השאלות העומדת לדיון בהליך זה הן האם בית הדין האיזורי לעבודה מוסמך לבטל את יתרת חוב המזונות של המבוטח למוסד לביטוח לאומי, להורות על הפסקת תשלום החוב על דרך קזוז מקיצבת הנכות של התובע או לחילופין- לקצוב את החוב ולהפחיתו, ואם כן – האם מוצדק לעשות כן בנסיבות העניין.
בהסכם הגירושין מיום 17.11.02 נקבע שהתובע ישא במזונות הילדים בסך 1,000 ₪ עבור כל אחד מהם ובסך הכל 2,000 ₪ לחודש, צמוד למדד (סעיף 4 להסכם, נספח לכתב התביעה).
הנתבע שילם לגרושה, עבור הילדים, תשלומי בגין מזונות עבור הילדים בגין התקופה שבין החודשים 8/03 ועד 7/18, המועד בו הגיע רועי לגיל 18.
לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיו הוא מנוע מלנקוט בהליכי פשיטת רגל ולבקש הפטר מחובו לנתבע במסגרת הליכים מסוג זה. התובע טען שהוא מנוע מלעשות כן שכן פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן – הפקודה) קובעת שחוב מזונות אינו חוב בר-הפטר וחובו כלפי הנתבע בגין מזונות הוא חובו היחיד.
...
לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיו הוא מנוע מלנקוט בהליכי פשיטת רגל ולבקש הפטר מחובו לנתבע במסגרת הליכים מסוג זה. התובע טען שהוא מנוע מלעשות כן שכן פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן – הפקודה) קובעת שחוב מזונות אינו חוב בר-הפטר וחובו כלפי הנתבע בגין מזונות הוא חובו היחיד.
אין הדבר כך במסגרת ההליך בבית הדין, והאמור תומך במסקנה שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בבקשה למחיקת חוב המזונות.
סוף דבר – אנחנו מורים על מחיקת התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית לדון בטענות שהועלו בה ולפסוק את הסעד המבוקש בה.
אין צו להוצאות.
