הפטר מחוב מזונות בפשיטת רגל

הכללת חוב מזונות בצו הפטר בהליך פשיטת הרגל שלוש תכליות עומדות ביסוד הליך פשיטת הרגל: הראשונה, מתן אפשרות לאדם שנקלע לחובות לפתוח "דף חדש" בחייו; השניה, שמירה על זכות הקניין של הנושים באופן יעיל ושוויוני, בפרט כאשר מדובר בהחזר חוב שנועד לסיפוק צרכי המחייה של הנושה, דוגמאת חוב מזונות; השלישית, הגנה על האנטרס הצבורי של קיום חיי מסחר תקינים.

...

כך נקבע בעניין זה בחתימת פסק הדין: "בא-כוח החייב [המערער- י' א'] הציג את הנסיבות הקשורות במצבו הרפואי, מצבו האישי ויכולתו של החייב, אלא שלא מצאתי כי נסיבות אלו הן אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות מתן הפטר. החייב יליד 1964 עובד ומשתכר, וביכולתו אף להגדיל השתכרותו, כפי שעשה בפועל. החייב אינו מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הוא חי עם בת זוג המשתכרת שכר נאה, כפי שציינתי, וכל הנסיבות הללו אינן מובילות למסקנה אותה מבקש בא-כוח החייב להסיק. לאור האמור, לא יינתן לחייב הפטר מחוב מזונות". על סוגיה זו בפסק הדין נסוב הערעור שבפנינו.

לנוכח כל זאת, לא שוכנעתי כי נסיבותיו של המערער מצדיקות סטייה מהכלל בדבר החרגת חוב המזונות מצו ההפטר.

טוב עשה על כן המוסד לביטוח לאומי משקיבל את המלצתנו בעניין הפחתת חוב המזונות של המערער, ואני סבור כי יש בכך כדי לאזן בין התכליות השונות העומדות ביסוד הליך פשיטת הרגל, בהתחשב בנסיבות המקרה דנן.

אשר על כן, דעתי היא כי דין הערעור להידחות המערער יישא במחצית מחוב המזונות הנזכר, בסך של 129,327 ש"ח, אשר ייגבה בדרך של הוצאה לפועל בתום הליך פשיטת הרגל, באמצעות תשלומים חודשיים של 1,000 ש"ח לחודש.

הראשון, חוב מזונות לעבר, הנו חוב בר תביעה בפשיטת רגל, אשר אף נהנה, מכוח הוראת סעיף 78(3)(ד) לפקודה, מעדיפות יחסית בדין קדימה (ראו: ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (20.9.2007), בפסקה 9 לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס; לוין וגרוניס פשיטת רגל, בעמ' 208-207, ה"ש 69; אוריאל פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל 212-211 (1984)), וצו ההפטר, אם יינתן, עשוי לחול גם עליו (לעניין זה אדרש בהמשך).

...

לבסוף בא הכנ"ר בהמלצה כדלקמן: "מכיוון שע"פ הפקודה לא יכול להינתן צו הפטר על חוב מזונות ומכיוון שחוב זה הוא היחיד בתיק, בשים לב לעובדה שהמועד האחרון להגשת תביעות חוב חלף (...) – סבור הכנ"ר כי אין כל טעם בהליכי פשיטת רגל". בדיון בבקשת המשיב להכריזו פושט רגל, שהתקיים בתאריך 7.10.2013, עדכנה ב"כ הכנ"ר כי מאז שהוגש התסקיר הנ"ל הוקלדה במחשבי הכנ"ר תביעת חוב נוספת כנגד המשיב, מטעם עיריית בת-ים, בגין חובות ארנונה הרובצות על הדירה, בסכום של כ-40,000 ש"ח. בנסיבות אלה הצהירה ב"כ הכנ"ר לפרוטוקול, כך: "...בעת הזאת ולנוכח החלטת ביהמ"ש מיום 26.5.2013, משהוגשה תביעת חוב נוספת שאינה תביעת חוב מזונות, אין מקום לבטל את ההליכים. התנהלות החייב בהליך תקינה, הוא משלם ומגיש דו"חות ואין מניעה מלהכריזו". החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתום הדיון הנזכר בפיסקה 11 שלעיל, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד, בתאריך 7.10.2013, על הכרזתו של המשיב כפושט רגל ונימק את קביעתו כך: "...בהחלטתי בבקשת הגרושה שלא להכריז החייב פושט רגל ולבטל את ההליכים, קבעתי כי 'בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון אין לשלול אפריורי הליכי פשיטת רגל ממי שיש לו נושה אחד וגם ממי שהנושה העיקרי ו/או היחידי הוא בגין חוב מזונות שאינו בר הפטר". את החלטתי ביססתי על הלכת ביהמ"ש העליון בע"א 1003/09 יוסף מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי [להלן: עניין מקבילי – ח"מ].

בנסיבות שתוארו לעיל, נחה דעתי כי הגשתה של בקשת פשיטת הרגל על ידי המשיב, מיד בסמוך לאחר שעלה בידי המערערת לאתרו וננקטו הליכי גבייה אפקטיביים כנגדו – נעשתה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי פשיטת הרגל, במשמעותם ובנפקותם המשפטית של מונחים אלה לעניין סעיף 18ה(א)(2) לפקודה.

במצב הדברים המתואר לעיל ולנוכח השיקולים והטעמים שפורטו בהרחבה שם, לעיל, אני סבור כי האיזון הראוי בענייננו, בין האינטרס של המשיב (אשר אינני מתעלם מגילו וממצבו הבריאותי) לבין אינטרס הנשייה של המערערת, הראוי להתחשבות מיוחדת (וזאת אף מבלי שאתחשב במצבה האישי והכלכלי הנטען שלא הוכח ודומה עלי כי ב"כ המערערת הפליג יתר על המידה בתיאוריו במישור זה) – יימצא דווקא בהמשך קיומם של הליכי ההוצאה לפועל כנגד המשיב, שמהם צפויה לצמוח למערערת תועלת רבה יותר מהמשך קיומם של הליכי פשיטת הרגל נגדו.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, אציע לחברי ולחברתי כי נקבל את הערעור ונבטל את הכרזתו של המשיב 1 פושט רגל, על כל המשתמע מכך, בכפוף להערה שבפיסקה 48 שלעיל.

נסיבותיו האישיות של החייב אינן קלות, אך רחוקות מנסיבות מקרי הקיצון שתוארו בפסיקה לצורך שאלת הפטר חייב מחוב המזונות, כגון גילו המבוגר של החייב, מצב רפואי קשה במיוחד, 100% נכות רפואית ודרגת אי כושר בשיעור של 100%, הוצאות רפואיות רבות וכיוצא בזה.

היתנהלותו בהליך הוכיחה עד כה כי החייב לא עשה אף את המעט הנידרש ממנו על מנת שימשיך ויוכל להנות מהגנת הליך פשיטת הרגל, וכדי שניתן יהיה לידון בבקשה להפטר מחובותיו.

...

אני סבורה כי זהו המקרה הקיצוני שבו חובת תום הלב מחייבת הוצאת החייב מההליך לנוכח התנהלותו במשך כל השנים וחוסר תום ליבו.

סבורני כי עסקינן בחייב קר ומנוכר הן לנושיו, הן לקורבנות העבירות שביצע, ושבגינן ישב בבית האסורים, כאשר חלק מהעבירות נוגעות לחובות מושא ההליך, הן לילדיו אותם לא טרח לזון כל אותה תקופה, הן למוסד לביטוח לאומי, והן המהירות שבה פנה מיד עם הגיעו לישראל להליכי הפש"ר מתוך חישוב תועלתני קר ומחושב.

לאור האמור, אני מורה על ביטול ההליך.

טענות המבקש - החייב החייב פנה להליך פשיטת הרגל אך ורק לצורך ביטול חוב המזונות ולא בגין החוב הקטן לביה"ח. לא סביר לייחס לחייב כוונה לנהל הליך פש"ר רק לצורך מחיקת החוב לביה"ח בסך של 1,000 ש"ח. לאורך כל ההליך, לא נאמר לחייב כי ההפטר יכלול רק את החוב לביה"ח וכי חובו למל"ל בגין חוב מזונות עבר, יישאר בעינו.

...

בית המשפט קבע כי יש לבחון: "באילו נסיבות נמנע החייב מתשלום חוב המזונות? כך למשל, יש לברר האם היתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת?... דומה עלי כי יש לתת משקל לשאלה אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב, או חלקו, ביוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים למזונות ממנו – לשם גבייתו...אסור ליצור מצב שבו חייבים יעדיפו להימנע מתשלום חוב מזונות משך שנים ארוכות (חרף יכולתם לעמוד בתשלום הסכום, אשר נקבע ע"י ערכאה שיפוטית מבררת), ובתוך כך, יגדילו ויאדירו אותו, והכל במטרה לזכות, בסופו של דבר, בהפטר... לעומת זאת, אפשר להקל עם חייב שבשלב זה איננו חייב עוד לזון את בני משפחתו, אשר אינם עוד בגדר מי ש"זכאים למזונות" ממנו – והחוב שעליו לשלם להם נוגע לעבר הרחוק.

סיכומו של דבר: לאור התכליות העומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל והחשיבות לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו ולהשתקם ולאור נסיבותיו הקשות של החייב, אני סבור כי מקרה דנן נכנס לגדרי החריג המצדיק החלת ההפטר אף על חוב המזונות.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

הדין קובע, במסגרת סעיף 69(א)(3) לפקודה הנזכר לעיל, כי צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחבות לפי פסק דין בתובענת מזונות, "להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".   הכלל האמור בענין חבות מזונות (שאין חולק כי הוא הכלל וכי כל קביעה אחרת הנה חריג), נותן גם בהליכי פשיטת רגל מעמד מיוחד לחוב מסוג זה (ועיין גם סע' 128 לפקודת פשיטת הרגל).

...

יש להדגיש, כי המסקנה הנזכרת היא מסקנה חריגה.

כן ר' החלטתי בפש"ר (מחוזי ת"א) 3092/09 ארינוס נ' כונס הנכסים הרשמי (20.11.12)).

לאור כל האמור ועל רקע החומר שהובא לפני, אני מוצאת להורות בזאת על מתן הפטר חלוט לחייב, לרבות מחוב המזונות לנושות.