לגבי עבירות הבניה – הבניה המיוחסת לנאשם 1 הנה בניה בשטח של כ- 275 מ"ר, הבניה המיוחסת לנאשם 2 – בניה בשטח של כ- 200 מ"ר, והבניה המיוחסת לנאשם 3 – בניה בשטח של כ- 272 מ"ר. עוד הורשעו הנאשמים 1 ו-3 באי קיום צו הפסקה שפוטי וצו למניעת פעולות המתייחס לבניה האמורה על ידם.
הנאשם 2 אף הוא טען לנסיבות העברת המוסך, על פי דרישת ראש העיר, ולסכויי אישורה של תוכנית המשנה את הייעוד במסגרת הותמ"ל. הנאשם מוסיף וטוען לעניין כפל השווי כי אין ערך לחוות דעת השמאי מטעם המאשימה שכלל לא מדד את השטח, ובהתעלם מכך כי קיימת הפקעה על 35 אחוז משטח החלקה.
רע"פ 8496/12 רפי חלפון נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 21.1.2013]
לעניין זה יש גם לזכור כי כאשר מדובר בעבירות תיכנון ובניה שרווח כלכלי בצדן, ובמיוחד למטרות מסחריות, כדוגמת שימוש מסחרי בשטח חקלאי, מטרת הענישה הנה לשלול מהנאשם את הרווח הכלכלי (ראה למשל: רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה חבל מודיעין [ניתן ביום 9.6.2009]).
ממילא, גם אם מדיניות התביעה בעת הגשת כתבי האישום במקרים עליהם מסתמכים הנאשמים היתה שלא לבקש את הפעלתו של סעיף 219 לחוק התיכנון והבניה, הנאשמים אינם זכאים להסתמך על כך.
סעיף 219 לחוק התיכנון והבניה יש עמו סנקציה כלכלית ניכרת כנגד נאשמים.
...
אני מחייב את הנאשם מס' 2 לחתום על התחייבות כספית בסך 50,000 ש"ח להימנע מלעבור אחת העבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, במשך שנתיים.
אולם אני מורה על דחיית ביצוע הצו ב- 90 יום על מנת להכשיר את הבניה או לחילופין להעביר המבנים למקום אחר.
אני מורה לרשם המקרקעין לרשום הערה בדבר צו ההריסה ואיסור השימוש דלעיל.