הפטר חובות שנוצרו בחוסר תום לב הריגה

ביום 24.5.20 הגיש המבקש בקשה לביטול הצוו, בטענה שהחוב לנושה, המרכיב כימעט את כל סך חובות היחיד, נובע ממעשה אלימות חמורה (הריגה) ולכן אינו חוב שניתן לתת בגינו הפטר, כך שאין בהמשך ניהול ההליך תועלת ליחיד או לנושיו.

כך שאין לראות בחוב כחוב שנוצר בחוסר תום לב, או למצער, יש לראות בחלוף הזמן ובנסיבות הקשורות ליחיד כ'מרפאים' את חוסר תום הלב.

(א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: (1) תשלום עונשי; (2) חוב שנוצר בדרך מירמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001; (3) חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין.

...

הנושה הגיש תביעה אזרחית כנגד היחיד, אשר במסגרתה נפסק לו פיצוי כספי, הוא החוב האמור העומד ביסוד הליך זה. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ואת הפסיקה והדין החל, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול הצו שניתן בעניינו של היחיד שכן אין תועלת ואף לא תוחלת בהמשך ניהול הליך זה. סעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 (להלן – החוק) קובע כך – "175. חובות שאינם בני הפטר

בנסיבות האמורות, ולנוכח מסקנתי לפיה אין מקום להורות על הפטר היחיד מהחוב נשוא העבירה, אזי אין תועלת בהמשך ניהול הליך זה. על כן, בנסיבות אלו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים שניתן בעניינו של היחיד.

על ההלכה כי ניתן לבחון הדברים כבר בעת בחינת הבקשה למתן צו כנוס חזר בית המשפט העליון לאחרונה בעיניין ע"א 7092/13 מור נ' כנ"ר ניתן ביום 12/10/15, בנושא מזונות ויש להחיל הדברים בבחינת קל וחומר במקרים בהם מדובר בעבירה פלילית של הריגה הנוגדת תקנת הציבור: "...השאלה העיקרית העומדת לפני בית המשפט בדונו בסוגיה אם להכריז על חייב..היא האם פעל בתום לב...יחד עם את אין בכך כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לדחות הבקשה למתן צו כנוס אם מתברר כבר בשלב מוקדם זה, כי החייב הגיש בקשתו האמורה בחוסר תום לב ומנצל לרעה הליך פש"ר...". אין ספק כי במקרה דנן מונחת בפני בית המשפט תשתית עובדתית ברורה ביחס לחוב היחיד שנוצר בגין מעשה הריגה – תשתית המלמדת על חוסר תום לב (בלשון המעטה יש לומר.

עוד ציין בית המשפט ציין כי מדובר ב"נתונים מורכבים" שכן הן החייב והן הנושה היו קטינים בעת הארוע: "אין עסקינן במזיק בגיר או שגילו קרוב לגיל הבגירות. למעשה, בעת הארוע היה המשיב קרוב בגילו לגיל האחריות בנזיקין, שהוא 12 שנים (...) דומה שכאשר עוסקים אנו בהליך פשיטת רגל יש ליתן לכך משקל שעה שהמבקש הנו המזיק ואף שהחוב הנזיקי הנו החוב היחיד". וכן – " : "לעניין חוסר תום לב, אין מקום להתייחס בצורה כוללנית לחובות נזיקיים. במקרה הנוכחי מדובר בעילה נזיקית של רשלנות. ספק אם עילה כזו מצביעה בהכרח על כך שהמזיק פעל בחוסר תום לב מן ההיבט של דיני פשיטת הרגל. מכל מקום, הנתון החשוב ביותר, לטעמי, בהקשר זה הנו גילו של המשיב בעת ארוע ההצתה". אין להשוות בין עבירת הריגה של החייב שלפני שנעשתה בנסיבות החמורות שפורטו לעיל, בהיותו של החייב בגיר וכשיר לעמוד לדין כאשר מעשהו גרם למות אדם וכאשר החוב נובע מפסק דין פלילי במסגרת העונשית, לבין ארוע שנעשה ע"י החייב בתיק טנג'י בהיותו בן 12 ועשרה חודשים ואשר הוגדר ע"י ביהמ"ש כ"מעשה קונדס חסר אחריות של ילדים", כאשר החוב נובע מתביעה נזיקית, ולא מפיצוי שנפסק בגזר הדין עליו ממילא אין הפטר ומכאן שאין בנסיבות פסק דין טנג'י כדי להשליך דבר וחצי דבר על המקרה דנן.

...

בפתח הדברים אומר כי התשובה לטעמי שלילית, ודין הבקשה למתן צו כינוס להידחות.

הכרעה: כאמור בפתח הדברים ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שמקרה זה אכן נופל לאותם מקרים חריגים בהם יש לבחון את שאלת תום הלב של החייב כבר בשלב המוקדם בו נבחנת השאלה האם יש מקום למתן צו כינוס, ולקבוע כי מאחר שהחוב היחיד של החייב נוצר בחוסר תום לב ובניגוד לתקנת הציבור - אין מקום למתן צו כינוס שכן מתן צו הכינוס יהווה "דחיית הקץ" בלבד עד מועד ההכרזה.

..ואין מקום להתעמק בשלב זה בשאלת תום ליבו של החייב במועד יצירת החובות או לבחון את התנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל וזאת מכיוון שספק בעיני אם המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה מספיק, במרבית המקרים, על מנת לבסס קביעה בדבר חוסר תום לב של חייב אשר מצדיק לסרב להעתר לבקשתו לתת צו כינוס, ודוק המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה הינו בדרך כלל רק מידע שמציג החייב.

בשקלול כל האמור לעיל – דין הבקשה למתן צו כינוס להידחות.

תום הלב משתרע על-פני התקופה החל מיצירת החובות לנושים ועד לסיום הליך פשיטת הרגל בהפטר (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית - 2010) 173).

עוד הוסיפה הפסיקה וקבעה, כי : "...יתכנו מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתרשם כבר בשלב הדיון במתן צו הכנוס כי אין מקום לאפשר לחייב להכנס ב 'שער' ההליך, מפאת חוסר תום לב קצוני בדרך יצירת החובות ..." (עניין בלום, שם, שם).

ויודגש: בית המשפט לא פטר את סרור מהחוב שנוצר כתוצאה מהריגת המנוח, ועניין זה יוכרע בסוף ההליך דשם, עת הדיון בהפטר.

...

בהתחשב במכלול נסיבות העניין סבורני, כי הבקשה הוגשה בחוסר בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את הליך פשיטת רגל.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את הבקשה.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל בסך 10,000 ₪, שיחולק ביניהם באופן שווה.

אין ספק כי במקרה דנן מונחת בפני בית המשפט תשתית עובדתית ברורה ביחס לחובות המרכזיים והעיקרים שנוצרו בגין מעשי הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות – תשתית המלמדת על חוסר תום לב (בלשון המעטה יש לומר.

ראה לעניין זה גם דברי כבוד השופט אורנשטיין בעיניין חימאוי (פש"ר ת.א. 2274/06 חימאוי נ' כנ"ר ניתן ביום 17/5/15): "מה נועיל אם נאפשר לחייב להכנס לשער של הליכי פשיטת רגל, והוא יוכרז כפושט רגל אך בסופו של דבר לא יינתן לו ההפטר מחמת שיצר חובות בחוסר תום לב תוך פגיעה מהותית בתקנת הציבור. אם זו התוצאה, עדיף שכבר בראשית הדרך, ולא יאוחר משלב ההכרזה, נורה על ביטול הליך פשיטת הרגל" (ההדגשה לא במקור – ע.ב.).

...

שלישית – מאז עמדת הכנ"ר שניתנה בעניין רובשקין, ניתן פסק הדין בעניין מור (ע"א 7092/13 מור נ' הכנ"ר ניתן ביום 12/10/15) במסגרתו נקבע כי במקרים מתאימים ומיוחדים ניתן להקדים ולברר את שאלת תום הלב של החייב כבר בשלב הבקשה למתן צו כינוס, ולא רק במסגרת הדיון המאוחר העוסק בשאלת ההכרזה, כאשר תינתן זכות מעמד לנושה הרלבנטי: "יתכנו מצבים שבהם תיפרש בפני בית המשפט יריעה מספקת כדי לקבוע ממצאים במישור זה כבר בגדרי הדיון בבקשה למתן צו כינוס – דיון אשר מן הראוי לדעתי לקיימו במעמד הנושה הזכאי למזונות". יובהר כי פסה"ד בעניין מור עסק בשאלת תום ליבו של חייב שיצר חוב מזונות כאשר מדובר בחובו העיקרי או היחיד, ובית המשפט ביטל הכרזתו של חייב כזה, בין היתר, בנימוק כי מאחר שאין הפטר על חוב מזונות ראוי לערוך בחינה קפדנית של סוגיית תום הלב של החייב ביצירת החוב כבר בשלבים מוקדמים של ההליך, שכן אין הצדקה לאפשר לחייב כזה ליהנות מיתרונות פשיטת הרגל אם בסופו של דבר ממילא לא תצמח לו תועלת מההליך.

ראה לעניין זה גם דברי כבוד השופט אורנשטיין בעניין חימאוי (פש"ר ת.א. 2274/06 חימאוי נ' כנ"ר ניתן ביום 17/5/15): "מה נועיל אם נאפשר לחייב להיכנס לשער של הליכי פשיטת רגל, והוא יוכרז כפושט רגל אך בסופו של דבר לא יינתן לו ההפטר מחמת שיצר חובות בחוסר תום לב תוך פגיעה מהותית בתקנת הציבור. אם זו התוצאה, עדיף שכבר בראשית הדרך, ולא יאוחר משלב ההכרזה, נורה על ביטול הליך פשיטת הרגל" (ההדגשה לא במקור – ע.ב.).

בשקלול כל האמור לעיל – דין הבקשה למתן צו כינוס להידחות.

במקביל, טענו בעלי התפקיד כי החבות נוצרה בחוסר תום לב שעה שהיחידה נהגה ברכב ללא ביטוח ועל כן עתרו לקביעת תוכנית סמלית בעיניינה שתגלם את החוב שנוצר, לטענתם, בחוסר תום לב. הנושה, קרנית, הגישה מצד שני, ביום 20/2/23, את עמדתה לפיה כן מדובר בחוב שאינו בר הפטר.

הנושה קרנית צרפה פסק דין אחד, שסומן על ידה כנספח 6, שבמסגרתו נקבע שהחוב כלפיה אינו בר הפטר, אך מדובר בנסיבות שונות מהותית מהנסיבות עסקינן, שעה ששם מדובר בחבות שנוצרה לאחר הליך פלילי, במקרה שבו היחיד נידון בפלילים בשל ביצוע עבירת אלימות חמורה (הריגה), אך לא כך הדבר בעניינינו שעה שהיחידה לא נידונה בפלילים בכלל בגין ביצוע התאונה נשוא הדיון.

...

ביום 23/3/23 הגישו בעלי התפקיד את עמדתם ביחס לסוגיה הנ"ל ובמסגרתה טענו כי לאחר שבחנו את נסיבות המקרה לעומק , סבורים הם שאין המדובר בחוב שאינו בר הפטר וזאת מאחר ומדובר בחבות שנוצרה בהליך אזרחי בשל העדר כיסוי ביטוחי שעה שלא הוגש כתב אישום כלל נגד היחידה, והחוב אינו נובע מעבירת אלימות חמורה.

סעיף 163 ג(2) מונה את המקרים שבהם נסיבות יצירת החובות מצדיקות את הארכת תקופת התשלומים, כאשר החלופה המתאימה לענייננו היא החלופה הקבועה בסעיף 163ג(2)ב' המתייחסת לחוב שנוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד שנעשתה בחוסר תום לב. לאחר שעיינתי בפסק הדין שניתן בעניינה של היחידה בתביעה האזרחית שהוגשה נגדה (ת"א 9447-12-12) שוכנעתי כי למעשה חוסר תום הלב של היחידה נעוץ אך ורק בעובדה שהיחידה נהגה אותה עת ברכב ללא ביטוח, כאשר לא ברור מהנתונים שהובאו לעיוני אם מדובר ברכב שהינו בבעלות היחידה או בבעלותו של אחר והפגיעה עצמה לא נעשתה בשל עבירת תעבורה או התנהגות חסרת תום לב מצד היחידה.

לפיכך, ולאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את כל הנתונים שהובאו לעיוני בהתחשב בכל הנסיבות הרלוונטיות כמפורט בדו"ח ובכתבי הטענות ובשים לב לכך שהדו"ח הועבר לנושים ולא התקבלה התנגדות, למעט ההתנגדות של הנושה קרנית, שנשקלה והוכרעה בהתאם, אני מורה על מתן צו שיקום כלכלי במסגרתו יינתן ליחידה צו הפטר.

אני מאשרת תשלום שכר השגחת הממונה וכן את שכר טרחת נאמן, מע"מ והוצאות בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 ובהתאם להנחיות הממונה, לפי הגבוה מבניהן.