הפחתת מזונות לקטינים בעקבות קצבת תלויים לאב נכה

נטען, כי משבית המשפט הותיר בידי המשיבה את קצבת התלויים, העניק לה למעשה כפל תשלום, שהרי מטרת הקצבה לספק לקטין צרכים אשר אין בידי המבקש לספקם.

בנידון דידן נתן בית המשפט לעינייני מישפחה דעתו למצבם של המבקש והמשיבה ולצרכי הקטין.

במצב שבו קצבת התלויים מועברת ישירות לאם, נוכח נכות האב, הינה ככל שבית המשפט היה מודע לכך שסכום מסוים הועבר ישירות לאם, ועל יסוד זה קבע את סכום המזונות הנוסף, אין מקום להפחתה של סכום זה מסכום המזונות.

...

בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי המבקש ישלם מזונות לקטין בסך 1,350 ₪ לחודש, בתוספת 250 ₪ בעבור הוצאות מדור, כל עוד מתגוררת המשיבה בבית הוריה; ככל שתתגורר המשיבה בדירה משלה יעמדו דמי המדור על סך 500 ₪ לחודש.

הכרעה לאחר העיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. אין היא מעוררת לאמיתה שאלה כללית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים, ועל כן אין היא באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

קצבת התלויים איננה עומדת כהטבה בפני עצמה לצורכי הקטינים, שנאמר שהם נוספים על דמי המזונות שלהם זקוקים הקטינים[footnoteRef:3].

] כך גם ברור, שאם נכותו הייתה מסתיימת, והאב היה מפסיק להיות זכאי מהמוסד לביטוח לאומי לקיצבת הנכות, לא היה עולה על הדעת, לחייב את האב להוסיף למזונות הקטינים את גובה קצבת התלויים.

מטרת סעיף הזה היא להבטיח שאם האשה תקבל בעתיד הטבה, לדוגמא כאם חד הורית מהמוסד לביטוח לאומי או מכל גורם אחר, תשלל מהאב האפשרות לטעון שלאור קבלת ההטבה יופחתו דמי המזונות.

...

בצירוף האפשרות שהתובע מחל על הקצבה כל השנים, ורק עתה הוא מתעורר בשל סכסוך שפרץ בין הצדדים, הוא מחפש כל דרך להוציא כספים מידי גרושתו, וכופר במחילתו באמצעות טענות שווא שלא ידע על העניין, סבורני שאין לחייב את הנתבעת בהשבת הכספים.

לאור כל האמור לעיל סבורני כי אין לחייב את הנתבעת בהשבת הכספים.

(–) דיין ג' לאור כל האמור לעיל, בית הדין החליט: האב ישלם החל מיום י' בטבת תשע"ה (1.1.2015) את דמי המזונות הקבועים בהסכם בקיזוז קצבת התלויים שאותם ממשיכה האישה לקבל ישירות מהמוסד לביטוח לאומי.

המשמורת על הקטינים תהיה משמורת משותפת, כאשר מובהר כי כל הקיצבאות המשולמות לאם בגין הקטינים, לרבות קצבת ילדים והנחה בארנונה וכל הנחה אחרת, תשולם לידי האם.

] ]פורסם בנבו, 11.3.96 [; עמש (חי') 7011-08-13 ג.ג נ' נ.ג ]פורסם בנבו, 12.1.14 משכך נקבע בפסיקה כי יש לראות בתשלום קצבת התלויים במקרה זה כסיוע לאב הנכה, המוגבל בפרנסתו עקב נכותו, לזון את ילדיו ולמלא את צרכיהם ההכרחיים ומשכך, ראוי לנכות קצבה זו מסכום המזונות בו חויב האב.

התובע מבין היטב כי משטענתו כי הסכמתו לסכום המזונות המופחת נתנה על רקע רצונו לקבלת תוספת התלויים כחלק מקיצבת הנכות, בין אם זו זמנית או קבועה, הרי שקיבלת הנכות אינה יכולה עוד להוות בגדר שינוי נסיבות מהותי שכן לשיטתו של התובע עצמו, היא זו שעמדה ביסוד הסכמתו, פרט לכל שהגשת התביעה לאחר מכן מהוה תכסיסנות משפטית בלתי ראויה ושימוש לרעה בהליכי משפט.

טוב היה אם התובע הטוען בכתב תביעתו ובשאר כתבי בי-דין מטעמו כי סכום המזונות גבוה, 19 עומד בנגוד לכל דין, "מעוות וידרדר אותו אל פי פחת ולעוני ממש" (ראו למשל ס' לסיכומים) עוצר לרגע חושב ומבין כי דוקא מרגע שהוכר כנכה והוא מקבל תוספת תלויים אשר על פי נתוני המל"ל עומדת כיום ע"ס של 954 ₪ לילד, עבור 2 הילדים הראשונים ובסה"כ 1,908 ₪ משלם למעשה מזונות בגובה ההפרש מסכום המזונות שנקבע בהסכמה בפסק הין 2,500 ) ולפיכך תשלום המזונות 23 - 1,908 = מיום 11.2.2019 בסך של 2,500 ₪, היינו ( עבור כל קטין הנו 296 ₪ בלבד.

...

₪ של יודגש לעניין זה כי על פי טענות התובע הסכים זה להפחתה בסך של 200 ₪ בלבד בלית ברירה ותחת לחץ כדי לקבל את תוספת התלויים כחלק מגמלת הנכות ששולמה לו. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכן המדובר בהתנהלות דיונית העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, תכסיסנות ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להתעלם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך התעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעיקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.

סיכום: לאור כל האמור לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר של הנימוקים לדחיית התביעה ושמעל אלה מרחפים עקרונות יסוד בשיטה המשפטית, של תום לב, סופיות הדיון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה ומניעת תכסיסנות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט, יש לדחות את התביעה וכך הנני מורה.

במקרה דנן, עותר האב להפחתת מזונות הקטינים בשל הגדלת הקצבה של הקטינה א', כאשר בפועל הוא בחר מיוזמתו לצמצם את זמני השהות שלו עם שלושת הקטינים, לרבות עם הקטינה א' עד כדי מינימום.

עד מתי על האב לשאת בדמי טפול בגין ילדיו הקטינים – התשובה תלויה כמובן בגיל הקטינים שכן ככל שהילדים גדלים קטן הצורך בטיפול צמוד.

כאמור, האיש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי חל שינוי נסיבות המצדיק העתרות לתביעתו, אולם מעבר לזה, בחינת היתנהלותו של האיש הן בנושא הכנסותיו והן ביחסיו עם הקטינים, ממתן פסק הדין למזונות ועד הגשת התביעה הנוכחית, מלמדת על בעייתיות רבה, עד כדי חוסר תום לב, המצדיקה שלא להפחית את דמי המזונות הפסוקים, אפילו בהיתחשב בהגדלת קצבת הנכות של הקטינה.

...

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.

ההתנהלות הנ"ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה.

בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ' ו- אי', בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.

עוד טוען המערער כי מתוך קצבת הנכות שמקבלת המשיבה, משולם לה סכום של 741 ש"ח עבור קצבת תלויים בגין הקטין ויש לנכות סכום זה מסכום המזונות שנפסקו לו. לבסוף טוען המערער כי כל עוד מתגוררת המשיבה בבית הוריה, אין מקום לחייבו בתשלום מדור לקטין.

לפיכך, לדעתי אין מקום להפחית מהסכום שנפסק.

וכן ראו דבריו של כב' השופט א. זגורי בתמ"ש 55922-10-10 ד.פ. ואח' נ' ע.פ (2011): "כאמור בפסק דין חנימוב לעיל, הכלל הוא כי בכל מקום שנפסקים מזונות (אישה או קטינים) לחובתו של אב נכה, תוספת הילדים בקיצבת הנכות של האב תנוכה משעור המזונות שבו יחוייב האב עבור הילדים"(פיסקה 67) (הדגשה שלי י.ו).

...

אני סבורה כי משעה שאין מחלוקת כי המערער טרם פנה למיצוי זכויותיו במל"ל, וממילא, טרם הוכר כנכה הזכאי לקבלת קצבת נכות וקצבת תלויים, הרי שניתן להסיק מכך כי קצבת התלויים משולמת למשיבה עקב ההכרה של המל"ל בנכותה היא.

המסקנה מכל האמור היא כי אין מקום להורות על ניכוי קצבת התלויים מסכום המזונות.

אשר על כן, דעתי היא כי דין הערעור להידחות.