בכל הקשור להתערבות בית המשפט בגובה דמי המזונות שנקבעו בין הצדדים בהסכם נקבע כי זו לא תעשה בנקל שכן יש לראות את גיבוש ההסכם כחלק מן ההסכם עצמו; הסכם גירושין בדרך כלל כולל נקודות רבות שבמחלוקת ולעיתים צד מסוים מיתפשר על רכיב מסוים, לצורך הסכמה כוללת של יתר רכיבי ההסכם (ראה בהרחבה: ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין סעיף 3 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר (13.6.1994) פורסם בנבו).
לצורך שינוי גובה דמי מזונות יידרש כי "השינוי המדובר נידרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני". כבוד השופט פ' שטרק קבע בתמ"ש (ר"ג) 41272/06 ס.א.ש נ' א.א.ש (פורסם במאגרים):
"תביעת מזונות קטינים בהסכמת הצדדים נעשית בידיעה מלאה באשר לנסיבות הכלכליות שלהם. כמו כן, ברור שיש עליות ומורדות כלכליות אשר בפני עצמן לא די בהן כדי להפחית במזונות הקטינים, אלא אם כן מדובר במצב שהופך להיות הכלל עבור האב לעומת החריג".
בהילכת פלונית (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (נבו 20.01.2021) ) עמד כבוד השופט הנדל על הגישות השונות ביחס לשאלת רף הנסיבות לבחינת דמי המזונות שנקבעו בפס"ד, וקבע שהרף לשינוי נסיבות נותר משמעותי ואין להקל בדרישה זו. וכלשונו:
"על מנת לאזן בין עקרון הצדק ובין עקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (בע"מ 3984/15, [פורסם בנבו] פסקה כ"ה).
ובהמשך קבע:
"זאת ועוד, בהתאם לאותו קו – דעתי היא כי אין בהילכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות, כפי שפורשה בפסיקה קודם שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו]. יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו לשם דיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים שניתנו לפני הילכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] וזאת מארבעה טעמים עקריים."
אציין בקצרה שהטעמים העקריים בגינם אין להקל בדרישת השינוי המהותי עליהם עמד כבוד השופט הנדל הנם עקרון סופיות הדיון, שמירה על יציבות משפחתית והגנה על עקרון טובת הילד, חשש להפרת מערך האיזונים בין הצדדים והשלכות הרוחב.
...
ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להידחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה.
עיקר טענות הצדדים:
טענות התובע:
בנסיבות עסקינן מתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אשתו מנישואיה הקודמים.
לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי.
על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.