הפסקת תשלום השלמת הכנסה בדיעבד

בתאריך 7/2/2012 קיבל המערער הודעה מהמוסד על הפסקת תשלום השלמת הכנסה החל מתאריך 1/1/2012, וזאת על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980.

בנסיבות אלה נדחתה טענת המערער כי הוא "לא ידע" שהוא מקבל גמלת השלמת הכנסה "על תנאי". עוד הוסיף בית הדין האיזורי, כי המוסד עשה חסד עם המערער, כשלא תבע ממנו רטרואקטיבית את גמלת השלמת הכנסה שקבל במשך תשע שנים רצופות, מבלי שהיה זכאי לכך בפועל, וזאת לאור בעלותו על הקרקע, כולל הדירה בקומה הראשונה של הבניין שבנויה על הקרקע הנ"ל. בית הדין האיזורי קבע עוד כי המערער אינו יכול להסתמך על העידר רישום הקרקע לצורך הצדקת הבקשה לגימלת השלמת הכנסה.

...

אכן תשלום הגמלה שולם למערער במשך שנים רבות, ולאחר עריכת השומה לנכס המוסד לא תבע מן המערער החזר על הגמלה ששולמה עד ליום 1.1.12, זאת על אף שיכול היה בנסיבות העניין לדרוש החזר זה, ויפה עשה שפעל כך. ברם, חשוב לציין, כי אין להסיק מכך שהמוסד בא לקראתו של המערער ולא דרש מהמערער החזר מהגמלה ששולמה ביתר, כדי ללמד שהמערער זכאי היה לגובה הגמלה ששולמה לו. אשר על כן, לאור האמור עד כה, לא מצאנו בסיס לטענת המערער כי הוא זכאי לכך שלא תזקף לו הכנסה רעיונית בגין הדירה בה מתגורר בנו, עו"ד סלאם, ולפיכך דין הערעור להידחות.

בשולי הדברים מצאנו לציין, כי על פני הדברים, בהליך ההוכחות בבית הדין האזורי לא היה מקום לכך שעו"ד סלאם, שמייצג את המערער, יעיד מטעמו וזאת בהתאם לכלל 36 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986.

סוף דבר – לאור כל האמור הערעור נדחה בזאת.

פתח דבר התובע, מר מקי עווידה, משיג בהליך זה על החלטת הנתבע (להלן: המוסד) מחודש 1/2011 להפסיק את תשלום גמלת הבטחת הכנסה לה הוא נמצא זכאי מתחילת שנת 1999.

כן הודיע המוסד כי בחשבונו של התובע נוצר חוב לנוכח עידכון הכנסותיו באופן רטרואקטיבי וכי זכאות התובע לגימלה תחודש מחודש 1/2011 ואילך ובהתאם להתייצבות בת זוגתו בשירות התעסוקה.

...

טרם חתימה מצאנו להתייחס בקצרה לטענת התובע כי אין להיסמך כלל על הערכת השווי שביצע השמאי כודדי לנוכח העובדה, כי הנתונים שהיוו בסיס להערכה נאספו על ידי שמאי אחר שעובד עמו, מר עומר סרחאן, וזאת על אף שלא הייתה קיימת מניעה ביטחונית כי מר כודדי עצמו יגיע לשטח.

בנסיבות אלה איננו מקבלים את טענת התובע כי מדובר בעדות שמשקלה אפסי.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הרינו קובעים כמפורט מטה.

ביום 27.12.15 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת זכאותו לקבלת קצבת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי לתקופה מחודש 1/2014 ועד לחודש 10/2015, זאת עקב כך שבבעלותו של הבן רואן שני רכבים החל מאותו מועד.

באותה בקשה ציין התובע כי "האח שלי ראיק בדר רשם על שם הבן שלי רואן בדר ללא ידיעתי שני רכבים ישנים ועקב כך הופסקה גמלת הבטחת הכנסה...מדובר ברכבם...בבעלותו ובשימושו של אחי ראיק בדר בלבד ומעולם לא היו בבעלותי או בשימוש שלי או של בני רואן בדר". בנוסף, העלה התובע טענות בדבר מצבו הכלכלי: "מצבי הכלכלי קשה מאוד ואין באפשרותי לשאת בחוב בנוסף הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה החמיר ". ביום 23.2.16 ניתנה החלטת הועדה לבחינת חובות (להלן: "הועדה"), ולפיה החליטה הועדה לבטל 35% מיתרת החוב.

...

מנהל התחום המליץ על ביטול 50% מן החוב, וכך גם מנהל הסניף, אשר כתב את הדברים הבאים: "ממליץ על ביטול מחצית מהחוב לפחות, קיים מצב אבסורדי, מחד החוב לכאורה כדין ומאידך יש הגיון בטענות התובע. ראה הסבר של פקיד התביעות." בעוד שני בעלי תפקידים בכירים מצאו מקום להמליץ על הפחתת מחצית מן החוב לפחות, קבעה הוועדה כי יש להפחית את חובו של התובע תוך מחיקת 35% מן החוב המקורי תוך שנקבע בפרוטוקול הדיון כדלקמן: "החוב נוצר עקב אשמת החייב אשר העלים/הסתיר מידע... לאור מצבו הסוציו-אקונומי יש לבטל 35% מיתרת החוב". בנסיבות אלה, מצאנו ממש בטענותיו של התובע בכל הנוגע להעדר נימוק מטעם הוועדה לעניין שיעור ההפחתה מסכום החוב.

בעניין זה אנו סבורים כי לא נפל פגם, מאחר שהתובע פנה לוועדה בכתב, קודם שזו התכנסה ובכך למעשה ניתנה לו זכות הטיעון.

סוף דבר – אנו מורים על החזרת עניינו של התובע לוועדה, על מנת שתדון בעניינו, לאחר בחינת עמדת המלצות מנהל התחום ומנהל הסניף.

בתאריך 7/2/2012 קיבל התובע הודעה מהנתבע על הפסקת תשלום השלמת הכנסה החל מתאריך 1/1/2012, וזאת על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980.

יחד עם זאת, הנתבע "בא לקראת התובע" ועשה עמו חסד, כשלא תבע ממנו רטרואקטיבית את גמלת השלמת הכנסה שקבל מהנתבע במשך תשע שנים רצופות, מבלי שהיה זכאי לכך בפועל, וזאת לאור בעלותו על הקרקע, כולל הדירה בקומה השניה של הבניין שבנויה על הקרקע הנ"ל. העובדה שהתובע לא טרח לבצע העברת זכויות על הקרקע שרכש ולרשום את הקרקע על שמו בטבו, אין בה כדי לבטל בפועל את בעלותו על הקרקע הנ"ל, אלא יש בה כדי לסבך את המצב העובדתי בתיק.

...

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: בדיון בבית הדין ביום 22/12/2014 אמר ב"כ התובע, עורך דין עאדל עלי, כי התובע הרשה לבנו, עורך דין עלי, לבנות את ביתו ולהתגורר שם, כי אין לתובע רווח כלשהו מכך ולא מזכויות הבניה, וכי עורך דין עלי בנה את הבית מכספו, מתגורר שם עם אשתו ומשלם את החשבונות בעצמו (ראה עמ' 3 לפרוטוקול).

התובע "שכח" כנראה שבכל ההתכתבויות עם הנתבע, בנו של התובע, עו"ד עלי, ייצג אותו מבחינה מקצועית כעורך דין! בנסיבות אלה אנו דוחים את טענת התובע, כי הוא "לא ידע" שהוא מקבל גמלת השלמת הכנסה "על תנאי", וזאת עד למועד עריכת שומה על ידי שמאי מקרקעין מטעם הנתבע.

בנסיבות אלה, התביעה להשלמת הכנסה לתקופה החל מיום 1/1/2012 ועד יום 31/8/2012 – נדחית בזאת.

על כן גם התביעה להגדלת השלמת הכנסה המשולמת החל מיום 1/9/2012 – נדחית בנסיבות הללו.

לאחר התאונה ובעקבותיה, הופסקו תשלומי גמלת הניידות כולל תשלום בגין רכב רפואי והשלמת הכנסה (נספחים כד', כה', כו', ל'), תוך שזומן לועדה רפואית של משרד הבטחון לדיון נוסף בשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, הגם שטרם נקבע מועד.

פרופ' בוסקילה הבהיר, בתשובותיו לשאלות הצדדים ובעדותו, כי לא ניתן להניח במאזן הסתברויות את גיל פרישתו של התובע מעבודתו, גם במתכונתה הנוכחית ומהטעם שכל אדם מגיב תפקודית באופן שונה למחלה ונודעו המקרים בהם אדם התגלה בדיעבד ועל דרך המקרה כי נשא את המחלה בגופו במשך שנים רבות ללא השפעה תפקודית (עמ' 310, 313).

...

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי מצבו הרפואי של התובע מקים את זכותו לפיצוי בגין הוצאות מיזוג אוויר עודפות.

אשר על כן, שוכנעתי, להעמיד לרעייתו פיצוי עבור הטבת נזקיו של התובע בעבר שיש בהם לגלם את הפסדי השתכרותה באותה תקופה, בהתבסס על תלושי השכר כפי שהוצגו לפניי.

משכך, בשקלול הדברים, יש לפסוק לרעיית התובע פיצוי בגין אובדן הכנסתה בתקופה זו במיטיבת נזקו של התובע, ולפי תלושי השכר שהוצגו לפניי, בגין ההפרש בין השתכרותה עובר לתאונה ולאחריה, בסך של 1,186 ש"ח לחודש, לתקופה של 78 חודשים, ובסך הכל- 92,508 ש"ח ובתוספת 20% בגין זכויות סוציאליות בסך של 15,420 ש"ח- וביחד 111,009 ש"ח ובתוספת ריבית אמצע תקופה, בסך סופי של 116,672 ש"ח. במכלול האמור, הנני לפסוק לרעיית התובע פיצוי כמיטיבת נזקו בגין הפסדי שכר שנגרמו לה בשל הצורך לסייע לתובע במומו עקב התאונה, בסך של 157,952 ש"ח. סיכום לסיכום נזקיו של התובע, כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר- 941,779 ש"ח. הפסד השתכרות לעתיד- 1,468,851 ש"ח. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים- 511,606 ש"ח. הוצאות רפואיות- 70,000 ש"ח. עזרת הזולת לעתיד- 1,732,363 ש"ח. עזרת הזולת לעבר- 491,263 ש"ח. התאמת דיור- 550,000 ש"ח. הוצאות ניידות לעתיד- 457,377 ש"ח. הוצאות ניידות לעבר- 200,000 ש"ח. פיצוי בשנים האבודות- 272,061 ש"ח. הוצאות מוגברות של כביסה וייבוש- 30,000 ש"ח. הוצאות נופש מוגברות- 100,000 ש"ח. כאב וסבל- 185,925 ש"ח. סך-הכל: 7,011,225 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע במרוצת ההליך המשפטי ובסך כולל של 190,000 ש"ח וכן את גמלאות המוסד לביטוח לאומי, אשר על פי חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת, בסיכומיה, שלא נסתרה, מגיע כדי סך של 4,598,571 ש"ח. אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים, בגין נזקיו עקב התאונה, כפי שפורט לעיל, בסכום של 2,222,654 ש"ח. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לרעייתו, התובעת 2, פיצויים כמי שהטיבה את נזקו, בסכום של 157,952 ש"ח. סכום פסק הדין יישא ריבית והפרשי הצמדה, כחוק - ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.