הפסקת הסעות מהווה הרעה בתנאי העבודה

עפ"י הפסיקה, השאלה אימתי נקלע העובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת היתייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות, ועל העובד להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להחשב כפיטורים.

המרחק בין האתר בו עבד לאתר החדש אליו יועד התובע (חיפה – מרכז הארץ) הנו מרחק סביר בנסיבות שבהם על פי הסכם העסקה התחייבה הנתבעת לדאוג למקום מגורים לתובע ו/או הסעה לתובע ו/או תשלום מוגדל של החזר הוצאות שייסע בהם העובד ועל כן דין טענות התובע כי התפטר בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו - להדחות.

...

מכאן – שדין טענות התובע שנטענו בעלמא ביחס לניכויים שביצעה הנתבעת בשכרו בגין מגורים, ביטוח בריאות ודמי טיפול ארגוני - דינן להידחות.

בשים לב לאמור, הרי שהנתבעת שילמה לתובע את מלוא ימי החג שהגיעו ואין התובע זכאי להפרשים בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה לפיצויי פיטורים, דמי חגים והחזר ניכויים משכר עבודה בגין מגורים, ביטוח בריאות ודמי טיפול ארגוני – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,796 ש"ח כמפורט לעיל.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה סע"ש 17322-04-15 24 אוקטובר 2019 לפני: כב' השופטת מיכל פריימן נציג ציבור (עובדים) מר משה קרבצקי נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב זיגדון התובעים 1. מנחם בטלוי ע"י ב"כ: עו"ד רענן פרפרי הנתבעים 1. שחר - צח שרותי הסעות בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד וג'די אבו אלהיג'א פסק דין

אשר על כן, אנו קובעים כי הפחתת שכרו של התובע על דרך הפסקת תשלום "תוספת הותק" מהוה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע, שכן שכרו נפגע בסכום לא מבוטל של 275 ₪ בכל חודש.

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה.

סך הכל עבור ימי מחלה תשלם הנתבעת לתובע, בגין שלוש התקופות האמורות, 2,752 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.8.14 ועד יום התשלום בפועל.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בנוסף, התובע שהתגורר באשקלון, בעת שעבד באיזור, עותר לתשלום שכר בגין זמן נסיעה מביתו למקום העבודה, וכן עבור זמני המתנה, היינו פרק הזמן בבוקר משעת הגעת ההסעה למוסך ועד תחילת משמרת, וזמן המתנה אחר הצהריים משעת סיום העבודה ועד שעת ההסעה.

בכתב התביעה טען התובע, כי דרישתו זו מבוססת על כך שהנתבעת לא הציעה לו תפקידים חלופיים מתאימים, אלא הצעות המהוה הרעה בתנאי העבודה, וכי פעלה "בעצלתיים" בכל הנוגע לשיבוצו מחדש (סעיף 58 לתביעה).

עוד נטען, כי הסכם התחרות מתייחס למצב בו בשל התחרות אחד הסניפים של הנתבעת ניסגר, או חלה הפחתת עבודה משמעותית, אך במקרה זה מוסך אשקלון לא ניסגר ומתוך 31 עובדים הפסיקו רק 3 עובדים את עבודתם במוסך, ובכלל זה בוטל תקן חשמלאי אחד מתוך חמישה.

...

המסקנה היא, כי גם ברמה העובדתית התובע לא ביסס את טענתו לגבי שיעור זמני ההמתנה בזיקה לתחשיב מטעמו, וגם מטעם זה דין התביעה לעניין זה להידחות (ראה בשינויים המחויבים: דמ (י-ם) 5560/05 אוחיון שמרית נ' מוקד נאמן שמירה ואבטחה 1993 בע"מ (21.5.06)).

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

נוכח האמור, אני קובעת ,כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 4,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

במקרה של התובעת נערכו מספר שינויים במהלך יחסי העבודה: · מעבר של המפעל לשדרות, אז העמידה הנתבעת לרשותה הסעה מן המפעל הישן למקום החדש.

הפחתה בשכר העבודה מהוה הרעה בתנאי העבודה, וחזקה שהעובד לא הסכים לה. על כן מוטל על המעסיק – הנתבעת – הנטל הראייתי להוכיח שהעובד הסכים להרעה בתנאי עבודתו או ויתר על זכויותיו (ראו ע"ע 242/03 אורגד גינזבורג - סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, 7.11.04).

באותו פסק דין נדחתה התביעה לפצויי פיטורים עקב הרעת תנאי העבודה ונקבע: לאור הנסיבות העובדתיות המתוארות לעיל, ובשים לב לכך שטענות הצדדים נדונו על פי פסיקת בית הדין הארצי מהעת האחרונה ולא רק על פי הנפסק בפרשת גולן (גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994)), איני סבורה כי הפסיקה אליה התובע הפנה בסיכומיו (בהקשר של סטיה מהילכת גולן), יש בה להועיל לתובע.

...

טרם פיטורי התובעת נערכה שיחת שימוע שבה הובהר לה שלמרות היותה עובדת מוערכת מאוד ולמרות הרצון הרב להמשך להעסיקה, בשל מצבה הקשה של החברה, אין מנוס מפיטוריה.

לסיכום נוכח האמור אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין העדר שימוע בסך 8,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לפיכך, גם אם היה מוכח לפניי כי דרכו של התובע בכיוון אחד התארכה בשעה, כאשר אין חולק כי שעות עבודתו היו כ- 12 שעות ביום, לא מצאתי כי מדובר בשינוי משמעותי המהוה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, וזאת לאור היחס בין שעות העבודה לבין זמן הנסיעה של שעה שהוארכה לטענת התובע.

יתרה מכך, אין חולק בין הצדדים כי התובע בתחילת עבודתו (כשנה) החנה את האוטובוס בסיום יום העבודה בחניון בת ים, ומשם המשיך לביתו בירושלים בהסעה (סעיף 1 ב' לסיכומי התובע, סעיף 1 לסיכומי הנתבעת).

דרישת הפסיקה היא כי על התובע להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

...

בית הדין הארצי קבע בע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ – אברהם, פד"ע לט 587 ( ניתן ביום 10.2.04) : "ככלל, נסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד. נסיבות אלה חייבות להיות משמעותיות ולא כל שינוי בסדרי עבודה מצדיק התפטרות לפי סעיף 11(א)." סבורני, כי בהתאם להוראות החוק והפסיקה הרלוונטית, התובע לא עמד בנטל להוכיח שינוי משמעותי בתנאי העבודה ולא כל שכן - הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המקימה לו זכאות להתפטר בדין מפוטר.

חניון נוסף שניתן להחנות את האוטובוס בסיום יום העבודה הוא חניון אזור או חניון קניון אילון ברמת גן. לפיכך, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי סידור של חניית האוטובוס בסיום יום העבודה בתחנה המרכזית ת"א היה בבחינת הליכה לקראת התובע כל עוד הדבר אפשרי, ובוודאי שלא בגדר "זכות קנויה". רביעית, השינוי הנטען היה בחודש מאי 2020, והתובע המשיך לעבוד בתנאים החדשים עד לחודש אפריל 2021, מועד ההתפטרות.

אשר על כן, ומשהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח הרעה מוחשית בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק, דין התביעה להידחות.