הפחתת פיצויי פיטורים עקב פתיחת מסעדה מתחרה

האחת – תביעתו של העובד, מר קובי אלון (להלן: "מר קובי אלון" או "מר אלון") נגד חברת אדר מרום השקעות בע"מ (להלן: "החברה") לתשלום פצויי פיטורים, תמורה בגין שעות נוספות ורכיבים נוספים והשנייה – תביעתה של החברה נגד מר אלון להחזר הלוואות שניתנו לו ולפיצויים בגין הקמת עסק מתחרה תוך כדי תקופת העבודה.

כן טענה החברה, כי מר אלון עזב את עבודתו בחברה אך בשל רצון לפתוח מסעדה בבעלותו ולא היתקיימו כל נסיבות המזכות אותו בתשלום פצויי פיטורים.

למעשה גם במכתב שכתב מר קובי אלון לחברה הוא לא טען מי בדיוק אמר לו את הדברים ואף לא טען באותו מכתב כי נאמר לו באופן ברור ומפורש כי שכרו יופחת ולא ציין מהו המועד שבו תחול ההפחתה בשכרו כפי שנאמר לו לכאורה.

...

סוף דבר החברה תשלם למר קובי אלון, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, פדיון חופשה בסך 3,126 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 1,820 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.2009 ועד למועד התשלום בפועל.

הצדדים יתאמו, בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין, מועד שבו ייפגשו ושבו יוחזר למר אלון המיקסר שהביא לקפה ג'ו. תביעותיו של מר קובי אלון לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים מכוח הסכם העבודה בין הצדדים, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, דמי מחלה ושכר – נדחות.

התביעה של החברה נגד מר קובי אלון – נדחית במלואה.

לטענת הנתבעת סמנכ"ל הכספים שלה הגיע למסעדה באילת ביום 7.1.15 כדי לבחון ולטפל בממצאים שעלו מדוחות החקירה ואם הגעתו למסעדה, ניגש לכספת שבה אמורים להיות מופקדים כספי הפדיון של המסעדה שטרם הופקדו בחשבון הבנק, הכספת ניפתחה בנוכחותו של מר קארן ג'יג'ישווילי שבאותה עת היה מנהל משמרת במסעדה, ובדיקה שנערכה מול דוחות חשבון הבנק של המסעדה העלתה כי עד ליום 7.1.15 המועד שבו הורחק התובע מהמסעדה לא הופקדו בחשבון הבנק כספי הפדיון של יום 2.1.15 בסך של 12,277 ₪ וכספי הפדיון של יום 3.1.15 בסך של 11,029 ₪.

בנסיבות הללו של הקמת עסק מתחרה ותקופת העסקתו של התובע יש מקום לשלול את פצויי הפיטורים עקב הפרת חובת האמון, כפי שנפסק על ידי בית הדין הארצי ב-מב/32-3 פרומוביץ נגד ליבליך פ"ד יד(1) 258.

זאת ועוד, סעיף 35 להסכם העבודה של התובע קובע: "בכל מקרה בו תסתיים העסקת המנהל בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 16-17 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, סיום ההיתקשרות עם המנהל יהיה לאלתר, והמנהל לא יהיה זכאי להודעה מוקדמת או חלף תמורתה וכן לא יהיה זכאי לפצויי פיטורים. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, במקרים הבאים תהא החברה רשאית להפסיק עבודת המנהל ללא הודעה מוקדמת וללא פצויי פיטורים: מעילה בכספי המסעדה ו/ או באמון המסעדה ו/או פגיעה בשמו הטוב.

לאור היתנהלות התובע אין צורך להכריע בשאלה האם בהעברת הציוד וחומרי הגלם יש משום מעשה גניבה שדי בו כדי לשלול את פצויי הפיטורים, מאחר שאנו קובעים שלאור היתנהגות התובע, לאור חוזה העבודה ולאור תקנון העבודה יש להפחית את פצויי הפיטורים של התובע ולהעמיד אותם על 25% בלבד.

...

על כן, תביעת הנתבעת לגזל סודות מסחריים נדחית מאחר שלא הוכחו סודות מסחריים.

התובע בחר להעיד עדים מטעמו אולם לא מצאנו שיש בעדויות אלו כדי להשפיע על השאלות העובדתיות ולכן לא התעכבנו על ניתוח העדויות ולא מצאנו שיש צורך להתייחס לטענת הנתבעת שאותם עדים הם חברים אישיים של התובע.

סופו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע: פדיון חופשה בסך של 19,000 ₪.

פתח דבר לפניי שתי תובענות שאוחדו ונדונו יחדיו בבית משפט זה: (א) האחת, תביעה שהגישה חב' אילשר סוכנויות מזון בע"מ, העוסקת בשיווק והפצת מוצרי מזון של מספר חברות מזון מובילות (להלן: "אילשר") נגד חב' פאר הבשר והעוף בע"מ, המייצרת, משווקת ומוכרת מוצרי מזון (להלן: "פאר הבשר"), לקבלת לפצוי כספי בסכום של 1,000,000 ₪, בשל הפרת הסכם ביניהן, שהקנה לאילשר זכות בלעדית להפצת מוצרי פאר הבשר באיזור אילת והערבה; ותביעה שכנגד בסכום של 258,967 ₪, בגין אי תשלום חוב כספי לפאר הבשר, בשל מוצרים שרכשה ממנה אילשר (ת"א 52559-09-12).

הקשר העיסקי בין החברות נוצר ביוזמת מר שמעון אלמלם (להלן: "אלמלם"), אשר עבד בזמנו אצל אילשר, כ"איש מכירות", ולימים פוטר בשל רצונו להעתיק את מקום מגוריו לצפון הארץ.

אילשר הלינה, אם כן, כי הכנסותיה נפגעו בעקבות הפרת ההסכם מצד פאר הבשר, ולכן תבעה לפצותה בסכום העולה על 1,000,000 ₪, על בסיס שלל עילות, ביניהן: פגיעה במוניטין; עוולת גרם הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט; גניבת עין, הפרת חוק חוזה סוכנות וסוכן מסחרי; קיום תחרות בלתי הוגנת ועוד.

פאר הבשר טענה כי היא אינה זקוקה לרשות ו/או הסכמה של אילשר בכל הנוגע לפעילותה המסחרית באילת או בכל מקום אחר, אם באופן ישיר ואם באמצעות משווקים אחרים, שכן שוק הלקוחות של מוצריה הנו שוק פתוח וגלוי, הכולל: בתי מלון, סופרמרקטים, מסעדות, חב' קייטרינג ועוד, ואין בו לקוחות בלעדיים ו/או "לקוחות קנויים" של ספק כזה או אחר.

אציין למען שלמות התמונה כי חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012 קובע תקופת הודעה מוקדמת מינימלית שיש לתן בעת ביטול הסכם סוכנות לתקופה בלתי קצובה, בהתאם למשך תקופת ההסכם (תקופה זו לא תפחת מארבעה חודשים בעת ביטול ההסכם בשנתו הרביעית), אך זאת בנוסף לפצוי בשל סיום הסכם הסוכנות.

...

שוכנעתי ואף דומני כי אין חולק שאילשר שימשה כסוחרת עצמאית, בעלת עצמאות משפטית, במשך תקופה ממושכת, עוד לפני שהתקשרה בהסכם עם פאר הבשר, והמשיכה לשמור על מעמדה זה גם במהלך ההתקשרות העסקית ביניהן.

לעניין זה הובהר, כי יש משמעות לעובדה שלא ניתן ביטוי משפטי ל"בלעדיות" המערער, שכן "ברגיל חזקה על גופים העוסקים במסחר רב היקף כי יתנו ביטוי משפטי נאות לכוונה לקיים ביניהם התקשרות עסקית מחייבת. הימנעות ממתן ביטוי מפורש לכוונה כזו, עשויה לתמוך במסקנה, אליה אכן הגיע בית המשפט קמא, במקרה זה, כי הצדדים בחרו דווקא בהתקשרות 'פתוחה', שאינה מצדיקה את הסעדים שהמערערים עתרו להם". במסגרת פסק הדין, נקב בית המשפט העליון בפרטים אשר אמורים להופיע במסמך על מנת להעיד על הענקת בלעדיות למערער.

סוף דבר מכל המקובץ, התוצאה היא כדלקמן: (א) התביעה שהגישה אילשר בת"א 52559-09-12 - נדחית על כלל רבדיה.

הנני מחייב את אילשר לשלם לפאר הבשר סכום של 258,967 ₪, בתוך 30 יום, כאשר סכום זה יישא תוספת של ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

(ג) התביעה שהגישה פאר הבשר בתא"ק 42134-03-13 - נדחית.

בתמצית, הצדדים לתיק זה הכירו עת עבדה התובעת כשפית ובשלנית במסעדת "הבנרה" המסווגת כמסעדה רומנית והשייכת לנתבע, בשנת 2007 פוטרה התובעת ולאחר מכן פתחה מסעדה בשם "ממליגה" ואשר פועלת גם היא כמסעדה רומנית ואשר ממוקמת במרחק של כשתי דקות הליכה ממסעדת הנתבע.

העדים (הרבים) נחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו ויש לומר כי לאחר שמיעת הראיות, הצטמצמה המחלוקת הדורשת הכרעה מפורטת ולמעשה עיקרו של פסק הדין עוסק בשאלת גובה הפצוי שכן הפצוי הסטאטוטורי מהוה תיקרת פיצוי ואין זה סוד כי בתי המשפט בישראל נוהגים במתינות ובזהירות בעת פסיקתו ולוקחים בחשבון את מכלול הנסיבות, מערכת היחסים שבין הצדדים ועוצמת הפגיעה.

אשם תורם אין משמעו חבות אלא הפחתה בדמי הנזק ובמקרה דנן כל הפרסומים שהוכחו באמצעות העדים השונים הם תוצאה של פניות יזומות מצד התובעת ועדיה.

יוצא מעט מהכלל הוא המקרה בו הוקלט הנתבע ע"י החוקר, החוקר עשה מלאכתו נאמנה, הוא לא הטריד אותו ולפחות בפגישתם המוסרטת מדובר היה בשיחה שנראה שהייתה מקובלת לחלוטין על הנתבע ברם כאשר החוקר הניף מולו, ביוזמתו, את "הסדין האדום" כשהזכיר את מסעדת התובעת בקונוטציה עסקית מתחרה הותרו חרצובות לשונו.

...

די לעיין בתמלילים ודי להקשיב או לצפות בחומר שהוגש בדיסקים כדי להגיע למסקנה כי הוכחה לשון הרע ומשכך יש כאמור לדון בשאלת גובה הנזק.

התובעת תובעת פצויי פיטורים בגין התפטרותה על פי הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים בגין אי-תשלום זכויות סוציאליות והרעה מוחשית בתנאי עבודתה, שכן שכרה פחת בשנה האחרונה וכן טוענת שהתפטרה בשל סיבות בריאות (סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים התשכ"ג-1963) ותובעת סך של 36,658 ₪ לרבות פצויי הלנת פצויי פיטורים.

נוסיף, כי אין להגדיר "פיצריה" או מסעדה, במקרה שלפנינו כמאפיה או כעסק הכלול בהגדרת תעשיית המזון או מיפעל ליצור מזון לפי צו ההרחבה בענף המלאכה והתעשיה גם על פי "הסווג האחיד של ענפי הכלכלה". ראה: ע"ב (ת"א) 9365/02 התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה בישראל נ. סנדוויץ פקטורי בע"מ).

טענת התובעת, כי חלה ירידה ניכרת בפדיון החודשי מן המכירות החל מ-10/96 בעקבות מעבר גיאוגרפי של הפיצריה ליד הבריכה ולפיכך טענה, כי משכורתה פחתה בכ-70% (עמ' 20 לפרוטוקול).

טענת הנתבעים, כי התובעת התפטרה בין היתר בשל רצונה לפתוח עסק מתחרה לא הוכחה.

...

הנתבעים ישלמו לתובעת יתרת פדיון חופשה בשיעור 6,200 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.12.97 ועד לפרעון המלא בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעת הקנס בשיעור 250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד תשלומו עד לפרעון המלא בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעת, בשים לב לתוצאות פסק הדין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 + מע"מ. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.