הפחתת פיצויי הלנת שכר בעקבות מצב כלכלי של המעסיק

] עוד אציין כי ממילא לא ניתן לקבל עמדה לפיה יתרת ההלוואה - אשר נוצרה מחובות בגין שכר עבודה - תעמוד לפרעון בזמן בלתי ידוע ובלתי מוגבל המותנה רק במצבה הכלכלי של החברה.

בהתאם להלכה הפסוקה מצב כלכלי קשה של מעסיק אינו בבחינת "נסיבה שלמעסיק אין שליטה עליה" ולכן אינה עילה להפחתת פצויי הלנה (דב"ע לב/3-9 האופרה הישראלית נגד ורסנו; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (29/11/00)).

בנסיבות אלה מצאתי מקום שלא לפסוק פצויי הלנת שכר מלאים כדין, אלא להעמיד את פצויי ההלנה על סך של 83,000 ₪ נטו, המשקפים שיעור של כ- 40% מסכום הפרישי השכר שנפסקו.

...

מהטעמים האמורים התביעה שכנגד נדחית.

תביעת גרוס למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לאופציות בגובה 7.25% נדחית.

התביעה שכנגד שהגישה החברה נדחית.

לפניי תביעה לפצויי הלנת שכר, הפרישי שכר בגין שעות נוספות ועבודה במנוחה שבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, דמי מחלה, פצויי פיטורים, פיצוי בגין אובדן מס הכנסה ובגין פגיעה בפנסיה העתידית.

יש לבחון את תום לבם של המעסיק ושל העובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולהעניק משקל לתכליתו של החוק אשר קבע את הסנקציה הדרקונית בדבר פצויי הלנת שכר, כאשר נאמר באותו פסק דין (חוות דעתה של כב' סגנית הנשיא, דאז, השופטת אלישבע ברק): "אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת לבית הדין... אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה... את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך היתחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה". על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו לגבי קיום הנסיבות שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר ומידת ההפחתה או ביטול של פצויי הלנת השכר.

בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1242/04 עריית לוד - דהן ואח', מיום 28.7.05, הפחית בית הדין את שיעור פצויי הלנת השכר, כאשר עילת ההפחתה היתה נעוצה במצבה הכלכלי הקשה של המעסיקה, אשר נבע גם מגורמים חצוניים – אובייקטיבים שלא היו בשליטתה והכבידו על פעילותה.

...

אולם, הלכה זו חלה כאשר חלק העובד נוכה משכרו ולא הועבר לקופה/קרן פנסיה, ואין זה המקרה שלפנינו שבו לא נוכה כל סכום משכר התובע, אשר סוכם איתו על "שכר נטו". על כן, דין טענת התובע בעניין זה להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 25,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8.6.16 (מועד הגשת התביעה) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו-כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התביעה כנגד נתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

בהתאם להלכה הפסוקה מצב כלכלי קשה של מעסיק אינו בבחינת "נסיבה שלמעסיק אין שליטה עליה" ולכן אינה עילה להפחתת פצויי הלנה (דב"ע לב/3-9 האופרה הישראלית נגד ורסנו; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (29/11/00)).

חרף חומרת הדברים, ובהיתחשב בכלל נסיבות הענין, לרבות היתנהלות התובע עצמו (כפי שתנותח בהרחבה להלן בפרק העוסק בפיצויי הפיטורים) הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב בפיצויי הלנה מלאים, אלא לפסוק לזכות התובע פצויי הלנת שכר בשיעור של 50% מהסכום שנפסק בגין משכורות שלא שולמו ובסך של 47,148 ₪.

...

בנסיבות אלה לטעמנו צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות.

מהטעמים מפורטים לעיל ועל יסוד נסיבותיו החריגות של המקרה מצאנו מקום להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות הנתבעות לנתבע באופן אישי.

סיכום ממכלול הטעמים המפורטים לעיל ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים המפורטים להלן, כולם נקובים בערכי ברוטו: שכר עבודה בסך 94,297 ₪.

כן צוין כי רשם התאגידים שלח למבקשת מכתב בדבר החשש שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה בשל המצב הכלכלי הקשה עליו נקלעה, וכן בשל אי הגשת דוחות שנתיים לשנים 2016-2015.

עוד נקבע כי, מששכרה של המשיבה לא שולם עקב העדר יכולת כלכלית של המבקשת בעקבות הפסקת מימון פעילותה, יש להפחית את שיעור פצויי הלנת השכר ולהעמידו על הפרישי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סכוייה לזכות בעירעור גבוהים, שכן טעה בית הדין עת פסק כי המשיבה זכאית לתשלום פצויי פיטורים ויתר התשלומים שנפסקו, וזאת למרות שפגעה ביחסי האמון הקיימים בין עובד למעסיק וגרמה לעמותה נזקים אדירים שהובילו לפיטוריהם של כלל עובדיה.

...

למסקנה זו הגיע בית הדין מהטעמים הבאים: שעה שהמשיבה פוטרה מעבודתה, קמה זכאותה לתשלום פיצויי פיטורים; המבקשת לא טענה דבר בעניין שלילת תשלום פיצויי פיטורים לפני ישיבת השימוע, במהלכה או בעת מסירת מכתב הפיטורים בו נכתב ע"י מנכ"ל המבקשת: "אני והנהלת העמותה מצרים על המצב הקשה של העמותה המאלץ אותנו לפטר אותך. אנו מבקשים להודות לך על עבודתך בעמותת אחווה." בכך למעשה הופרכו טענותיה של המבקשת באשר להתנהלות לא ראויה מצד המשיבה או עשיית יד אחת לצורך פירוקה; טענותיה השונות של המבקשת כנגד המשיבה לא נכנסות להגדרה של "הפרת משמעת חמורה" ו"חבלה במהלך התקין של העבודה", ומכל מקום טענות אלו נטענו בעלמא, וללא ראשית ראיה להוכחתן.

הכרעה לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע.

לאור זאת, שוכנעתי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה המצדיקה בפני עצמה את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

בהתאם לפסיקה יש להיתחשב במצב כלכלי של המעסיק כאשר מצב זה הוביל לפשיטת רגל או לפירוק התאגיד.

וזהו נוסח הסעיף: "בית הדין האיזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האיזורי, ובילבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". בעיניין דומוס תעשיית רהיטים[footnoteRef:2] נקבע כי "פסיקת פיצוי הלנה היא בשקול דעת בית הדין.... על בית הדין למצוא, איפוא, את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך. ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטייה לפסוק פיצוי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות". [2: ע"ע (ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ – בן הלל, (31.5.2000).

] עוד נקבע בעיניין אפי אבטחה[footnoteRef:3] שהשיקולים הקבועים בסעיף 18 לחוק אינם מהוים "רשימה סגורה" וכי "אין לראות עוד בהסדר שבסעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר הסדר שלילי וכי בית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה הקבועים בסעיפים אלה לצורך הגשמת התכלית המפצה והמרתיעה של פצויי ההלנה. שיקולים המביאים בחשבון את אפיונו של חוזה העבודה כ'חוזה יחס', את מידת הפגיעה באנטרס המוגן של העובד ששכרו הולן וכן שיקולים שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוואנטית או שיקולים הנוגעים לדרך היתנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוואנטית לתביעה". [3: ע"ע (ארצי) 43694-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ – מרדכי (28.8.2017).

בהקשר זה אציין כי ההתיישנות המפורטת בסעיף 17א היא היתיישנות מהותית ולכן למרות שהנתבעת לא העלתה טענה בעיניין זה בכתב ההגנה, התביעה לפצויי הלנת שכר בגין התקופה שקדמה לשלוש שנים ממועד הגשת כתב התביעה - היתיישנה[footnoteRef:5].

...

בנסיבות אלה, אני סבורה שיש להעמיד את שיעור פיצויי ההלנה על סכום של 12,500 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי הלנת שכר בסכום של 6,836 ₪.