הפטור הסטטוטורי מתשלום אגרה חוק בתי המשפט

על תכליתה של אגרת המשפט עמדו בתי המשפט בהקשרים רבים ובין השאר בעיניין רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפרוק) (5.1.2011) (כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 19) (להלן – עניין כרמל): "נקודת המוצא לדיוננו היא כי כל הליך משפטי חייב באגרת משפט (ראו: תקנה 2 לתקנות). ניהול ההליך המשפטי כרוך בעלויות גם למערכת השיפוטית, ואגרות בתי-המשפט נועדו להטיל על ציבור המתדיינים חובת הישתתפות בעלות ההליך. מדובר בתשלום המוטל על-ידי הרשות, אשר כנגדו מתקבלת תמורה המגולמת בהליך המשפטי, גם אם זו אינה בעלת מתאם ישיר לתשלום שניתן (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין האזרחי, 869 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). כלשונו של השופט לנדוי, 'אגרות בתי-משפט הן חלק מהכנסות המדינה, והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על-ידי בתי-המשפט שלה, מספקת לבעל-הדין' (ראו: ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 506 (1975) (להלן: עניין להד)). בצד זאת, קיימים טעמים נוספים לחיוב באגרה בגין פתיחה בהליך משפטי. כך, למשל, טעם נוסף הוא שבתשלום האגרה יש אינדיקאציה לכאורית להיות ההליך המשפטי בר עילה, הואיל וההנחה היא שבעל דין לא יפתח בהליכי סרק שעה שהוא נידרש לשלם אגרה בגינם (ראו: בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742, 750 (2005) (להלן: עניין צביח)). בנוסף, החיוב בתשלום אגרת משפט – בשיעור יחסי לסכום הנתבע – יכול לשרת את הרצון למנוע הגשת תביעות בסכומים מופרזים, ולתמרץ את התובע להעמיד את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי. אילמלא כן, יוכל התובע לקבוע סכום תביעה שהנו חסר בסיס, שעלול להפעיל לחץ פסיכולוגי על הנתבע ולעודדו להתפשר רק בשל כך (ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בית המשפט – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ, פ"ד נט(1) 642, 648 (2004) (להלן: עניין יש-גד)). מנגד, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה. שילטון החוק מחייב ששעריהם של בתי המשפט יהיו פתוחים ונגישים לכל (השוו: בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (2.10.2008); בג"ץ 1661/05 המועצה המקומית חוף עזה נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 612-611 (2005); ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577 (1997); יורם רבין 'זכות הגישה לערכאות – מזכות רגילה לזכות חוקתית', המשפט ה 217 (2001)). הטלת אגרה בגין פתיחת הליך משפטי, עלולה להכביד על המבקש לפנות לערכאות ובנסיבות מסוימות, אף לחסום את דרכו מפנייה כאמור (גורן, בעמ' 871-870). במסגרת האיזון בין תכליות מנוגדות אלה נקבעה בתקנות חובה כללית לתשלום אגרה בגין פתיחת הליך משפטי, ובצדה מנגנונים שונים של פטור מאגרה או הפחתתה בנסיבות מתאימות. כך למשל, במצבים שידו של בעל דין אינה משגת, רשאי בית המשפט – על בסיס פרטני – לפטור אותו מתשלום האגרה או להפחית את שיעורה, תוך בחינת מצבו הכלכלי, ובכפוף לכך שבית המשפט מוצא כי ההליך מגלה עילה (תקנה 14 לתקנות). כמו-כן, נקבעו בתקנות מקרי פטור סטאטוטורי מאגרה בנסיבות מסוימות הקשורות בזהותו של בעל-הדין (תקנה 19 לתקנות) או בנושא ההליך (תקנה 20 לתקנות) (ראו: עניין צביח, בעמ' 751; גורן, בעמ' 874-873). בהקשר זה נקבע לא פעם, כי רשימת הפטורים היא רשימה סגורה, ואין להרחיבה (ע"א 87743/04 בר-נר נ' רוט פ"ד נט(4) 104, 109 (2004); רע"א 1338/00 פאל נ' קצין התגמולים (19.6.00); פרוצידורה אזרחית, בעמ' 18). במקביל, נוכח הרצון לשמור על זכות הגישה לערכאות, נפסק כי יש לפרש בצורה מרחיבה הוראות פטור מאגרה. כדברי המשנה לנשיא ש' לוין:

...

'החובה לשלם אגרה מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט ואני סבור כי מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולאור ההגנה הקבועה בסעיף 3 שבו על הקניין, יש מקום לשינוי בדרך הפרשנות של הוראות הפטור הכלולות בתקנות האגרות.

לא ניתן לגרוע מכספי הציבור, כלאחר יד. סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, התוצאה היא, כי לנוכח היקף ההליכים שהתנהלו במסגרת התביעה הנדונה, כמפורט לעיל, אין די בהנמקה, כי "הליך הגישור הוביל להסכמת הצדדים ולסיום המחלוקות" כדי להצדיק הענקת פטור מתשלום יתרת אגרת המשפט.

בכפוף להערה המובאת לעיל (בפסקה 15), התוצאה היא, כאמור בפתח הדברים, כי בהתאם להסכם הפשרה שעליו חתמו הצדדים, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

במסגרת העתירה שבכותרת מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לחתום עימם על הסדרי טיעון בהתאם להסכמות שגובשו לכאורה בין הצדדים במסגרת הליך פלילי שמתנהל נגד העותרים (תפ"ח 24984-07-15) ואשר מכונה "פרשה 512". בבקשה שלפניי מבקשים העותרים, המיוצגים על-ידי באי-כוח שונים מטעם הסניגוריה הציבורית, כי יינתן להם פטור מתשלום אגרה בשל כך שהם מיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית אשר לטענתם נושאת בהוצאות הגנתם.

בנוסף, התקנות קובעות רשימה של מקרים שבהם יינתן פטור סטאטוטורי מתשלום אגרה בנסיבות הקשורות בזהותו של בעל הדין (תקנה 19 לתקנות) או במהות ההליך (תקנה 20 לתקנות).

...

נוכח האמור סבורני כי ייצוגם של בעלי דין בהליכים אזרחיים באמצעות הסניגוריה הציבורית עשוי בהחלט להוות שיקול למתן פטור מתשלום אגרה במסגרת הוראות תקנה 14 לתקנות שעניינה מתן פטור מחמת מצב כלכלי במקרים שבהם ההליך מגלה עילה.

הבקשה נדחית, אפוא.

העותרים ישלמו את האגרה עד ליום 10.2.2019, אחרת יימחק ההליך ללא צורך במתן החלטה נוספת.

בבית המשפט העליון ע"א 5835/21 לפני: כבוד הרשם רון גולדשטיין המערערים: 1. אברהם סימון 2. בת ציון סימון נ ג ד המשיבים: 1. הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ - סניף אשדוד 2. עו"ד יונתן סונדרס 3. עו"ד נילי ארונוביץ 4. רינה הול 5. דונפורד הול 6. יהודה ליבליין - שופט בית המשפט השלום באשדוד 7. מדינת ישראל 8. הנהלת בתי המשפט 9. רשות מקרקעי ישראל 10. לישכת רישום המקרקעין בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה; תשובת המשיבים 10-6 מיום 15.9.2021 ][]החלטה

כך, פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות קובע כי ב"ערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984" יש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח. ואולם, פרט 31 לתוספת השלישית לתקנות קובע כי ב"ערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט העליון" מוקנה פטור סטאטוטורי מהפקדת הערובה.

על כך יש להוסיף ולהעיר כי במקרים רבים ערעורים על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון מופנים כנגד החלטות בבקשות לפטור מאגרה ומערובה ובכגון דא נראה כי מוקנה פטור סטאטוטורי מהפקדת הערובה על מנת למנוע "מעגל דיוני שוטה" שבו יחויב יוזם ההליך להפקיד ערובה אך על מנת שיתבררו טענותיו לפיהן נעדר הוא יכולת להפקיד ערובה (ראו והשוו, ע"א 4385/01א אלון נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נה(5) 361 (2001); רע"א 7289/17 פלונית נ' פלוני, פיסקה 2 (2.10.2017)).

...

בהינתן מסקנה פרשנית זו יש לבחון עתה את בקשת הפטור לגופה.

מן הכלל אל הפרט בחינת בקשת הפטור לגופה מלמדת כי דינה להידחות.

משכך, לא מתקיים התנאי השני למתן פטור הנזכר לעיל וממילא אין מקום להיעתר לבקשה אף מטעם זה. בקשת הפטור נדחית אפוא.

העובדה שמבקשת נכה אין בה כשלעצמה להעניק פטור סטאטוטורי מתשלום האגרה ואין בה להוות ראייה לכאורה להיעדר יכולת תשלום.

האמור לעיל תואם את גישתו הפרשנית של בית המשפט העליון ביחס לדיני האגרות, לגביה נפסק כי: "החובה לשלם אגרה מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט ואני סבור כי מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ולאור ההגנה הקבועה בסעיף 3 שבו על הקניין, יש מקום לשינוי בדרך הפרשנות של הוראות הפטור הכלולות בתקנות האגרות. לדידי, יש ככלל, מקום לפרש את דיני האגרות בדרך ליבראלית, באופן שבמקרה של ספק לגבי עצם חיוב ההליך בתשלום אגרה יועדף הפירוש המקל עם המתדיין" (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעריית ב"ש, פ"ד נה(3), 869, 872 (2001)).

...

הבקשה לפטור מהגשת חוו"ד לטענת המבקשת, חיסרון הכיס שלה, מצבה הרפואי הקשה והנסיבות המיוחדות של המקרה מהווים טעמים המצדיקים להיעתר לבקשתה, על פי תקנה 127 לתקסד"א, ועל כן היא מבקשת לאפשר לה להסתמך על שיעורי הנכות הצמיתה שנקבעו לה ע"י ועדות המוסד לביטוח לאומי.

לאור כל האמור לעיל, כאמור, אין מקום לפטור את המבקשת מתשלום האגרה, אף לא באופן חלקי.

אני קובעת מועד לקדם משפט בתאריך 27.11.18 בשעה 09:00.

לשם קבלת הודעת הנתבעות ביחס לנכות הנתבעת, אני קובעת תזכורת פנימית ביום 1.11.18.

עמדת המשיב 1 המבקש כלל לא היה רשאי להגיש תביעתו הנוכחית לבית משפט זה והיה עליו להגישה לערכאה שאליה הועברה התביעה הקודמת דהיינו לביה"ד. זאת, לאור סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984 (להלן: "סעיף 79 (ב)") הקובע כי "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר הענין כאמור, לא יעבירנו עוד" וכן בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון שאוזכרה לעיל.

דיון והכרעה תקנה 2(ג) לתקנות קובעת כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". תקנה 14 לתקנות, מאפשרת הגשת בקשה לפטור מאגרה.

תשלום אגרה בגין תביעה קודמת, אינו נכלל בגדרי המקרים הנכללים בתקנות ואשר מזכים בפטור סטאטוטורי.

...

סיכומו של דבר: הבקשה לפטור חלקי מתשלום אגרה בגין התביעה הנוכחית נדחית.

המבקש ישלם את יתרת האגרה בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה, שאחרת תימחק תביעתו.

החלטתי זו ניתנה בתפקידי כרשם.