הפקדת כספי ירושה בחשבון משותף ככוונת שיתוף בין היורשים

על כן, מדובר בנכס חצוני שנרכש בכספי ירושה ולתובעת אין כל זכויות בו. הנתבע הקפיד להפקיד את כספי תמורת מכירת הדירה בירושה בחשבונו הפרטי ולא בחשבונו המשותף והוכיח כי כספי מכירת דירת הירושה שמשו לרכישת הדירה בכפר סבא.

בעניינינו, התובעת לא הוכיחה כי למרות היות הדירה בכפר סבא דירה שנרכשה תחת דירת הירושה בהרצליה ועל כן שייכת באופן בלעדי לנתבע חלה על הדירה כוונת השתוף, כמפורט להלן: ראשית, כאמור, התובע הוכיח כי הדירה בכפר סבא נרכשה במלואה מתמורת דירת הירושה בהרצליה.

בהקשר זה, טענה התובעת כי כספי השכירות של הדירה הופקדו בחשבון הבנק המשותף של הצדדים ובכך יש להעיד על שתוף.

...

עתירת התובעת לעריכת איזון מוניטין עסקי, מוניטין אישי ופערי השתכרות – נדחית; עתירת התובעת לקבלת כספי תמורת המגרש ברמת צבי – נדחית; עתירת התובעת בנוגע לאיזון הרכבים – כמפורט בסעיף 129 לעיל.

התביעה לסילוק ידה של התובעת מבית המגורים ותשלום דמי שימוש - נדחית.

באשר להוצאות המשפט, לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הנתונים ובשים לב לכך שחלק מעתירות התובעת התקבלו וחלקן נדחו וכך גם לגבי הנתבע, אזי איני רואה לנכון לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.

כך לדוגמה, לפי צוואת אביו של האיש, כלתו (קרי - האשה) דוגמה נוספת עליה מבקש האיש להישען היא XXXX זכאית לרשת 25% מזכויות מיגרש ב כספי ירושה ומתנה שהועברו לצדדים מאת הוריהם, ובכלל זה: סך של 3.5 מיליון ₪ שניתנו במתנה לצדדים על ידי הורי האשה, כספי ירושת אימה של האשה שהופקדו לחשבון המשותף; מתנות כספיות מטעם אבי האיש, מכונית שהיתה בבעלות של האיש ונרשמה על שם הצדדים, ואפילו - מחצית מהתכשיטים שהיו שייכים לאמו של האיש בשווי של כ - 50,000 .

אף אין מחלוקת כי כספים שניתנו במתנה על ידי הורי האשה בסך של כ - 3.5 מיליון ₪ במהלך שנות הנישואין, הופקדו אל חשבונם המשותף של הצדדים, אלא שבעובדות מוסכמות אלה אין להוכיח כי כוונתם של הצדדים היתה שתוף מלא בכל נכסיהם החיצוניים.

יתרה מזאת, כאשר הצדדים חפצו לשתף ביניהם נכסים חצוניים, הרי שהם ידעו לעשות זאת בפועל, ולדאוג לרישומם בבעלות שניהם, כפי שהם אכן עשו ביחס לחלק מהנכסים.

...

סוף דבר מאחר ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי בנוגע לזכויות האישה בבניין, תביעת האיש להכרה בזכויות האישה בבניין כנכס בר איזון, נדחית.

אני מורה על חלוקה שווה כוללת של כל זכות והטבה שנצברו במהלך החיים המשותפים.

לפיכך אני מורה על איזון שווי החברה שבשליטתו של האיש, בהתאם לחוות דעתו של רו"ח חן קרמר (ממשרדו של האקטואר, בעמ' 19 לחוות הדעת).

משעה שהתובעת הפקידה את הכספים בחשבון המשותף, חזקה שהיא התכוונה לשתף את הנתבע בכספים אלה.

גרסת הנתבע כי אמה של התובעת העבירה לצדדים כספים מאותו חשבון "ירושה" כדי לכסות את הוצאות הצדדים, תומכת במסקנה כי הכוונה היתה לעשות בכספים שהועברו לחשבון המשותף שימוש משותף.

...

לסיכום: הנתבע ישלם לידי התובעת למזונות הקטינות וחלקן בהוצאות החזקת המדור סך של 1,800 ₪ לחודש עד הגיען לגיל שש שנים.

התביעה למזונות אישה – נדחית.

בשים לב למהות ההליכים, וכן הואיל וראוי להימנע מפסיקת הוצאות בסכומים נכבדים על מנת שלא להעצים את גובה הלהבות ולאפשר לצדדים לכונן יחסים טובים עם סיום ההליכים המשפטיים אשר ישרתו את הקטינות; ומנגד, בשים לב לתוצא בשני ההליכים שנדונו בפסק דין זה וכן להתנהלות התובעת בין היתר כמפורט בסעיפים 17 (פסקה ראשונה), 25, 26, 33, 34 ו- 35, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ובהמשך לדין של נותן כל נכסיו לאחד מבניו, כתב הרמב"ם (שם ה"ג): בד"א שכתב לבן בין הבנים אבל אם כתב כל נכסיו לבן בין הבנות או לבת בין הבנות או לאחד מן היורשין בין שאר היורשין, אף על פי שלא שייר כלום מתנתו קיימת.

] בפסק דין שניתן בביה"ד בירושלים בהרכב הדיינים הגאונים: הרב א' לביא; הרב ש' תם; הרב ד' מלכא בתיק מס' 956318/1 (פורסם במאגרים משפטיים) הובהר על ידי אחד מחברי המותב שהפקדת כספי ירושה בחשבון משותף אינה מלמדת על כוונת שתוף, היות והחשבון הנוסף משמש להוצאות משק הבית והשיתוף הוא אך ורק לצורכי נוחות.

...

אלא שמצאנו באחרונים מחלוקת רבתא האם קנין סיטומתא מהני במטבע ובשטרי חוב.

מן ההלכה למעשה רוב מהלך דברינו הוביל למסקנה שהאשה אינה נחשבת מוחזקת בכספים שאם האיש הפקידה בחשבונם המשותף.

הדברים אמורים הן ביחס לממון שהיא תובעת עבור כתובתה, הן ביחס למה שהיא עתידה לקבל מזכויותיו של האיש לפי חוק יחסי ממון, והן ביחס לכספים שהיא זכאית לקבל לפי סעיפים אחרים של פסק דין זה. הכרעה לאור כל האמור והמפורט לעיל ביה"ד מחליט: לאמץ את חוות הדעת של המומחה בעניין חלוקת הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של הצדדים, שהוגשו לתיק ביה"ד בימים 10/02/2018 ו 30/12/2020, ולתת להן תוקף של החלטה.

דירת המגורים כבר כעת יובהר, כי מצאתי שיש לראות בדירה נכס משותף לבני הזוג, בין אם מחמת החלת השתוף בין הצדדים בהיותם ידועים בציבור במועד רכישת הדירה, ובין אם מחמת הפסיקה הנוהגת לעניין כוונת שתוף ספציפית בנכס חצוני.

באשר לקביעה מהו אותו "דבר מה נוסף" נימנו בפסיקה בין היתר השיקולים להלן, הגם כי נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו: מקור הנכס (האם היתקבל במתנה/ירושה); האם הגיע לבעליו במהלך הנישואין/לפניהם; מי מימן את רכישתו; היתנהלות כספית של בני הזוג בקשר לנכס – נטילת משכנתא לרכישתו, השקעות כספיות בנכס מטעם בן הזוג הטוען לשפוץ, הישתתפות בני הזוג בשפוץ משמעותי שבוצע בו; הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום כלפי מישנהו; משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס; קיומם של ילדים משותפים; אופי יחסיהם של בני הזוג התנהלותם הכלכלית ו'אוירת שתוף' ביניהם (ר' ס' 32 לדנג"צ 8537/18 לעיל וכן ס' 2 לחוו"ד כב' השופט עמית בע"מ 1389/11).

לא הוכח בפני כי לא חלה החזקה בכל הנוגע לשותפות בחשבון כאמור לעיל ו/או כי החשבון לא ניפתח מלכתחילה כחשבון משותף לבניה"ז. טענת התובע כי מקור הכספים שהופקדו לחשבון בכספיו שלו לא הוכחה, ובהנתן קביעתי לעיל כי בני הזוג נהגו בכוונת שתוף ועל כן יחולו עליהם הילכת השתוף ו/או איזון המשאבים, ונוכח היות החשבון רשום על שם התובע והמנוחה יחדיו– נדחית.

...

מכל האמור לעיל, הנני דוחה את ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה.

סוף דבר נפסק כאמור בפסה"ד. בנסיבות נוכח תוצאת ההליך (כאשר התקבלו ונדחו חלק מטענות כל אחד מהצדדים) ועל מנת שלא להסלים את היחסים בין התובע לבין ילדי המנוחה – לא מצאתי לחייב בהוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.