הפחתת שווי עלויות בנייה לצורך הבטחת הכנסה

.". בהתאם לכלל זה נקבע, כי הגיון הדברים הוא שמשעה שנקבע כי המקרקעין היא בבעלות מבקש גמלה, והדירות שניבנו על ידי בניו מחוברות לה, הרי שמתקיימת זיקה בין הדירות והבעלות בהן למבקש הגימלה עצמו. עם זאת נקבע, כי משעה שהבנים השקיעו מכספם בבניית הדירה שעל המקרקעין של אביהם, לא יזקף לחובת האב לעניין חוק הבטחת הכנסה מלא שוויו של הנכס כי אם שווי זכויות הבניה בלבד, ובילבד ש"עובדה מוכחת היא כי בנו של המערער הוא שהשקיע מכספו והוא נשא בכל עלות בנייתו של המבנה שבו מדובר. אין בפנינו פיקציה, ואין טענה בדבר חוסר תום-לב של המערער"..

בתוך כך יש לעדכן את חוות דעת השמאי בדרך של הפחתה משווי הדירה של עלות השפוץ שערך בדירה בנו של התובע בשנת 2011 ובעניין זה רשאי התובע להמציא למוסד, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק דין זה, קבלות היכולות להעיד על ערך השפוץ, ככל שאלה מצויות בידו.

...

טרם חתימה מצאנו להתייחס בקצרה לטענת התובע כי אין להיסמך כלל על הערכת השווי שביצע השמאי כודדי לנוכח העובדה, כי הנתונים שהיוו בסיס להערכה נאספו על ידי שמאי אחר שעובד עמו, מר עומר סרחאן, וזאת על אף שלא הייתה קיימת מניעה ביטחונית כי מר כודדי עצמו יגיע לשטח.

בנסיבות אלה איננו מקבלים את טענת התובע כי מדובר בעדות שמשקלה אפסי.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הרינו קובעים כמפורט מטה.

תקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן: "תקנות הבטחת הכנסה") (בנוסח הרלוואנטי לתקופה שבמחלוקת) קבעה: "כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל- לפי הסכום הגבוה יותר". תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה קובעת כדלקמן: "הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס-

עולה מהראיות כי הנכס ניבנה מלכתחילה ללא היתר (ובשנת 87 אף הוגש כתב אישום בגין בניית בית מגורים במצב שלד), אך בשנת 2006 ניתן היתר בניה שהכשיר את הבניה הקיימת בדיעבד.

ודוק, בכתב האישום שהוגש בשנת 1987 צויין כי הבנין במצב שלד, ונדמה כי כך נשאר במשך שנים), לנוכח האמור, אין מקום להפחית בגין היתיישנות הבניה כפי שעשה המומחה מטעם התובע.

זאת ועוד, מקובלת עלינו עדות המומחה מטעם הנתבע לפיה נקט בגישה שמרנית בעת שהעריך את הבנין לפי 1,900 ₪ למטר ריבוע כאשר על פי מאגר מחירי עלויות הבניה המקובל של "דקל" לחודש אוגוס 1999, עלות מטר ריבוע של בניה של בית פרטי במפלס אחד בסטאנדארט בינוני עומד על 2900 ₪ (ראה עדות המומחה עמ' 9 משורה 15).

...

לאור כל האמור לעיל, הרי שמשקבלנו את טענת הנתבע לעניין ייחוס ההכנסות מהנכס לתקופה 1/99- 12/03, ומשקבלנו את האמור בחוות הדעת מטעמו לעניין שווי הנכס, הרי שבכל מקרה דין התביעה להידחות.

לכן בכל מקרה דין טענת ההתיישנות להידחות.

סוף דבר- התביעה נדחית.

שווי זכויות הבנייה בדירתו של הבן נימר היא 45,898 ₪ ושווי זכויות הבנייה בדירתו של הבן אנואר היא 40,274 ₪, סה"כ הוערכו זכויות הבנייה בגין שתי הדירות בדו"ח השמאי ב-86,622 ₪.

ההכנסה המירבית המותרת לתובע בהתאם להרכב משפחתו היא 4,386 ₪, בהפחתת הכנסתו החודשית כאמור, הוא זכאי להשלמת הכנסה בסך 556 ₪ לחודש באם מתחשבים בשווי זכויות הבנייה בלבד.

לפיכך, נראה לנו נכון לקבוע לצורך חוק הבטחת הכנסה, ובהיתחשב בתכליתו, כפי שעמד עליה בית-הדין בפסקי-הדין השונים בהם דן בסוגיות דומות, כי בעת שבאים לשום את המקרקעין, שעל-פי כל דין נותרו בבעלותו של המערער, אין להביא בחשבון את מרכיב "שווי עלות הבנייה" של המבנה אותו כאמור בנה הבן.

...

[18: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימית בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993); וההפניות שם.] לפיכך, טענת התובע לפיה בניית הדירות נעשתה במימון הבנים, נדחית.

לאור כל האמור לעיל- דין התביעה להידחות.

התובע לא סתר את החישובים שנעשו על-ידי הנתבע לגביי שווי הדירות ושווי זכויות הבנייה בהסתמך על דו"ח השמאי, לפיכך ומשחוות דעת השמאי לא נסתרה- אנו מקבלים את התחשיבים במלואם.

החל מיום 5.2.2014 החל הנתבע זוקף לתובע הכנסה נוספת, כשכתוצאה מכך הופחת שיעור גימלתו.

רקע נידרש התובע, תושב ירושלים ונשוי, מקבל גמלת הבטחת הכנסה, בין היתר לאחר שני הליכים משפטיים שנוהלו בעיניינו, הראשון בהם בתיק ב"ל 10054/03 (להלן: ההליך הראשון) והשני- במסגרת תיק 12399/06 (להלן: ההליך הקודם).

משכך, לא התגלו ממצאים חדשים מאז פסק הדין בהליך הקודם המצדיקים שינוי גובה הגימלה; ככל שטוען הנתבע כי חל שינוי בתנאי מגוריו של אסלם, עליו להוכיח זאת, אך זאת לא עשה- לעניין זה אין חווה"ד שהוגשה ע"י הנתבע קבילה; לחלופין, יש להוריד מחישוב השווי את עלויות הבניה שגילם המומחה בסך של 3000 ₪ למ"ר, ומכל מקום שטח היחידה שבה גר אסלם אינו מעבר ל-25 מ"ר. טוען הנתבע: המחלוקת שבין הצדדים כפי שהוגדרה בהסכמה- נוגעת לשאלה המשפטית בלבד בקשר למגורי אסלם .

...

משכך, דין הטענות להשתק עילה או להשתק פלוגתא- להידחות.

סוף דבר נוכח מסקנותינו אלה אנו קובעים כי הנתבע זכאי היה לערוך חישוב מחדש של הכנסותיו של התובע תוך יחוס הכנסה מדירת הבן אסלאם, בהתאם לאופן שבו ביקש לעשות כן (קרי בהעדר חיוב רטרואקטיבי).

נוכח העובדה שהצדדים לא הגדירו את המחלוקת ביניהם כנוגעת לשאלה מהו שיעור ההכנסה שיש ליחס לתובע בקשר לדירת אסלאם, הרי שלא מצאנו מקום לדון בכך.

המערערת טענה בטיעונים לעונש בבית-משפט קמא כי יש לחייב את המשיב בקנס במיתחם שנע בין 250,000 ₪ ל-300,000 ₪, בקנס יומי בהתאם להוראות סעיף 61(ג) לחוק העונשין לתקופה ממועד הגשת כתב-האישום ב-9/9/15 ועד ל-9/8/20, בכפל אגרות בניה בסכום של 93,696 ₪, בכפל היטל השבחה בסך של 710,000 ₪, בשווי עלויות בניה בסך של 2,196,000 ₪, בתוספת הפרש שווי קרקע בסך של 1,219,995 ₪.

כמו-כן, ביקשה המערערת להטיל על המשיב מאסר על-תנאי של 6 חודשי מאסר, שעניינו המנעות מבצוע העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים ממועד גזר-הדין, וכן חתימה על התחייבות בסכום שלא יפחת מ-400,000 ₪ להמנע מבצוע עבירות בהן הורשע למשך 3 שנים, ומתן צו הריסה וצו איסור שימוש.

עוד טען המשיב כי הוא מיתקיים מגימלת הבטחת הכנסה, וצרף לכך אישורים של המוסד לביטוח לאומי על-כך שהמשיב מקבל גמלת הבטחת הכנסה בשנים 20'-18'.

...

מקובלת עלי טענת המערערת כי יש לחייב את המשיב שבנה שלא כדין בהיטל השבחה, ולא יעלה על הדעת כי המשיב לא חויב ולו בסכום של היטל ההשבחה עצמו על אותה בניה שלא כדין שביצע.

לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את המערער בתשלום היטל השבחה בסכום של 305,000 ₪, וזאת בהינתן כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, ובהתחשב בסכום הקנס שהוטל על המשיב, בכפל האגרה, ובכך שצוין כי המדובר במבנה המצוי במצב שלד, ולמעט פרק זמן קצר, שלטענת המשיב הינו ימים ספורים, לא נעשה שימוש במבנה.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, כך שבנוסף לסכום הקנס והחיוב בכפל אגרה שבהם חויב המשיב על-ידי בית-משפט קמא, יחויב המשיב אף בחיוב בהיטל השבחה בסך של 305,000 ₪, וכן בחתימה על התחייבות בסכום של 150,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה מסוג העבירות בהן הורשע במסגרת תו"ב 24145-09-15, כנוסחן לאחר תיקון 116 לחוק תכנון ובניה, בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר-הדין על-ידי בית-משפט קמא.