הפחתת קצבת נכות מקרן פנסיה

למגינת הלב הסיכון שאותו בא לבטח החסכון הפנסיוני היתממש במקרה של התובע ולכן התובע מבקש פיצוי בגובה קצבת הנכות שהיה יכול לקבל עד גיל 67 אילו היה נשמר לו רצף בטוחי בכלל או לו בוטח בקרן פנסיה אחרת.

מתוך הסכום האמור קיבל התובע בהתאם להסכם הפשרה עם אנג'ל סך של 440,000 ש"ח. התובע אינו חולק על כך שיש לקחת בחשבון את הסכום שקבל בפשרה שאם לא כן לא היה מפחית את גובה תביעתו לכדי 300,000 ₪.

...

אף על פי כן איננו מקבלים את האמור בחוות הדעת שהגיש התובע וגם לא את הערכת הנזק שנקבעה בה וטעמינו לכך יפורטו מיד.

ולכן הוא מבקש להרים מסך כנגד יורשיו של מר אוחיון ז"ל. אלא שאין בידינו לקבל טענה זו שהועלתה לראשונה בסיכומי התובע והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, וממילא כלל לא הוכחה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את הנתבעת, חברת הושיעיני, לשלם לתובע פיצוי על הגמלאות שיכול היה התובע לקבל לו נשמר הרצף הביטוחי שלו בקרן פנסיה או בוטח בקרן פנסיה בסך 173,132 ₪.

בפסק הדין צוין כי בית הדין הארצי דן בעיניין דומה של אלמנה ששולמה לה קצבת שאירים מהמעסיק של בעלה המנוח נוסף לתשלום קצבת נכות כללית, ונקבע בו כי קצבה ממעסיק לשעבר או מקרן פנסיה אינה מהוה הכנסה לפי סעיף 2(1) או סעיף 2(2) לפקודה אלא לפי סעיף 2(5) ולפיכך יש לנכותה מקיצבת הנכות [דב"ע (ארצי) מא/0-151 המוסד לביטוח לאומי – שושנה דחבש (23.3.82)].

טענות הצדדים בעירעור במסגרת ערעורה חוזרת המערערת על טענותיה כפי שנטענו בבית הדין האיזורי, ואלה עקרי טענותיה בתמצית: לשון סעיף 9(6ו)(א) ו-9(6ו)(ב)(2) לפקודה מלמדת כי מטרת המחוקק היתה להבדיל הכנסה מפנסיית שאירים מיתר ההכנסות המנויות בסעיף 2 לפקודה כך שלא תהיה בת ניכוי, קזוז או הפחתה מקיצבת הנכות.

...

כאמור, לא מצאנו טעם להבחין בין סיווג התגמול לפי חוק התגמולים כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה לצורכי חוק הבטחת הכנסה בין סיווג תגמול זה לצורכי קצבת הנכות".

עוד התייחס פסק הדין בעניין עיסא לקביעת בית דין זה בעב"ל (ארצי) 15964-01-14 זנגריה – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2015) (להלן – עניין זנגריה), שם אישר בית הדין הארצי את קביעתו של בית הדין האזורי מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 כדלהלן: "נדחו טענות המערערים לעניין מהות התגמול המשולם לפי חוק נפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 (להלן: החוק) [...] התגמול החודשי המשולם הינו בגדר קצבה שהינה בגדר הכנסה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה ועל פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980". וכפי שקבע בית הדין בעניין זנגריה: "סע' 3(א) לפקודת מס הכנסה [...] קובע כי סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו". לבסוף, קבע בית דין זה בעניין עיסא כדלהלן: "סיווגה של הכנסה כקצבה המשולמת על ידי קרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה אינו חידוש בבחינת ההלכה הפסוקה (ראו עניין צדקה ומילוא לעיל) ולא מצאנו כי יש מקום לשנותה. בית הדין האזורי ניתח נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי ואת פקודת מס הכנסה, ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי הגיע למסקנה המשפטית הנכונה ואין לנו אלא לאשר אותה." בית הדין ער לנסיבותיה של המערערת, אולם המצב החוקי הנתון לא מאפשר להכיר בקצבה המשולמת ממבטחים כתשלום שאינו הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה לעניין חישוב קצבת הנכות ותוספת התלויים המשולמת למערערת על ידי המוסד.

סוף דבר - הערעור נדחה.

החל משנת 2020, על רקע שינוי מדיניות שאמצו המשיבה 3 ויתר קרנות הפנסיה הוותיקות, החלו המשיבות להפחית סכומים מקיצבת הנכות המשולמת למבקשים, באשר לטענתן קבלת "פנסיה מוקדמת" מהראל מהוה "הכנסת עבודה" לפי סעיף 36 לתקנון האחיד, אשר קובע כי ככל שהשתכרות וקיצבת הנכות עולים על השכר הקובע, יש להפחית מקיצבת הנכות סכום השווה למחצית מהסכום העודף.

...

בפני בקשה למחיקת נתבעות 1-2, ו -4-7 ומנגד בקשה להוספת מבקשים, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי היא כדלקמן: עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים המבקשים שניהם עובדי "בזק" לשעבר עמיתים במשיבה 3 וזכאים לגמלת נכות.

אשר על כן, בשים לב למדיניות הנוהגת בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות בבקשות לאישור תובענה יצוגית, הבקשה לתיקון ולהוספת מבקשים נדחית.

בשים לב להליך התלוי ועומד בבג"צ וולף אני קובעת כי החלטה סופית לעניין מחיקת המשיבות 2 ו 4-7 תנתן לאחר שמיעת המצהירים, במסגרת ההחלטה בבקשה לאישור.

סיכומו של דבר המבקשת 1 תמחק מההליך הבקשה לצירוף מבקשים נוספים נדחית.

בעירעור שהוגש על פסק הדין בית הדין הארצי הציע למערערת "לשקול מחיקת העירעור בנסיבות בהן הפרישה הייתה על רקע הסדר פרישה מפעלי ולא הסדר פרטני בין המעסיק לבין העובד אשר עלול היה להערך מתוך מגמה להשית על הקרן עלויות שבמקרה הרגיל על המעסיק לשאת בהן" והמשיבה הסכימה להצעה (ע"ע (ארצי) 27841-02-19 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א"ש בע"מ - יצחק לרנר (30.6.20) (עניין לרנר)) האם התובע זכאי לקיצבת נכות רק בתום ימי המחלה? לאחר עיון בטענות הצדדים וראיותיהם דעתי היא שיש לקבל את טענות התובע בנושא ימי המחלה.

לפיכך, טענת הקרן בכתב ההגנה ובתצהירה, שקצבת הפרישה המוקדמת היא מסוג ההכנסות שהיא מחויבת להפחית מקיצבת הנכות מתקבלת.

...

סעיף1, סעיף ההגדרות, קובע ש"הכנסה מיגיעה אישית" כולל "קיצבה המשתלמת מאת מעביד לשעבר". כפועל יוצא, קצבת פרישה מוקדמת שניתנת במסגרת הסדר פרישה, קל וחומר כשמדובר בהסדר שגובש מכוח ובהתאם להסכם קיבוצי, היא בגדר "הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו" שהופקה "מיגיעה אישית". ודוק, אף אם תשלום קצבת פרישה חוסה, בתנאים המתאימים, תחת ההסדר מיוחד הקבוע בסעיף 9א לפקודה – "פטור לקיצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל ולקיצבה המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה", אין בכך כדי לשנות מן המסקנה, שכן זהו החריג לכלל: "לפי הכלל הרגיל, כשמשלם מעביד לעובדו סכום כסף במסגרת יחסי העבודה, וכאשר השניים פועלים בהקשר זה בכובעם כמעביד וכעובד, חזקה כי מבחינת העובד התשלום הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה. כך קובעת לשון הסעיף בבירור. ואולם, אם קבע המחוקק במפורש הסדר בעל מאפיינים הוניים, כפי שעשה בסעיפים 9(7א)(א) ו-102 לפקודה בנוגע למענקי פרישה ולאופציות המוקצות לעובדים (בהתאמה), יחול ההסדר המיוחד שנקבע בחוק. לשון אחר, בכל הקשור לתשלומים ממעבידים לעובדיהם, ההסדר הקבוע בסעיף 2(2) נהנה מ'עליונות' או 'עדיפות' על ההסדרים ההוניים, המהווים חריג לו" (עניין ניסים).

הטענה כי התובע אינו יכול להיות "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה בתקופה בה הוא נכה הזכאי לגמלה הינה טענה לבירור אצל המוסד לביטוח לאומי ולא במסגרת תיק זה. לפיכך, טענת הקרן שניתן לקזז גם דמי האבטלה מקצבת הנכות נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שעל הקרן לערוך לשלם קצבת הנכות החל מתום 61 ימי המחלה שלאחר מועד תחילת הזכאות לנכות, ובניכוי קצבת הפרישה המוקדמת, ובחישוב בהתאם להוראות תקנון הקרן.

התובע טוען בסיכומיו כי הפחתת נכותו בתחום הפסיכיאטרי, כפי שקבע המומחה בחקירתו, היא צעד דראסטי לא מוצדק שמסב לו עוול ומקפח אותו.

אפשרות זו ניתנה לו לפי הוראות סעיף 108 ח' לחוק הגימלאות, המאפשר לשוטר שהיה מבוטח בפנסיה צוברת ופורש עקב החלטת ועדה רפואית והוא בעל ותק ונכות מתאימים לבחור לקבל גמלה לפי החוק במקום קצבת נכות מקרן הפנסיה ולוותר על זכויותיו בקרן הפנסיה.

...

נקבע כי "מסקנה זו מעוררת קושי, הנובע מכך שסעיף 64(א) לחוק הגמלאות מקנה לאוצר המדינה, כמי שמשלם את הגמלה, זכות חזרה כלפי המזיק. החלת סעיף 64(א) לחוק הגמלאות וסעיף 64(ד) לחוק בו זמנית, דהיינו – מתן זכות חזרה למדינה כלפי המזיק (64(א)) לצד אי – ניכוי ההטבה מסכום הפיצוי שמחויב המזיק לשלם לניזוק (64(ד)) תביא לתוצאה שקשה להלום, ולפיה המזיק יחויב בתשלום פיצוי העולה על הנזק שגרם" (פסקה 10).

עיינתי בטענות הצדדים ומסקנתי היא כי דין טענות התובע להידחות.

סיכום התובע אינו זכאי לתשלום פיצויים מהנתבעת והתביעה נדחית.