הפחתת מזונות ילדים עקב ירידה בהכנסות

אלא שאף שאנו סוברים שכאן בהסכם סכום של 1800 ₪ סביר מכל מקום יש כאן שינוי נסיבות שבהם יש לידון, האם אדם שבזמן ההסכם הרויח 7000 ₪ ועתה מרויח 3500 ₪ שהם מחצית ממה שהיה רגיל וזה בעקבות נסיבות רפואיות [שהפך להיות נכה 100% בעקבות עוורון מוחלט] שאינו תלויות בו, יש להפחית את הסכום שהוסכם עליו, ואכן מצאנו בשו"ת יביע אומר חלק ה – חושן משפט סימן ה ד"ה בסעיף ד' שדנו על אישה שביקשה הגדלת מזונות עקב כך שמשכורתו של האב עלתה ובית הדין נענה לבקשתה א"כ הוא הדין כאשר ההכנסה יורדת בגלל נסיבות שאינם תלויות בו יש להיתחשב בזה וז"ל: "בסעיף ד' מההסכם נאמר: הבעל ישלם לאישה עבור מזונות הילדה (שנולדה בעשרים ושנים ביולי אלף תשע מאות חמישים ושמונה) כלכלתה בגדיה וחינוכה וכל צרכיה, את הסך של מאה וחמשים ל"י לחודש, עד אשר ימלאו לילדה שמונה עשרה שנה. הסכום של מאה וחמשים ל"י האמור, נקבע על בסיס משכורתו הנוכחית של הבעל בסך ארבע מאות וחמשים ל"י. הצדדים מסכימים על האמור בסעיף זה הן בתוקף ההסכם ביניהם והן בתוקף היותם האפוטרופוסים של הילדה. ביום כח טבת תשכ"ו הגיש ב"כ האישה בקשה לפני כב' בית הדין האזורי להגדלת מזונות הילדה, כפי ראות עיני בית הדין, ובהיתחשב עם גובה משכורתו של האב, והעליה בהוצאות צרכי הילדה וכלכלתה. כב' בית הדין האזורי נענה לעתירת ב"כ האישה והגדיל את המזונות לסך מאה ושמונים ל"י לחודש, וזאת בקחת בחשבון שמשכורת האב הועלתה, וגם מדד המחיר עלה, תוקף פסק דין זה מיום יא שבט תשכ"ו. (החלטת בית הדין האזורי מיום ה' תשרי תשכ"ז).

...

האישה אף הודתה כי הסכימה בהתחלה להצעת הצד השני אולם בסופו של דבר התחרטה כי סכום זה אינו מספיק לה. בדיון שהתקיים ביום ח' בשבט תשע"ד (9/1/2014) טענו הצדדים שוב ובמפורט את עיקרי טענותיהם.

אלא שאף שאנו סוברים שכאן בהסכם סכום של 1800 ₪ סביר מכל מקום יש כאן שינוי נסיבות שבהם יש לדון, האם אדם שבזמן ההסכם הרוויח 7000 ₪ ועתה מרוויח 3500 ₪ שהם מחצית ממה שהיה רגיל וזה בעקבות נסיבות רפואיות [שהפך להיות נכה 100% בעקבות עיוורון מוחלט] שאינו תלויות בו, יש להפחית את הסכום שהוסכם עליו, ואכן מצאנו בשו"ת יביע אומר חלק ה – חושן משפט סימן ה ד"ה בסעיף ד' שדנו על אשה שביקשה הגדלת מזונות עקב כך שמשכורתו של האב עלתה ובית הדין נענה לבקשתה א"כ הוא הדין כאשר ההכנסה יורדת בגלל נסיבות שאינם תלויות בו יש להתחשב בזה וז"ל: "בסעיף ד' מההסכם נאמר: הבעל ישלם לאשה עבור מזונות הילדה (שנולדה בעשרים ושנים ביולי אלף תשע מאות חמישים ושמונה) כלכלתה בגדיה וחינוכה וכל צרכיה, את הסך של מאה וחמשים ל"י לחודש, עד אשר ימלאו לילדה שמונה עשרה שנה. הסכום של מאה וחמשים ל"י האמור, נקבע על בסיס משכורתו הנוכחית של הבעל בסך ארבע מאות וחמשים ל"י. הצדדים מסכימים על האמור בסעיף זה הן בתוקף ההסכם ביניהם והן בתוקף היותם האפוטרופוסים של הילדה. ביום כח טבת תשכ"ו הגיש ב"כ האשה בקשה לפני כב' בית הדין האיזורי להגדלת מזונות הילדה, כפי ראות עיני בית הדין, ובהתחשב עם גובה משכורתו של האב, והעליה בהוצאות צרכי הילדה וכלכלתה. כב' בית הדין האיזורי נענה לעתירת ב"כ האשה והגדיל את המזונות לסך מאה ושמונים ל"י לחודש, וזאת בקחת בחשבון שמשכורת האב הועלתה, וגם מדד המחיר עלה, תוקף פסק דין זה מיום יא שבט תשכ"ו. (החלטת בית הדין האיזורי מיום ה' תשרי תשכ"ז).

וברמב"ם ובשו"ע אבה"ע סי' קי"ד סע' א', ובחושן משפט סי' ס' סע' ג' ובנושאי הכלים שם. שינוי נסיבות אפשר שיהיה מחמת שאין הילד המוטב זקוק עוד למזונות, מחמת שהגיעו לו מזונות ממקום אחר, מחמת שהוא מישתכר למחייתו, מחמת שהחלה האם לעבוד, מחמת שירד האב מנכסיו, ועוד ועוד.

לעניין זה ראה באריכות בפד"ר. לא למותר לציין כי אף הסכמת האם להפחתת מזונות אינה מועילה בכגון זה, שהרי ההיתחייבות היא למזונות הילדים, והאם אינה יכולה לוותר על זכויותיהם.

וכן נפסק: "לא די לאב אם יראה כי הכנסתו נטו פחתה באופן ניכר. עליו הנטל להראות כי אכן מצבו הכלכלי ירד באופן מהותי". ע"א 552/83.

...

לדבריה הבעל תובע סדרתי, לאחר העיון בתיק נראה כי יש לדחות את התביעה מהנימוקים דלהלן: בראשית יודגש כי מדובר בתביעה להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין.

סוף דבר, בהצטרפות כלל הנימוקים הנ"ל, גם אם במיעוטם ניתן לברר ולדון יותר, הרי בהצטרפותם אנו פוסקים כי התביעה להפחתת מזונות נדחית.

לטענת התובע, בקליפת אגוז, זמני השהות בינו ובין הקטינות התרחבו; הוא מצוי בזוגיות חדשה ונולד לו ולזוגתו בן משותף; כמו כן חלה ירידה בשיעור הכנסתו, ומנגד, עלייה בשיעור הכנסת הנתבעת.

לטענתה בעת עריכת ההסכם, רצונו של התובע להגדיל את זמני השהות היה ברור, והוסכם שיעשה כן בהדרגה, וזאת מפאת גילן של הקטינות אותה עת. התובע לקח איפוא בחשבון שזמני השהות יורחבו והסכים לסכום המזונות מתוך ידיעה זו. לטענתה עוד, לידתו של ילד נוסף לתובע, אינה בבחינת שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות.

מחד גיסא, בפסק הדין בבע"מ 7670/18 ‏פלונית נ' פלוני לעיל, פסק בית המשפט העליון באופן שאין מפורש ממנו, שההלכה בבע"מ 919/15 - שהיה בה לשנות סדרי עולם בכל הנוגע לפסיקת מזונות קטינים בגילים 6 – 15 בהתאם לדין האישי היהודי - אינה מהוה כשלעצמה "שינוי נסיבות מהותי" לשם הפחתת מזונות ואף אין בה "כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקריטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה הלכה זו" (שם).

אני מוצאת עזות מצח בניסיון של התובע להציג את הנתבעת כמי שמסכנת את עתיד בנותיה ולוקה בשקול דעתה, שעה שהוא מצוי בעיצומו של מהלך עסקי-משפחתי, שכרוך בהוצאות, ובעודו עולה אל בית המשפט בעתירה לביטול מזונות הקטינות, בין היתר בעילות של חיסרון כיס והפחתה בהכנסתו.

...

לאחר ששקלתי את הדברים, אני דוחה את המבוקש.

סבורני כי הגם שככלל, הוצאות רפואיות חריגות אינן הוצאות מהסוג עליו עמד התובע (דוגמת ויטמינים, תוספי מזון וכיו"ב), הרי שכל מקרה לנסיבותיו, בהתאם להמלצות רפואיות מתאימות ולנסיבות הרפואיות הרלוונטיות, ואין מקום במסגרת פסק דין זה לקבוע כללים נוקשים ללא שמיעת המסד העובדתי; ואעיר, כי מקומן של מחלוקת אלו להתברר ברשות האכיפה והגבייה.

סוף דבר על בסיס הנקוב בפסק הדין אני קובעת כדלקמן: התובע יישא במזונות הקטינות בשיעור 1,000 ₪ לכל אחת וסה"כ 2,000 ₪ לחודש, וזאת החל ממועד פסק הדין.

מזונות ומדור הילדים 7.1 החל ממועד אישור ההסכם, ישלם האב לידי האם, עבור סיפוק כלל צרכי הקטינים לרבות מזונות הילדים ומדורם ולמעט חנוכם ורפואתם, לגביהם יוחדו הוראות ספציפיות בהסכם זה סך 7,250 ₪ לחודש (2,400 ₪ לבן ה. , 2,425 ₪ לבן ו. ו 2,425 ₪ לבן ז. (להלן- "סכום המזונות").

ירידה בהכנסות התובע לטענת התובע חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו החודשיות ומצבו הכלכלי הורע משמעותית מהמועד בו נחתם הסכם הגירושין לעת הגשת התביעה.

" התובע טוען כי בהמשך להחלטת ביהמ"ש (תלה"מ 26133-02-20), זמני השהות שלו עם ילדיו הורחבו ב 27% ובהתייחס לאלו שנקבעו בעת החתימה על הסכם הגירושין , התווספו לו שלושה ימים בחודש עימם, ולטענתו זהו שינוי נסיבות המצדיק בחינת חיוב המזונות שהושת עליו והפחתתו.

על פי ההלכה הפסוקה על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו.

...

לאחר שבחנתי כל האמור והואיל כי: התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח שינוי במצבו הכלכלי – התובע כשל להוכיח כי הוא פועל למצות פוטנציאל הכנסתו כמו גם לא הוכיח היקף ושווי הרכוש אשר בבעלותו.

נחה דעתי לדחות התובענה.

סוף דבר התביעה נדחית, התיק ייסגר.

בהיתחשב ברמת החיים לה הורגלה המשפחה, ביכולתו הכלכלית של האב, בנתק הממושך של האב עם הילדים במשך 7 שנים, אותו יצר האב בעצמו, וכן בהיתחשב בהיעדר יכולתה הכלכלית של האם, מבוקש לחייב את האב בדמי מזונות בהתאם לכתב התביעה ובכל מקרה בסך שלא יפחת מ-2,500 ₪ לכל קטין.

אין קשר בין האב לילדים מאחר והם מוסתים.

המסגרת המשפטית סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959) (להלן – חוק המזונות), קובע: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". הדין לעניין מזונות אשה נקוב בסעיף 2(א) לחוק המזונות :"אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". ברמ"ש 18027-01-22‏ ‏פלונית נ' אלמוני, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו] מיום 30.1.22) נקבע כדלקמן: "אמנם עסקינן בבני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית אורתודוכסית, אשר הדין האישי החל לגביהם הוא חוק המשפחה הביזנטי [...] עם זאת, בדין קבע ביהמ"ש קמא כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 [...] חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך היתייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עימם.

עם סיום הקשר הזוגי נותר האיש עם חלקו בדירה המשותפת עם האשה (מבלי להחשיב את בית אמו וקיצבת הנכות שמקבל מביטוח לאומי); רישיון להפעלת עסק של מונית (או תגמול על מכירתו); הכנסות בסך עשרות אלפי ₪ בחודש ברוטו (נספחים ג'-ד' לתצהיר האיש), לרבות מעיסוקו כנהג מונית בחברת ה"xxxxxx", וזאת מבלי להיתעלם מהירידה הקיצונית בהכנסותיו סמוך להגשת התובענה הראשונה; מניות בחברת "xxxxxxx" שיניבו לו הכנסה נוספת; קופת גמל בסך עשרות אלפי ₪; ועוד.

...

בנסיבות אלה, אני דוחה את עתירת האב לכך שהקטין ישהה עמו לפחות 35% מהזמן, אולם, אני מקנה סמכויות לאגף לשירותים חברתיים בעיר xxxxx, לצורך יצירת קשר הורי מובנה ואחראי בין האב לקטין, וזאת מכוח הוראות סעיפים 19 ו - 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, התשכ"ב – 1962.

בנסיבות אלה מצאתי להיעתר לתביעת האישה למזונותיה ולקבוע כי האיש ישלם לה סך של 5,000 ₪ לחודש החל ממועד מתן ההחלטה למזונות זמניים בחודש מרץ 2018, ועד היום, המועד בו התקבלה עתירת האיש להתרת נישואי הצדדים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל נקבע כדלקמן: בתביעת האיש להתרת נישואין- אני מורה על התרת נישואי הצדדים, כאשר אין בכך לקבוע כי נישואיהם של הצדדים מתבטלים מעיקרם לפי הדין הדתי.

התוצאה היא כי האיש ישלם לאישה סך של 315,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מחודש מרץ 2018 ועד היום, בקיזוז כל סכום ששולם לה על ידו בגין מזונות זמניים, בהתאם להחלטה מיום 13.03.2018.

בתביעת האישה למתן פסק דין הצהרתי- האישה לא הוכיחה כי יש לה זכויות כלשהן בדירה ברח' xxx בxxxxx, ועל כן עתירתה בנוגע לדירה זו – נדחית.