עוד נפסק כי בית משפט יערוך מבחן דו שלבי, כדי לשקול אם יש מקום להתערב בהוראת הפצוי המוסכם:
שלב ראשון - "בשלב הראשון על בית המשפט לבחון האם יש מקום להתערב בתוכן החוזה ולהפחית את סכום הפצוי, זאת ככל שלא קיים כל יחס סביר בין הפצוי המוסכם ובין הנזק שהיה צפוי בעת כריתת החוזה מההפרה (ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ''ד מו(5) 257, 264 (1992) (להלן: "חשל").
...
ועוד בפרשת ממן -
"..הגם שבסמכות בית המשפט להתערב בסכום הפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים, הרי שהתערבות זו תעשה במשורה ולאחר הפעלת שיקול דעת תוך מתן קדימות לעקרון חופש החוזים ומשקל ממשי להסכמות הצדדים. ההתערבות תיעשה במקרים חריגים שבהם עולה מההסכם כי הפיצוי המוסכם נקבע אך לשם הרתעה ולצורך 'הטלת קנס' על המפר, ללא יחס סביר לנזק הצפוי מההפרה, (עניין זאבי, בעמ' 25; עניין שיר משכנות וותיקים, בעמ' 47)".
מן הכלל אל הפרט
לא שוכנעתי שהפיצוי המוסכם סביר בנסיבות העניין ולו בדוחק וזאת כאשר בוחנים את סעיפי הפיצוי במצטבר (סעיפים 7(ה) להסכם הבלעדיות - פיצוי של 1% ממחיר העסקה ובנוסף סעיף 5(ב) סיפא – פיצוי מוסכם יומי של 100 ₪ ליום בגין כל יום של איחור) – פיצוי מצטבר של 45,400 ש"ח.
בענייננו לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעים קיבלו מראש הנחה משמעותית על תשלום דמי התיווך כך שבמקום חיוב בדמי תיווך של 2% ממחיר העסקה בתוספת מע"מ סוכם מראש, כי ידרשו לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 20,000 ₪ כולל מע"מ (17,000 ₪ + מע"מ ר' תוספת בכתב יד על הסכם הבלעדיות) וזאת מתוך שווי שיווק של כ-2.6 מיליון ₪, משמע שיעור דמי התיווך הועמד מראש רק על כ-0.8% משווי העסקה (גם אם יגזרו דמי התיווך מסכום המכירה בפועל 2.42 מיליון ₪), כלומר פחות מ-1% דמי תיווך, ובמילים אחרות פחות מחצית מדמי התיווך המקובלים כפי שגם הופיעו בהסכם בכתב.
בנוסף, לא שוכנעתי כי הנתבעים בכוונה דחו את מועד חתימת העסקה כדי להתחמק מתשלום דמי התיווך, אלא אכן סברו בתום לב כי אינם חייבים בתשלום זה, אך אין בכך כדי לפטור אותם מתשלום הפיצוי המוסכם משהופר ההסכם ולא שולמו דמי התיווך במועד.
התוצאה:
אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
20,000 ₪ - דמי תיווך (סכום הכולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.04.21 (מועד הגשת התביעה) ועד לתשלום המלא בפועל.