הפסקת הליכים משפטיים על פי תביעה ייצוגית

לטענתם, עילת התביעה מתאימה להתברר כתובענה יצוגית לפי סעיף 10(2) לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות, לדידם, תובענה יצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם של התובעים ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בשולי הדברים יוער, כי המבקשים הוסיפו והעלו טענות שונות בדבר גירסתה המשתנה של הנתבעת שמלכתחילה טענה כי היא מאפשרת לעובדיה ישיבה וכי מדובר בקבוצה המונה לכל היותר כמה עשרות עובדים ולימים נאלצה להודות כי היא איננה מאפשרת ישיבה וכי הקבוצה מונה 163 עובדים.

עוד טוענת הנתבעת, כי בשל תנאי העבודה המיוחדים בחנות הדיוטי פרי הכרוכים בעבודה מאומצת, המוכרנים בחנות מתוגמלים באופן העולה על המקובל בחנויות הרשת הרגילות, וכי בזמני ההפסקות הוסדרו עבורם פינות מנוחה ובהם כיסאות.

בתיק עס"ק 8/17 הסתדרות העובדים נ' כנען ספא, בית הדין הארצי עמד על הטעמים המצדיקים הכרה בזכותו של ארגון העובדים לנהל הליכים משפטיים על פי חוק הזכות לישיבה, תוך הפניה לעמדת היועמ"ש לממשלה, לעניין אכיפת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה.

...

עם זאת, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה המתנה ללקוחות, מבלי לבצע משימה קונקרטית אחרת משמעה - בטלה.

על רקע האמור, לדידנו אופי התפקיד שביצעו התובעים כאנשי מכירות אינו בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם תתקבל שלילה מוחלטת וגורפת של אפשרות ישיבה במהלך ביצוע העבודה.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מתקבלת.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי טענת אי החוקיות נבחנת בהליך משפטי אחר (ת"א (מחוזי ת"א) 40481-06-16) וכי הליך של תובענה ייצוגית אינו האכסניה הנכונה לבירור זה. השאלה האם פעילותם של מועדוני ההימורים, דוגמאת המשיבה, מנוגדת להוראות סעיף 225 ו-227 לחוק העונשין, אכן התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון לפני כשני עשורים בענין לוטונט בו ביקש מיפעל הפיס מבית המשפט להצהיר כי פעילותה של לוטונט בתחום ההגרלות נעשית שלא כדין ולהורות על הפסקתה (ע"א 610/02 מיפעל הפיס נ' לוטונט מועדון חברים בע"מ, 2.7.03).

על פי ההלכה, בית המשפט לא ידחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית מטעם זה, אלא במקרים בהם ברור כבר בשלב בקשת האישור כי לא ניתן להתגבר על קשיים אלה באמצעות הכלים והפתרונות שהועמדו בחוק ובפסיקה לפסיקת סעד במקרים דומים (ור' רע"א 3418/16 המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' אבידן, פסקה 21, 1.9.16; רע"א 3425/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' ברנד, פסקה 16, 11.7.16; ע"א 2718/09 גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פסקות 34 – 36, 28.5.12).

...

עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב לא מצאתי בטענות המשיבה טעמים המלמדים כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל על ידי המבקש ובא כוחו שלא בדרך הולמת ובתום לב. בהעדר חובה להקדים פניה לנתבע בטרם הגשת תובענה ייצוגית אין מקום להורות על דחיית בקשת האישור על יסוד טענה זו. סוף דבר המבקש הוכיח כי נתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית בהתייחס לטענותיו להפרת ס' 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן בכל המתייחס לביטול הסכם ההשתתפות.

לפיכך, אני מאשרת את התובענה כייצוגית בשינויים הנדרשים ומורה כדלהלן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: כל לקוחות המשיבה שמסרו למשיבה הודעה על ביטול הסכם ההתקשרות והמשיבה המשיכה לחייבם בתשלום בגין שירותיה מעבר למועד הביטול הקבוע בס' 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, והכל בשבע השנים שקדמו להגשתה של בקשת האישור.

בשים לב לתוצאות ההליך, לרבות אישורו החלקי, תשלם המשיבה למבקש הוצאות בגין שלב זה של הדיון, בסכום כולל של 30,000 ₪.

בדיון ראשון שהתקיים ביום 20.6.2018, לאחר שמצהירים מטעמם של הצדדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טיעוניהם, ולאחר שב"כ המשיבה הודיע כי בכוונתו להביא את העניין לפני המועצה ובתוך חודש ימים להודיע על עמדת המשיבה, ניתנה החלטה ולפיה "עד יום 31.7.2018 יודיע ב"כ המשיבה אם בדעתו להגיש הודעת חדילה". ביום 2.8.2018 הודיעה המשיבה כלהלן: "בהתאם להסכמות בבית המשפט והחלטת בית המשפט היתקיימה ישיבת מליאה בנושא המשך מתן שרות בגין שירותי שמירה וגבית תשלום בגין השמירה. מליאת המועצה החליטה על הפסקת הגביה וכן הפסקת מתן שירותים בגין השמירה ובכך בא התיק לקיצו. יובהר כי בישיבת המליאה האמורה הישתתפו גם שני העותרים והעובדות ידועות להם מכלי ראשון...". בתגובה טענו המבקשים כי בהודעת המשיבים "יש משום הודאת בעל דין כי יש לקבל את הבקשה", ומשכך עתרו לקבלת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי במסגרת השיקולים לקביעת הגמול ושכר הטירחה יש להביא בחשבון את התשומות הנמוכות שנדרשו מהמבקשים להשקיע בבקשתם ואת הסיכון הנמוך הכרוך בהגשתה, זאת בשים לב לכך שהשאלה שבבסיס ההליך הנה שאלה משפטית במהותה; את הפסקת ההליך בשלב מוקדם בשל הודעת המשיבה על הפסקת הגבייה ואת החסכון במשאבים בשל הגשת ההודעה על כך בטרם הכרעה בבקשת המשיבה לסילוק הבקשה על הסף; את הזיקה החלשה בין הגשת הבקשה להפסקת הגבייה נוכח כוונתה של המשיבה ממילא להפסיקה; את התועלת הנמוכה אם בכלל שצמחה לקבוצה המיוצגת כתוצאה מהגשת הבקשה; את הפגיעה הצפויה בחברי הקבוצה כתוצאה מפסיקת גמול ושכר טירחה בסכומים המבוקשים; את אופן ניהול ההליך על ידי המבקשים כאמור לעיל; את שקולי "ההכוונה הציבורית" בהרתעת הרשויות לגבות תשלומי חובה שלא כדין – שיקול שאינו מיתקיים בעיניין שלפנינו נוכח העידר הכרעה בשאלה זו; ואת החובה לנהוג זהירות בקופה הציבורית.

בהתאם לכך, לפי סעיף 9(ב) לחוק נדחית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נשוא הליך זה. יודגש כי בנסיבות העניין הסכמתם של הצדדים ראויה ומביאה לפיתרון נכון ויעיל של המחלוקת ביניהם.

קביעת גמול ושכר טירחה בגין בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית, המסתיימת בהודעת חדילה של הרשות, אינה כרוכה על פי רוב בהשקעת משאבים גבולה ובנטילת סיכון של ממש (עע"ם 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.2012); עע"ם 2395/07 אכדיה נ' מדינת ישראל (27.12.2010)), כך במקרה שלפנינו.

...

בדיון ראשון שהתקיים ביום 20.6.2018, לאחר שמצהירים מטעמם של הצדדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טיעוניהם, ולאחר שב"כ המשיבה הודיע כי בכוונתו להביא את העניין לפני המועצה ובתוך חודש ימים להודיע על עמדת המשיבה, ניתנה החלטה ולפיה "עד יום 31.7.2018 יודיע ב"כ המשיבה אם בדעתו להגיש הודעת חדילה". ביום 2.8.2018 הודיעה המשיבה כלהלן: "בהתאם להסכמות בבית המשפט והחלטת בית המשפט התקיימה ישיבת מליאה בנושא המשך מתן שרות בגין שירותי שמירה וגבית תשלום בגין השמירה. מליאת המועצה החליטה על הפסקת הגביה וכן הפסקת מתן שירותים בגין השמירה ובכך בא התיק לקיצו. יובהר כי בישיבת המליאה האמורה השתתפו גם שני העותרים והעובדות ידועות להם מכלי ראשון...". בתגובה טענו המבקשים כי בהודעת המשיבים "יש משום הודאת בעל דין כי יש לקבל את הבקשה", ומשכך עתרו לקבלת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

בהתאם לכך, לפי סעיף 9(ב) לחוק נדחית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נשוא הליך זה. יודגש כי בנסיבות העניין הסכמתם של הצדדים ראויה ומביאה לפתרון נכון ויעיל של המחלוקת ביניהם.

עיקר המחלוקת היה בשאלה משפטית ממוקדת, שבאה לפתרונה בסופו של דבר בהסכמה.

בפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקותו של המבקש מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית נשוא תיק זה כנגד המשיבות, על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש, ללא צו להוצאות, תוך פסיקת גמול למבקש בסך 3,000 ₪ ושכר טירחה לבא כוחו בסך 13,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן הוסכם כי המבקש ישופה בסכום האגרה ששילם בסך של 3,251 ₪.

על פי המתואר בבקשת ההסתלקות, הופסקה הפעילות המפירה לכאורה.

למותר לציין, כי הסתלקות אינה יוצרת מעשה בי- דין כלפי כלל חברי הקבוצה, ובשים לב לאופי הנזק ולאנטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט, דומה שהאינטרס הצבורי יצא נשכר אם התובענה לא תתברר במסגרת הליך משפטי.

סעיף 16(א) לחוק מורה לבחון עמידה בשני תנאים במסגרת בחינת הבקשה: אם התביעה גילתה עילת תביעה; אם בקשת האישור הביאה תועלת ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה (ראה ע"א 8114/14 מרקיט שירותי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ. בנוסף לשני תנאים אלו, יש לבחון את אינטרס הציבור בכללותו בשים לב לתכליותיו של הליך התובענה הייצוגית (ראו: ת"צ 27976-07-19 ליובוב ספקטור נ' אל כל סחר אלקטרוני בע"מ (מיום 13/04/2020); ת"צ 48665-07-19 טלי אלנקרי מנשה נ' חניוני אשמורת בע"מ (מיום 21/09/2021).

...

נוכח התחייבויותיה אלו של המילטון הגיעו הצדדים לכלל מסקנה כי נכון יהיה להגיע להסכמות ולסיים הליך זה וזאת מבלי להודות בטענות מי מהצדדים כנגד משנהו ומשיקולי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי.

לאחר עיון בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, אני קובעת כי אין תועלת ממשית בהמשך ניהול ההליך כנגד המשיבה, ושיש מקום אפוא לאשר למבקש להסתלק מהבקשה.

התביעה האישית של המבקש כנגד המשיבות נדחית.

בפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקותו של המבקש מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש, ללא צו להוצאות, תוך פסיקת גמול למבקש ושכר טירחה לבא כוחו.

וכך הוגדרה הקבוצה שבשמה התבקש לנהל את ההליך: "כל מי אשר בשבע שנים שקדמו למועד הגשת בקשת אישור זו ועד למועד אישור התובענה כייצוגית, רכש מהמשיבה מוצרי מזון שנמכרים לפי משקל בו חויב בתשלום בגין משקל האריזה". באשר לנזק, טוען המבקש בבקשת האישור, כי בנסיבות בהן רכש את המוצרים מושא הבקשה משף תקופה ארוכה, אין ביכולתו לומר בודאות כמה יחידות נרכשו מכל מוצר וכמה שילם בעבור האריזות במדויק.

על פי המתואר בבקשת ההסתלקות, המשיבה הפסיקה את הפעילות המפירה לכאורה.

בשים לב לאופי הנזק ולאנטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט, דומה שהאינטרס הצבורי יצא נשכר אם התובענה לא תתברר במסגרת הליך משפטי.

...

התביעה האישית של המבקש נדחית.

המשיבה תשלם למבקש את הסכומים שפורטו בסעיף 12 לעיל וזאת בתוך 30 ימים מעת מתן פסק דין זה. בנוסף, תשפה המשיבה את המבקש בסך של ₪ 3,048 בגין אגרת בית המשפט ששולמה בתוך אותו פרק זמן.

אשר למחציתה השניה של האגרה - הצדדים השכילו להביא את התביעה לסיומה באורח מהיר ויעיל תוך ניצול מועט, באופן יחסי, במשאבים השיפוטיים ומשכך, אני סבורה כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.