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים את הוצאות המשפט בסך של 20,000 ש".

ההוראות בעיניין הפקעה נימצאות בסעיפים 196-188 לחוק התיכנון והבניה, המצויים בפרק ח' לחוק התיכנון והבניה, שכותרתו "הפקעות". בהתאם נקבע בעע"מ 5839/06 בראון נ' יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז מרכז [פורסם בנבו] (25.9.2008) (פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת (בדימוס) מ' נאור), כי הפרשת קרקעות לצרכי ציבור במסגרת תכנית לאיחוד וחלוקה דינה כדין הפקעה: "לדעתי נכון יותר, ובפרט לאור עליית קרנה של זכות הקניין, לראות בנטילת קרקעות במסגרת תכנית איחוד וחלוקה כהפקעה. כזכור, המקום היחיד בחוק התיכנון והבניה המאפשר נטילה לצרכי ציבור וקובע הוראות בעיניין זה, הוא הפרק הדן בהפקעה, פרק ח'. בלא שימוש בהוראותיו של פרק זה לא ניתן לדעתי להפקיע או להקצות קרקעות וזאת גם לא במסגרת של איחוד וחלוקה. בלא שימוש בהוראות בעיניין הפקעה לא ניתן ליטול מבעל המקרקעין גם פחות מ-40% משטח הקרקע. ואולם, גם אם נראה את הקצאת הקרקעות בתכנית כ'דרך אחרת', שאינה הפקעה, כאמור בפסיקה שקדמה לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, סבורה אני כי ראוי להחיל את המיגבלות החלות על פי דיני ההפקעה שבחוק התיכנון והבניה גם על הדרך האחרת. אי החלת המיגבלות האמורות הינה, לטעמי, פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין, וממילא פגיעה בלתי סבירה" (ההדגשות שלי- מ' ר').

...

אין בידי לקבל כלשונה אף אחת מחוות הדעת השמאיות.

על כן, אני קובע את שיעור ההיוון ל- 3%.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 593,560 ₪, אגרת בית המשפט, ועוד הוצאות משפט אחרות כולל שכר טירחת עו"ד בסך 46,800 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה.

כך אכן נקבע בפסיקה כי רשויות רשאיות לרכוש בעלות במקרקעין לצורכי ציבור גם במסגרת הליך איחוד וחלוקה, וזאת בהתבסס על סעיפים 26(א), 121 ו- 122 לחוק התיכנון והבניה וסעיף 4(1) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד - 1964" (ראו גם הצעת חוק התיכנון והבניה, התש"ע-2010 שם הוצע בסעיף 208 לקבוע, כי הקצאה בתכנית איחוד וחלוקה לא תחשב כהפקעה, בספרם של דנה וזינגר שם בעמ' 1167 ה"ש 163).

...

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותרים והן נדחות (לרבות הטענה בעניין תכנית תא/3700).

אשר לחלקה הנוסף של העתירה בגין אי הכללת חלקות 99, 108 ו- 273 בגוש 6632 בטבלת האיחוד וחלוקה - בדין נדחתה התנגדות העותרים בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 9/3/20, מהטעם שחלקות אלה "נקבעו לאיחוד וחלוקה במסגרת תכנית תא/3388ב' המצויה בהליכים בפני וועדת ערר. המתנגדים לא סיפקו הסבר מדוע יש לכלול זכויות עבור אותו תא שטח שכבר קיבל זכויות בתכנית אחרת". לא מצאתי ממש בטענות העותרים בעניין זה והן נדחות.

סוף דבר מכל אמור, העתירה נדחית.

נסיבות אלה, קיומה של הסכמה לצד השבחה, שוללות את השבת הקרקע שיועדה לשימוש צבורי או קביעת פיצוי בגינה [ראו: סעיף 12(ז) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943; עע"ם 5839/06 בראון נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז המרכז, פסקה 18 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור (פורסם בנבו, 25.09.2008); ע"א 10278/09 אשכול נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה – רעננה, פסקה 27 בפסק דינו של השופט י' דנציגר (פורסם בנבו, 18.07.2011); ע"א 6407/14 הועדה המקומית לתיכנון ובניה כרמיאל נ' מסרי, פסקה 77 בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות הנזכרות שם (פורסם בנבו, 24.05.2018); ה"פ (מחוזי מר') 59134-12-12 רונן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקוה, פסקות 12-5 בפסק דינו של סגן הנשיאה השופט י' שינמן (פורסם בנבו, 01.11.2018); ת"א (מחוזי מרכז) 26215-02-16 שטיגליץ נ' נ.ת.ע-נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ, פסקה 21 (פורסם בנבו, 04.06.2019); אהרן נמדר "החלת דיני ההפקעות על הפרשות מקרקעין לצרכי ציבור במסגרת תכנית לאיחוד וחלוקה" מקרקעין ג/5 76, 97-96 (2004); אריה קמר דיני הפקעת מקרקעין כרך ראשון 745-741 (מהדורה שמינית, 2013) (להלן – קמר)].

...

לפיכך, אני קובע, כי בדומה לעניין בראל, גם כאן עסקינן בנורמה תכנונית מנחה בלבד, שאינה שוללת את סמכות המשיבות לדחות את בניית מבני הציבור.

לפיכך, גם באשר לחלקה 26 דין העתירה להידחות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

דא עקא שיתר בעלי הזכויות במקרקעין לא צורפו כצד לעתירה ולכן אין להעתר לסעד זה. בהלכה הפסוקה נקבע כי במקרים מסוימים נטילת קרקעות לצרכי ציבור במסגרת תכנית איחוד וחלוקה תיחשב כהפקעה דה-פאקטו [ראו: ע"א 6663/93 צאיג נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ראשון לציון, פ"ד נה(1) 49, 69-66 (2001); עע"ם 5839/06 בראון נ' יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז המיכרז (נבו, 25.09.2008); עע"ם 1370/07 קרמר נ' המועצה המקומית אבן יהודה, פסקות 30-26 (נבו, 28.12.2011)].

...

לפיכך דין העתירה להידחות.

לא מצאתי ממש ביתר טענות העותרים והן נדחות.

סוף דבר: העתירה נדחית.