הפעלת תקנה 15 למרות העדר ירידה בהכנסות לאחר התאונה

עוד שגתה משהעבירה ללא נימוק סביר את המערערת מנכות של 100, 50 ו-20 אחוז שנמשכו לאורך 15.5 חודשים, למצב נכות של 0%, חרף העדר שיפור.

משכך שגתה הועדה שלא הפעילה את תקנה 15 בדבר בדיקת הירידה בהכנסותיה.

ממצאיה אלה עולים כאמור לעיל, בקנה אחד גם עם ה-CT כמפורט לעיל וגם עם מימצאי הבדיקות הרפואיות שצרפה המערערת לערעור והמתייחסות למהלך התקופה שלאחר התאונה.

הפגיעה של המערערת ארעה והוכרה כתאונת עבודה, ומשכך יש לבדוק את תחולת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי - נפגעי עבודה.

עצם זה שהועדה לא מתייחסת לתקנה 15 כלל למרות הופעתה בפרוטוקול בנימוקי העירעור ולמרות שהוצגו תלושי שכר ,הנה טעות משפטית מהותית שבגינה יש להחזיר את העניין לועדה.

...

גם לעניין זה נדחה הערעור.

בעניין טענת המערערת ליישום תקנה 15 הערעור מתקבל.

הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 2000 ₪.

הנתבעות לעומת זאת טוענות, כי בהיעדר הוכחת קשר סיבתי בין השינויים בהכנסת התובעת לבין מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה; בהיעדר אסמכתות מתאימות על ביטול הרצאות בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ומשהמוסד לביטוח לאומי לא הפעיל בעיניינה את תקנה 15, אין מקום לפצוי בגין הפסד שכר לעבר [ראו עמודים 6-7 לסיכומים מטעם הנתבעות].

מכאן ובשים לב להכנסתה הממוצעת של התובעת ערב התאונה אשר עמדה על סך של 82,808 ₪ ובממוצע לחודש ולאחר שיערוך להיום על סך של 7,092 ₪, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 34,750 ₪, הכולל סך של 9,219 ₪, בגין הפסד שכר מלא בתקופת אי-הכושר המלא ופצוי בסך של 25,531 ₪, בגין הפסד שכר חלקי בתקופה החל משנת 2017 ועד לשנת 2019, אשר חושב לפי 10% נכות תפקודית, זאת לנוכח מסקנתי, לפיה לא ניתן לקבוע, כי הירידה בפועל בהכנסה בשנים אלו בהכרח נובעת ממצבה הרפואי של התובעת כתוצאה מהתאונה, ולמצער, לא במלואה.

בהיותה עצמאית, המתמידה בעיסוקה כמרצה עד היום חרף גילה המתקדם [שישים ושבע שנה], אני סבורה, כי חישוב הפצוי עד הגיע התובעת לגיל שבעים ושתיים שנה יהא ראוי ונכון בנסיבות העניין.

...

מכאן ובהינתן טיב ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה, נכונה אני להניח, כי התובעת נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ולו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 97,708 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר - 34,750 ₪ הפסד שכר לעתיד - 58,284 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 20,000 ₪ כאב וסבל - 40,000 ₪ _____________________ 158,034 ₪ לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 20% - 126,427 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי - 28,719 ₪ _____________________ 97,708 ₪ הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצוי בסך כולל של 97,708 ₪ כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 22,863 ₪ והוצאות משפט, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

בנסיבות העניין אני סבורה, כי אין זה המקרה המתאים להטלת הוצאות נוספות בגין התנהלות הנתבעות.

התובע הפנה בענין זה לנספח ט' להודעתו אלא שמנספח זה עולה כי בית הדין מחק את תביעת התובע בתיק בל 6583-11-15 בשל העידר הודעה מטעם הצדדים באשר להמשך ההליכים בתיק.

כאמור, ההחלטה הסופית אם להפעיל את תקנה 15 או לא, ובאיזו מידה להפעילה, היא בידי הוועדה הרפואית אשר חייבת לנמק את החלטתה (תקנה 24(ב) לתקנות הביטוח הלאומי) ובכלל זה להתייחס לשניים: האם המבוטח יכול לחזור לעבודה או לעיסוק שלפני הפגיעה והאם חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו עקב הפגיעה (ראו פס"ד כהן וכן בר"ע(ארצי) 45952-03-20 יואל נחשון – המוסד לביטוח לאומי (21.6.2020)(להלן – פס"ד נחשון)).

אין גם חולק כי באשר לתאונה השניה הפעילה הוועדה הרפואית את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי ונכותו הכוללת של התובע נקבעה ל-30 אחוזים ולאחר מכן, בהתאם לבקשתו להחמרת מצב בגין פגיעה בכתפו, נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה ל-42 אחוזים (ס' 4 לטיעוני התובע).

מהצהרתו זו עולה כי התובע לא שינה את תפקידו (גזבר) ולא הפסיק לעבוד בעבודתו ערב התאונה הראשונה, כתוצאה משתי תאונות העבודה שארעו לו. תקנה 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כי הוועדה הרפואית תיתחשב במקצועו של המבוטח בהתקיים שני תנאים מצטברים: אי מסוגלות לחזור לעבודה וכן ירידה בהכנסות.

בכך אין כדי להוכיח כי אי מסוגלותו לעבוד לאחר התאונה השניה רלוואנטית לתקופה שלאחר התאונה הראשונה ואין בכך כדי להוכיח כי חרף קביעתה הקודמת של הרופאה התעסוקתי, התובע לא היה מסוגל לעבוד לאחר התאונה הראשונה.

...

מכל המקובץ עולה כי לאחר התאונה הראשונה, בחודשים מאי ועד דצמבר 2008, עלה שכרו של התובע ובחודשים אוקטובר – דצמבר 2010 (נספח ה' לתצהירו) עמד שכרו על סך כ-26,000 ₪ ברוטו.

מצאנו להעיר כי במכתב הרופא התעסוקתי מיום 4.4.2011 (נספח ב' לתצהיר התובע) אין כדי לבסס נימוק להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי בגין התאונה הראשונה מכמה טעמים.

סוף דבר: מכל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

הועדה דנה בעיניינו של המשיב וקבעה כי הוא אינו יכול לחזור לעבודתו כנהג וכי נכותו הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסתו ולכן קבעה כי יש להפעיל בעיניינו את תקנה 15 בשליש וזאת וחרף החלטת וועדת הרשות, אשר קבעה כי אין להפעיל בעיניינו של המשיב את התקנה כלל וזאת מאחר והתבססה על נימוק שגוי לפיו אין מניעה שהמשיב יחזור לעבודתו או לאכל עבודה אחרת ללא ירידה בהכנסות.

דיון והכרעה מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי בקשר לסוגיית הפעלת תקנה 15, טען ב"כ המשיב כך: כן צויין בפרוטוקול הועדה כי:"החל עבודה חדשה..במקצוע:מוכר גלידות. קיימת ירידה בהכנסה כתלות בשעות העבודה". וכך ציינה הועדה, בסעיף ה"מסקנות" בקשר לתקנה 15:"..הועדה הקשיבה לטענות ב"כ העורר, מדובר על עבודה עונתית עם עליה בשכר זמנית בלבד ולכן הועדה סבורה כי יש מקום בהפעלת התקנה בשליש עקב מיגבלות שנקבעו ע"י הועדה בגין פגימה גופנית ונפשית". וועדת הרשות אשר דנה בעיניינו של המשיב המליצה שלא להגדיל את דרגת הנכות הרפואית לפי תקנה 15 וזאת לאחר שבסעיף ה"דיון" היא רשמה את הדברים הבאים:"המבוטח בן 48, נפגע בעבודתו כשכיר ב - 18/5/18 כתוצאה מתאונת דרכים/חבלה מרכב ושבר טיבייה ברגל שמאל הוכרה תוצאה של הפגיעה בעבודה. לדעת הועדה אין מניעה שהתובע ישוב לעיסוקו. כמו כן החל עבודה אחרת ללא ירידה בהכנסות (היפך ישנה עלייה) לפיכך לקריטריון המיקצוע אין השפעה ואין להפעיל את התקנה". מהאמור לעיל עולה כי יש טעם בטענות המערער בכל הנוגע לנקודות הבאות: להעדר היתייחסות הועדה להחלטת וועדת הרשות, תוך שיודגש כי אמנם הועדה אינה מחוייבת לאמץ את קביעת וועדת הרשות אולם עליה להתייחס אליה.

...

אם הסיטואציה היתה הפוכה וועדת רשות היתה קובעת שיש לפעיל את תקנה 15 בשיעור כלשהו והוועדה היתה מחליטה שלא לעשות כן, היה ביה"ד מצפה ממנה לחובת הנמקה מוגברת עת הוא מאשרר את החלטתה, ולכן במקרה שלפנינו והיות והחלטתה התמציתית של הוועדה היא בבחינת מסקנה לא מנומקת, יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתשלים מלאכתה.

להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: יש לדחות את הערעור שכן בית הדין מוסמך לדון רק בטעויות משפטיות שנפלו בהחלטת וועדות, וטעויות שכאלו לא נפלו במקרה של הוועדה.

סוף דבר - הערעור מתקבל כאמור בסעיף 12 לעיל.

בתחום הנפשי הפניתה ועדת הערר את המערער לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה ובהתאם לכך התייצב המערער ביום 3.7.2022 בפני פסיכיאטר יועץ לועדה אשר רשם את תלונות ב"כ המערער והמערער עצמו, כדלקמן: "עו"ד: הערר נקבע נכות צמיתה 0 הועדה שבדקה אותו לא סיכמה את הדיון ובקשה חוו"ד פסיכיאטרית שקשר את נכותו הנפשית בעקבות פרדתו מבת הזוג ולא לארוע הנידון מבקש להבהיר ולהדגיש כי מדובר בפגיעה נפשית קשה על רקע התאונה הנדונה, נידרש לטפול פסיכיאטרי ותרופתי קבוע עקב התאונה אובחן כסובל מ PTSD מעולם לא התלונן על פגיעה נפשית זו או אחרת הנובעת מהפרדה מבת הזוג, הדבר לא הועלה אצל פסיכיאטר ולא נרשם באף אחד מסיכומי הביקור הרפואיים נהפוך הוא ציין בפני הועדה כי מצבו הנפשי עקב התאונה הנדונה הוא זה שהוביל לפרדה מבת הזוג, ועובדה זו מחזקת את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה וחומרתה לבין התאונה, מפנה למכתב ד"ר גולין 22.1.21 אשר כתב מפורשות כי המצב ממשיך להדרדר סובל מחרדת פלאשבקים עם תמונות ורעשים של התאונה כל התעוד הרפואי מעלה כי מצבו הנפשי נגרם עקב התאונה, 3.3.19 ד"ר גולין מיפרט שמאז ת.ד יש אי יציבות במצב הרוח צימצום קשרים חברתיים ועוד, כל החומר הרפואי תומך בקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה הנפשית ולכן מבקש להתאים עבורו נכות רפואית צמיתה בגין מצבו, בנסף נטען להפעלת תקנה 15 מאז התאונה חלה ירידה בהכנסות בצורה דראסטית." מערער: סדר היום שלי קם ב 08:00 או 08:30 יש ימים שקם ולא רוצה לראות אף אחד, לא בקשר עם הבת שלי והנכדים שלי כי אני בלתי נסבל, מאד עצבני, לא ישן טוב בלילה, מפחד מהרעשים במוח, לא יכול לנסוע לאחור מפחד שאפגע במשהו, לא מרגיש בנהיגה משהו מיוחד, כשאני רואה משאית אני קצת נבהל מיתרחק ממנה ונוהג בזהירות.

בהמשך פירט היועץ את מימצאי הבדיקה שערך למערער בפרוטוקול: בדיקה: בן 62 נראה כפי גילו, מסודר בהופעתו החיצונית ולבוש לפי עונה, מישיר מבט, מתרגש במיוחד שנזכר עם נתוק הקשר עם הבת ושינוי יחס כלפי עובדו "הייתי סמנכ"ל הכי טוב והיום לא מצליח להיות בקשר עם העובדים". מציין שמחשבות מעמיסות את ראשו וזה כאב ולו הוא לא יכול להיתנגד, ממשיך לנהוג ומתקשה בנסיעה לאחר אז יוצא ובודק, התאונה הייתה פגיעה חזיתית צדדית ע"י משאית, בזמן שינה נוטה לדמיין מצבים שמסכנים את החיים על הכביש, לפעמים משלים שינה וישן שעות רבות.

ההחלטה נומקה כדבעי, כאשר חרף העדרו של שתוף פעולה בבדיקה הפסיכודיאגנוסטי מצא היועץ לקבוע למערער נכות בשיעור 5% ועל כן לא ברור על מה מלין המערער בהיבט הזה.

...

" בהמשך סיכמה ועדת הערר את מסקנותיה בתחום האורתופדי וקיבלה את הערר כדלקמן: "הוועדה האזינה רוב קשב לדברי בא כוח התובע. הוועדה שבה ועיינה בפרוטוקול וועדה לעררים ובמסמכי עברו הרפואי והגיעה למסקנה כי בעניין ע"ש מתני יש מקום לקבל את ערר התובע שכן לפי הלכת מרגוליס היות ואין איזכור בעברו המתייחס למגבלה תפקודית בגין ע"ש מותני.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוף דבר לאור כל הטעמים המפורטים לעיל דין הערעור להידחות.