התובע תחילה אמור היה להיות שותף של ואזה, אולם בסופו של דבר רכש ממנו את הקו, לפי הטענה בסכום של 650,000 ₪ + מע"מ.
ביום 30.5.17 נכרת הסכם בין התובע לנתבעת, שלפיו התובע התחייב לחלק גז מטעם הנתבעת ללקוחותיה בבני ברק באמצעות משאית משלו, לגבות מהלקוחות את התמורה ולהעבירה לנתבעת ואילו הנתבעת התחייבה לשלם לתובע תמורה מוסכמת עבור כך כמפורט בהסכם ובנספח לו.
למן תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת התעוררו לטענת הנתבעת בעיות רבות בהתנהלותו כגון, מקרי אלימות שלו כלפי עובדים ולקוחות של הנתבעת, היתנהלות בגסות רוח ובחוסר אדיבות, אי שתוף פעולה עם הממונים עליו ואי ביצוע עבודת החלוקה כדבעי במובנים שונים שגרמו נזק ממשי לנתבעת.
הוכח בתצהירי עדי הנתבעת כי במשך 3.5 שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, היתקיימו אירועים רבים (כ-20 לפחות; בכתבי הטענות של הנתבעת פורטו 28 מקרים), שחייבו עריכת בירורים מול התובע ואשר עסקו בתלונות של לקוחות או מינהלי הנתבעת על היתנהלותו של התובע, בין אם על כך שנהג באלימות מילולית או פיסית, במקרה אחד כלפי לקוח הנתבעת, במקרה שני כלפי עובד הנתבעת ובמקרה שלישי כלפי בן ברוך ובין אם בשל כך שלא ביצע עבודתו לפי ההסכם.
רק בחקירתו הנגדית (עמ' 20 ש' 6 – 17), ורק בתשובה לשאלה האם אי פעם ביקש מהנתבעת להפסיק את עבודתו אצלה ולמכור את הקו (וזאת נוכח הטרוניות שלו על הקושי בעבודה כפי שפירט בסעיף 10 לתצהירו), טען לראשונה כי ביקש זאת "עוד בהתחלה" וכי הנתבעת אף הסכימה לכך, תוך כך שלא ענה לשאלה למי הודיע ותוך כך שהוא מוסיף "אמרו לי כן תביא. ראיתי שאנשים מביאים לקוחות וזורקים אותו. לא רק לנו עשו, עשו לעוד מחלק שזרקו אותו מעכשיו לעכשיו". משדברים אלה לא הופיעו בתביעה ובתצהיר התובע ומשלא ענה לשאלה למי הודיע את ההודעה הנטענת, אין בידי לתת כל אמון לעדותו זו.
זאת ועוד - לדידי, ההסתמכות על המקרים של רבין וואזה, לא יכולה לסייע לתובע בכל מקרה וזאת משום העובדה שבמקרה שלו, ההסכם עמו בוטל עקב הפרה יסודית ואילו במקרה של רבין, הוכח כי רבין נאלץ לסיים את עבודתו עקב פציעה שנבעה מעבודתו אצל הנתבעת, שחייבה הרמת משאות כבדים).
...
התובע תחילה אמור היה להיות שותף של ואזה, אולם בסופו של דבר רכש ממנו את הקו, לפי הטענה בסכום של 650,000 ₪ + מע"מ.
ביום 30.5.17 נכרת הסכם בין התובע לנתבעת, שלפיו התובע התחייב לחלק גז מטעם הנתבעת ללקוחותיה בבני ברק באמצעות משאית משלו, לגבות מהלקוחות את התמורה ולהעבירה לנתבעת ואילו הנתבעת התחייבה לשלם לתובע תמורה מוסכמת עבור כך כמפורט בהסכם ובנספח לו.
למן תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת התעוררו לטענת הנתבעת בעיות רבות בהתנהלותו כגון, מקרי אלימות שלו כלפי עובדים ולקוחות של הנתבעת, התנהלות בגסות רוח ובחוסר אדיבות, אי שיתוף פעולה עם הממונים עליו ואי ביצוע עבודת החלוקה כדבעי במובנים שונים שגרמו נזק ממשי לנתבעת.
בהתחשב בכל האמור לעיל ובכלל נסיבות העניין, אני מעמיד אפוא את הפיצוי על 15,000 ₪.
סוף דבר
התובע זכאי בגין התביעה ל-15,000 ₪ בצירוף 26,481 ₪ ואילו הנתבעת זכאית מכוח טענת הקיזוז בכתב ההגנה ומכוח התביעה שכנגד ל-15,000 ₪ ועל כן לאחר קיזוז, תשלם הנתבעת לתובע 26,481 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
בהתחשב בתוצאה, לפיה בהתחשבנות הכוללת זכאי התובע לסכום מזערי בגין תביעתו בשיעור 1.7%, תוצאה זו דומה או קרובה עד מאוד לדחיית תביעתו ועל כן מצדיקה כי כל צד יישא בהוצאותיו ביחס להליך זה כולו וכך אני מורה.
