כפי שיפורט להלן, לא מצאתי ממש בטענה זו. סעיף 15 לחוק קובע כלהלן:
"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה"
פרשנות סעיף זה נדונה בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פד"י נז(5) 166 (2003), שם נקבעו שלושה תנאים להפסקת מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 15 לחוק: האחד, ההליך הראשון עניינו בתובענה שנדחתה; השני, התביעה בהליך השני הנה בעילה זהה לזו שבהליך הראשון; השלישי, התובענה הראשונה נדחתה באופן שאינו מונע הגשת תובענה חדשה באותה עילה.
על פי הכלל של השתק עילה, משנדונה תביעה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין מקום להזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה [עניין קלוז'נר, עמ' 583 ז' – 584 א', עמ' 593 ד'], אלא אם בהליך המאוחר נתבעו סעדים נוספים שמצמיחה אותה עילה לאחר שבית המשפט נתן היתר לפיצול הסעדים [תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 25(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018].
על כן, מצאתי כי התובעים לא היו מנועים לתבוע בעילה זו על אף שלא התבקש על ידם פיצול סעדים, אלא שעל פי מסקנתי דלעיל, עילת התביעה היתיישנה.
...
לסילוק מלא וסופי, ישלמו הנתבעים לתובעים סכום כולל (כולל ש"ט, הוצאות וכיוצ"ב) בסך 800,000 ₪.
התוצאה
אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנותה, ולגבי מרכיבי התביעה שעניינם אובדן הרווחים בשל המכירה המוקדמת וכן השבת חלק יחסי של התמורה בשל מסירת בתים בשטח יותר קטן, גם מחמת השתק עילה.
אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
