הפצת שמועות על רומן המהוות לשון הרע

הגרוש שלי שלח הודעה , הוא טען בפני החברות שלי שבת אחרי שהוא עזב את הבית, שאת ההוכחה על הרומן הוא קיבל מסיגל.

החוק אינו מעניק חסינות למי שדואג להפיץ ולפרסם שמועות, גם אם הן כבר קיימות ומהוות "לשון הרע" מלכתחילה ועובר לפירסום נדון.

...

לא הוכח כי נתבעת 3 פרסמה לשון הרע כלפי מי מהתובעים בהליך זה- ולפיכך התביעה כנגדה נדחית; לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות לטובתה וזאת לאחר שבחנתי ושקלתי את כלל הנסיבות, את ההתנהלות במסגרת ההליך והקשור בו. כתב התביעה הוגש ע"ס של 75,000 ₪ לשני התובעים יחדיו.

שוכנעתי, כי על אף שלעיתים נתבע מסוים התבטא יותר פעמים או פחות פעמים, נקט בלשון חריפה יותר או פחות- היה בעצם השיח כדי להזין את השיח הפוגעני ולעודדו, באופן שהוביל אותם לחציית הגבול שבין הזכות לחופש הביטוי ובקורת לגיטימית ובין פגיעה בשמם הטוב של התובעים.

בנסיבות אלו, שוכנעתי כי ראוי להורות כי החיוב בפיצוי יושת עליהם ביחד ולחוד.

בהקשר זה נקבעו בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם במאגרים, 04/08/08) הדברים הבאים: "מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפצוי, בנוי מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי... שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהוים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהוה "פירסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק.

מן הכלל אל הפרט – בדיקת הפרסומים השונים עשרה פרסומים שונים המיוחסים לנתבעת עומדים בבסיס התביעה שלפני: האחד – אמירה של הנתבעת המייחסת לתובעת ניהול רומן; השני – כינוי התובעת בשם "נאצית"; השלישי – הפצת כתבה שכותרתה "חקירה נגד עובדת בכירה בחשד לזיוף" במהלך שיחת שימוע בו הישתתפו התובעת והנתבעת; הרביעי – שליחת מיסרון למנהלת בית הספר בו כונתה התובעת "אוכלת חינם"; החמשי עד התשיעי הם חמישה פרסומים בפייסבוק בהם פנתה הנתבעת אל בעלה של התובעת תוך היתייחסות לאישתו (התובעת כאמור); עשירי ואחרון – הודאת דואר אלקטרוני שהפיצה הנתבעת לעובדי המועצה.

כאשר אדם חשד באחר בבצוע עבירות – אין מקום להתנהלות של רדיפה והפצת שמועות ועלבונות.

...

מה שברור הוא, שהמערער בוודאי נצרב, והוא נושא את העלבון, ולדעתי זכאי הוא לפיצוי" לסיכום כל האמור לעיל הרי ברי כי הדברים שאותם פרסמה הנתבעת ברשת החברתית "פייסבוק", בהזדמנויות השונות, אכן מהווים פרסום "לשון הרע" בגנותה של התובעת.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל ונסיבות האירועים והקביעות המובאות בפסק הדין ותוך התייחסות לאירועים הנטענים אשר למעט האירוע הראשון – כולם מהווים עוולה בניגוד לדין – אני מחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 90,000 ₪.

סוף דבר כאמור בסעיף 5.1.4 לעיל - אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 90,000 ש"ח. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו עד ליום 13/9/17 והחל מיום 14/9/17 יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

תחילה, היתחמק הנתבע מלתשאל את אישתו ובסופו של דבר ענתה אישתו של הנתבע כי מעולם לא היו יחסים רומנטיים עם התובע.

דברי התובע כנגד הנתבע אודות גניבת כספי הקהילה וטענתו כי הנתבע הפיץ שמועה לפיה התובע ואשת הנתבע קיימו יחסי אישות, מהוים לשון הרע.

...

בענייננו, התרשמתי מהנתבע כאיש שלום, ענוו באורחותיו, אשר נגרר בעל כורחו להליך זה. התובע הוא שפתח בהליך בגין עניינים אשר מוטב ולא היו מגיעים לביהמ"ש. סבורני כי ככל והתובע לא היה מגיש את תביעתו, הנתבע היה מוחל על כבודו, כפי שעשה במשך שנים, ולא מגיש תביעתו.

בהביאי בחשבון את האמור מעלה, ובהתחשב כי התביעה שכנגד הועמדה ע"ס 50,000 ₪ בגין שתי הפרשות, כאשר התביעה מתקבלת בחלקה בעניין הפרשה הכספית בלבד, אני מעמידה את הפיצוי ע"ס 17,000 ₪.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.

שאלת קיומה של לשון הרע משתמעת ממעשים ומהעדרם של אלו בטענות התובע וכעולה מן הנסיבות גלומה הטענה כי במכלול האמצעים השונים שתוארו לעיל (בנוסף ובמנותק מהדברים שהוכח כי נאמרו בכינוס העובדים), יש כדי להוות לשון הרע במשמעותה בסעיפים 1(1), 1(2) ובייחוד במשמעותה לפי סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע אך חשובה מכך הטענה כי מתקיימת דרישת הפירסום הקבועה בסעיף 2 לחוק.

הפצת שמועות בדבר קיומו של רומן בין התובע לעובדת אחרת אצל הנתבעת התובע טוען כי במסגרת הליכי הערר עוולה הנתבעת ופרסמה לשון הרע עת חשפה את דבר קיומו של "הקשר הרומנטי, אישי וסודי" (סעיף 13 לכתב התביעה וסעיפים 48, 49 ו- 51 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע), נוכח אופי הפורום וסוג ההליך שבמסגרתה עלתה, ונוכח התנאים הנדרשים להגנת תום הלב בהליכים על פי חוק איסור לשון הרע.

] לגבי סעיף 48 לתצהירך – תסכים איתי שלנתבעת היתה זכות להגיש ערר, מאיפה עלה נושא הרומן? מאיפה עלה? מדו"ח ההסתדרות? ברגע שהבחורה באה וסיפרה על הרומן עלה הרומן ומרגע זה כל העולם ידע על זה. נכון שהיה מותר לנתבעת בערר להזכיר את הרומן שלך עם סגנית מנהלת הסניף? לא. למה? זה לא בפני העובדים.

...

משהנתבעת לא השלימה עם מסקנות המשטרה, הגישה ערר ליועץ המשפטי לממשלה שבחן את התיק וביום 05.08.2008, לאחר שערך בירור, הודיע המשנה לפרקליט המדינה כי הערר נדחה.

רצף אירועים זה עלול בהחלט להוביל למסקנה אצל האדם הסביר כי התובע הושעה נוכח אירוע הגניבה בסניף הנתבעת, אירוע שלא ניתן לערער על מרכזיותו בשגרת חיי העובדים בסניף.

משכך, נדחית התובענה ביחס לרכיב זה של עוולת הנגישה.

פסיקתא הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום, הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אליבא דתובעים הפירסום שנעשה על-ידי הנתבעת לפיו התובע מנהל רומן עם התובעת (להלן: "הפירסום") מהוה לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק.

ויודגש: עדותה של התובעת, לפיה ובין השאר, כי הנתבעת "השמיצה אותי במקום עבודתי בטענות סרק לפיהן ביני ובין רפי לכאורה היתנהל רומן..." (ת/1, סעיף 4, עמ' 2, ש' 15) ,וכן: "קטיה התחילה לפרסם אמירות קשות עלי ועל רפי בפני גורמים בבית הספר וגורמים מחוץ לבית הספר כשציינה שרפי לכאורה נגע בי וליטף אותי וציינה כי מעשיו מהוים עבירה פלילית..." (ת/1, סעיף 6; עמ' 2, ש' 11), וכן: "... ישנה משמעות רבה לכל השמועה שהפיצה קטיה..." (ת/1, סעיף 7, עמ' 2, ש' 15), ובהמשך: "השמועה החלה בחזרה הגנרלית שנערכה ביום 12/6/2013 כאשר קטיה פנתה לגב' קארינה ניניו... וסיפרה לה על השמועה השקרית" (ת/1, סעיף 8; עמ' 2, ש' 15), וכן: "קטיה אף פנתה לגב' רעיה וולוז'ינסקי... ואמרה לה שאני ורפי לכאורה נצפנו במצבים אינטימיים בחזרה הגנרלית..." (ת/1, סעיף 9; עמ' 12, ש' 15), וכן: "לאחר החזרה הגנרלית הגיעה קטיה לחדר המורים בבית הספר והחלה להפיץ את השמועה השקרית כלפינו..." (ת/1, סעיף 10; עמ' 2, ש' 15), ולבסוף: "מאותו יום ואילך המשיכה קטיה להפיץ את חרושת השמועות כאשר זו פנתה לגב' יעל לפלר... וסיפרה לה כי רפי לכאורה מנהל רומן עם אשה נשואה מבית-המשפט [כך!!] כלומר היא התכוונה אלי..." (ת/1, סעיף 11; עמ' 2, ש' 15), היא עדות מפי השמועה ובתור שכזו אינה קבילה בבית-המשפט (עמ' 3; עמ' 4, ש' 35-22; עמ' 5, ש' 33-1).

...

עשירית, הגם שמסקנתי דלעיל, לפיה התובעים לא הוכיחו כדין את יסודותיה של עוולת לשון הרע, המוגדרת בסעיף 7 לחוק ואף נסתם הגולל על התביעה דנן ודינה להידחות, אוסיף, מעל לכל צורך, כי הפרסום הוא אמת ויש בו עניין ציבורי, והנתבעת חוסה תחת כנפיה של הגנת "אמת הפרסום" שבסעיף 14 לחוק.

ויודגש: לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של התובעים ודינן להידחות.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 15,000 ₪.