הפטר בהליך פשיטת רגל בינלאומי

החייב ניהל בשעתו חברה שעסקה במתן שירותי שילוח בנלאומי, היא חברת שי שירותים לוגיסטים (אס.אל.אס) בע"מ (להלן: "החברה").

וכן: "מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כנוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר ... אולם לצד תכלית זו קיימת התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר מן החובות. ... וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" .

...

בסופו של דבר דומה כי החקירות בעניינו של החייב מיצו את עצמן עד תום, ולכל הפחות, הגיעו למבוי סתום.

לו הייתי מגיע לכלל מסקנה כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב, פשיטא שדינו של הליך פשיטת הרגל היה להתבטל, אלא שחרף החשדות והתהיות שמעלים נושיו, לא עלה בידם להראות כי החייב פעל בדרכי מירמה.

בסופו של דבר, כעולה מתסקיר מפורט שהגיש הנאמן, לא העלתה החקירה בענין דירה זו דבר, והעובדה שאשת החייב מכרה אותה לאחותה, בתמורה מלאה, אינה משנה מסקנה זו. לגבי שתי הדירות הנוספות ניתן עוד בתחילת ההליך, ביום 13.1.2015, צו איסור דיספוזיציה, אלא שצו זה בוטל ביום 1.6.2015 לבקשת הנושים יוזמי הליך פשיטת הרגל, לאחר שהתברר כי ממילא הדירות משועבדות לטובת נושים מובטחים- בנק שהעמיד אשראי לשם רכישתן, וכן נושה חוץ בנקאי שהעמיד אשראי לחברה שבפירוק.

וכפי שציינתי בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 15772-02-16 יגאל ומרים בן-אור נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 09.05.2018): "יש לחזור ולהדגיש את המובן מאליו, קרי, שהליך פשיטת רגל איננו הליך עונשי. אין באים חשבון עם החייב על כך שיצר חובות ואין מענישים אותו על כך." בנסיבות אלה אני סבור כי התנייתו של ההפטר בתוספת תשלום של 150,000 ₪, כמוצע על ידי הנאמן, משולה למעשה לדחיית הבקשה, משום שספק רב אם החייב יהיה מסוגל לגייס סכום זה. והרי אין חולק כי לחייב עצמו לא נותרו נכסים כלשהם וכל סכום שישלם לצורך קבלת ההפטר, מקורו בכספים שיגייס מצדדים שלישיים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6021/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון המערערת: דגנית פיגון נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16/04/2006 בתיק בש"א 6779/05 שניתן על ידי כבוד השופט יורם צלקובניק

יש, אכן, להבחין בין תפקידו של בית המשפט כגורם בקרה ופקוח על פעולותיו של נאמן בפשיטת רגל, לבין תפקידו השפוטי כבעל סמכות הכרעה ראשונית, אשר במסגרתה מביע הכונס הרישמי את עמדתו המקצועית מכח תפקידו כמפקח הצבורי על הליכי פשיטת הרגל (ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, הנאמן בפשיטת רגל, פ"ד נה(4) 410, 427 (2001)); בהליכים למתן צו הפטר, הכרעתו של בית המשפט היא בעלת אופי ראשוני, ובמסגרתה עמדת הכונס הרישמי היא בעלת אופי מייעץ.

...

הכרעה דין הערעור להידחות.

דרך התנהלות מתמשכת זו של המערערת, המתנכרת למעמדה ולחובותיה, מביאה בהכרח למסקנה כי אין מנוס מדחיית ערעורה, ומאימוץ גישתו של בית המשפט קמא, אשר סירב למתן צו הפטר למערערת.

סוף דבר: אציע לדחות את הערעור בלא צו להוצאות.

לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף, בטענה שהיא מתבססת על עילת תביעה שנוצרה בטרם נקלע המבקש להליכי פשיטת רגל ובטענה שממילא נוכח "צו הפטר" שניתן לו, בטל החוב נשוא תביעה זו. במוקד הבקשה טענת המשיבה לפיה לא ידעה על הליכי פשיטת הרגל, מתן צו הכנוס ומתן צו ההפטר, וממילא שבהיותה "נושה מובטח" אין בכוחו של צו ההפטר כדי לשלול את זכותה לכפות את פרעון חובות המבקש.

ובכלל, לא בנקל יסטה בית המשפט מהכלל ויאריך את המועדים להגשת תביעות חוב, בשל העידר ידיעה (סובייקטיבית), בפרט כאשר מדובר בגוף כמו בנק או חברת ביטוח, שיש ברשותן ידע וייעוץ משפטי וכן אמצעים לעקוב אחר הפרסומים הרישמיים (רע"א 9181/08 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' נפתלי נשר, [פורסם בנבו], 29.01.09; בש"א (מחוזי י-ם) 9091/09 שגב נ' בנק המזרחי המאוחד, [פורסם בנבו], 27.10.09).

...

לפיכך, טענתה של המשיבה בדבר אי ידיעתה אודות הליכי פשיטת הרגל ומתן צו הכינוס כנגד המבקש – נדחית.

במצב דברים זה, מתברר שתביעה זו איננה אלא תביעת סרק ודינה להידחות על הסף.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף.

שמיטת חובות אינה פוטרת את החייב מחובתו המוסרית לפרוע את חובותיו (הרב מיכאל אדרעי וד"ר יובל סיני, הפטר בהליכי פשיטת רגל, פורסם באתר: http://www.netanya.ac.il/ResearchCen/JewishLaw/AcademicPub Bankruptcy.aspx/Lawexecusion/Pages/ (להל:"אדרעי וסיני"); Efrat,R. "The Moral Appeal OF Personal Bankruptcy", Whittier Law Revview 20, 141-146 (1998)).

וכן, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966, שאושררה על ידי 168 מדינות בעולם ובכללן ישראל, קובעת לענייננו, כי לא יוחזק אדם בעבדות או בשיעבוד ולא יאולץ לעבוד עבודת כפייה או עבודת חובה (סעיף 8 לאמנה).

...

בהתחשב במכלול נסיבות העניין סבורני, כי הבקשה הוגשה בחוסר בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את הליך פשיטת רגל.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את הבקשה.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל בסך 10,000 ₪, שיחולק ביניהם באופן שווה.

(להלן: הסכם הפשרה) בתאריך 11.07.2017 קיבל איתן צו הפטר במסגרת הליך פשיטת רגל שניהל במסגרתו הוכרז ביום 31.07.2017 כפושט רגל, והוא הופטר מכל חוב שנוצר לפני התאריך 24.02.2015.

(וראה סקירת המשפט העברי בסוגיה זו ברע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (5.6.05) פסקה 3).

...

הדרך אשר היה על המשיבה להילך בה היה הגשת תביעת חוב, ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל להתיר לה להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל ברעא (י-ם) 55014-11-16‏ ‏ פנחס גריבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.3.17) חזרו על קביעה זו: "סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר באופן ברור ונהיר כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פירעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי, דהיינו גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010)... בענייננו, המערער חתם על כתב הערבות עובר למתן צו הכינוס לנכסי החייב, ומכאן שהחוב הנובע מערבות זו הינו חוב בר תביעה בהתאם לפקודת פשיטת רגל". אם נכונים הדברים לנושה, נכונים הם כלפי הערב בעל זכות החזרה, ולכן משלא הגיש התובע תביעת חוב לנאמן במסגרת הליכי הפש"ר של הנתבע 3, במועד הרלבנטי, הוא אינו יכול עוד לתבוע את הנתבע 3 והתביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

לסיכום: התביעה נגד הנתבע 3 נדחית ובנסיבות העניין, בשים לב לכך שההליך נוהל בצורה עניינית ומקוצרת, תוך שהצדדים חוסכים בזמנם ובזמנו של בית המשפט כשוויתרו על הוכחות, אני מורה כי התובע יישא בהוצאות הנתבע ושכה"ט עוה"ד בסך של 5,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 4 מתקבלת, הנתבעת תשלם לתובע חמישית מהסכום הכולל ששולם לנושא (48,040 ₪) בניכוי החלק ששילמה זה מכבר, ובסך הכל תשלם הנתבעת 4 לתובעת 38,040 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.