הפחתת חוב לווים עקב תרומת הבנק לחוב

בהקשר זה ראוי לשים לב כי נכון למועד הגשת התביעה לבית הדין בחודש פברואר 2014 תנאי זה של תשלום "כל החובות לבנקים" לא היתקיים, ולמעשה היתממש רק בשנת 2017, לקראת סוף ההליך המשפטי, ובתרומה מסוימת גם של המשיבים עצמם (מעצם סירובם לכאורה לחתום על ערבויות לצורך הלוואה חדשה, אך כאמור נושא זה אינו לפנינו ואיננו מביעים לגביו כל עמדה).

בהיתחשב בכך שתכלית מרכזית של הסכם ההבראה בכלל וסעיף 6(ז) לו בפרט הייתה למנוע מצב כאמור כתוצאה מהחזר החוב למשיבים, הרי ככל שהוועד המנהל יסבור - על בסיס נתונים אובייקטיביים, בתום לב ומשיקולים עינייניים - כי גובה התשלום למשיבים כפי שנקבע על ידינו עלול להוביל לקריסה כאמור, יהא רשאי - בנסיבות חריגות וקיצוניות אלה, ולאחר מתן זכות שימוע למשיבים - לקבל החלטה על הפחתת ההחזר החודשי (אך לא ביטולו), תוך העמדת הסכום על המאקסימום האפשרי בהיתחשב ביכולת ההחזר לצורך מניעת פירוק העמותה.

...

אשר להחזר החוב - גם אנו שוכנענו, אם כי מנימוקים שונים במקצת כמפורט לעיל, שהגיע זמן השבתו של "חוב המייסדים" למשיבים, וכי הפרשנות שנתנה לכך העמותה - באופן שהיה מביא לכך שלמעלה ממיליון שקלים מכספם של המשיבים הופכים היו ל"תרומה" על כורחם - אכן לא הייתה במקומה.

בנסיבות העניין, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו זו המבוססת על התרשמותו הישירה כאמור, הן בנוגע לעצם הפיצוי והן בנוגע לגובהו, ואנו דוחים הן את הערעור והן את הערעור שכנגד בקשר לרכיב זה. דרך כלל גם אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות, אך במקרה זה הופחת על ידינו כמפורט לעיל הסכום אותו חויבה העמותה לשלם למשיבים, ולכן שוכנענו כי ראוי להפחית את סכום ההוצאות שנפסק ב - 25,000 ₪, כך שסכום ההוצאות בגין ההליך בבית הדין האזורי יועמד על 45,000 ₪.

סיכום סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור שכנגד נדחה.

עם זאת, הגם שבית המשפט העליון ביטל באמירה מפורשת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרי שמתן אישור להסכם הפשרה בין הצדדים משמעותו כי הכירו באחריות הבנק והשאלה היא כמה יש לקזז מהחוב שחייבים לו, בגין אשם תורם עקב היתנהלותו של הבנק ליצירת החוב הופחת הסכום מסכום החוב המקורי, סכום הנע בטווח שבין 10% ל-30%.

בית המשפט העליון הפחית 25% אשם תורם, כאשר אל סכום החוב המופחת תתוסף "ריבית מוסכמת בשיעורים הנוהגים בבנק מעת לעת לגבי יתרות חובה חריגות מסוג זה...". הגם שאין הנידון דומה לראיה מבחינה עובדתית, הרי שהפסיקה הכירה בחובת הזהירות של הבנק כלפי הלקוח מקום בו יש בפעולותיו כדי לגרום לו נזק כלכלי (מעבר להבטחת זכויות הבנק בבצוע העסקה) באופן שהבנק אמור לפקח על היתנהלות הלקוח ולהתריע מקום בו ההתנהלות אינה תואמת את מסגרת האשראי או את תנאי ההלוואה.

...

ברי כי הדבר הוא בשיקול דעתו של הבנק, אולם האם הוא לא היה מעדכן את הלקוח בכך עת הלקוח הוא המשלם את הפרמיה ועליו לדעת למי הוא משלם (משגם אם הבנק ישלם עבורו את דמי הפרמיה, הוא ידרוש השבה מהלקוח)? סיכומו של דבר, אם הבנק נוכח כי אין ביטוח חיים (או שיש פוליסה אולם אינה מתאימה) והחליט לאשר הלוואה ללא ביטוח חיים, כשהוא מודיע ללקוח כי אושרה ההלוואה, היה עליו להודיע באותה נשימה כי ההלוואה מאושרת ללא ביטוח חיים שעה שהלקוח יודע והפקידה יודעת שצירף פוליסה של ביטוח חיים.

זוהי הנקודה שהיא לב ליבה של התובענה וההכרעה בה. על כן, ולנוכח האמור, אני סבורה כי יש לייחס לתובע לנוכח זאת אשם תורם בשיעור של 25%.

משהנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט 1200 ₪ - המזכירות תעביר לאלתר לתובע באמצעות בא כוחו את הפקדון ע"ס של 1200 ₪, והנתבעת תשלם לתובע את היתרה על סך של 12816 ₪, תוך 30 יום.

התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת תביעה בסכום קצוב לתשלום סך 33,449 ₪ בגין חוב כספי אשר לטענת התובע חבה לו הנתבעת בגין הלוואה.

התרשמתי כי אכן היה טעם לפגם בתהליך החתימה על ההלוואה, אך לא מדובר בפגם המביא לבטלותו אלא להפחתה בחיובי הנתבעת לפי אותו הסכם, בשל אשמו התורם של התובע והפרת חובות הבנק ללקוח.

...

לסיכום, לסילוק סופי מלא ומוחלט של התביעה, תשלם הנתבעת לתובע סך 20,069 ש"ח בתוספת הוצאות המשפט בסך 3,500 ₪.

דיון והכרעה למקרא סיכומיו של המבקש עולה תחושה כי המבקש נוקט בשיטת מיקוד שליטה חצוני שכולם אשמים - פרט לו. משתמע כאילו מדובר במי שאינו כשיר לבצוע פעולות משהוא מצוי תחת "היתמכרות להימורים או סיכונים כלכליים" עת הוא לוקח הלוואה אחר הלוואה "ושמח" כלשונו (כלשונו בסיכומיו – סעיף 7) על הצעה להגדיל את סכום ההלוואה הגם שהוא מצוי בחובות כלכליים כבדים ופעולותיו רק הולכות ומשקיעות אותו עמוק יותר בתהום החובות.

בית המשפט העליון הפחית 25% אשם תורם, כאשר אל סכום החוב המופחת תתוסף "ריבית מוסכמת בשיעורים הנוהגים בבנק מעת לעת לגבי יתרות חובה חריגות מסוג זה...". יכול וניתן לומר כי אישור להסכם הפשרה בין הצדדים משמעותו כי הכירו באחריות הבנק והשאלה היא כמה יש לקזז מהחוב שחייבים לו, בגין אשם תורם עקב היתנהלותו של הבנק ליצירת החוב הופחת הסכום מסכום החוב המקורי, סכום הנע בטווח שבין 10% ל-30%.

...

כך, "נדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד-משמעית ופוזיטיבית, בדבר נסיבות החתימה והכוונה שלוותה אותה" (גבריאלה שלו "טעות בחתימה - האומנם "לא נעשה דבר"?" משפטים יא 501, 511 (תשמ"א)). על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת הסתברות של אפשרות קרובה. המבקש נשאל בשפה העברית ואין מדובר בהלוואה ראשונה שלקח בחייו, לדבריו. הוא שולט בשפה העברית ויכול לדעת על מהות העסקה בשים לב להיותו עורך דין עצמאי, כאמור המבין גם מבין התחייבות בחוזה וקיום הסכמים – מהי. אעיר בהקשר זה, כי לטענת חברת האשראי המבקש הציג מצגים שאפשרו את מתן ההלוואה כך שעולה שאלת תום הלב גם אם היה ממש בטענתו, עת "הסתכן מרצון" (בהשאלה מדיני הנזיקין בשים לב לאותה חובת זהירות אליה הוא מפנה) או שביצע זאת בכוונת מכוון עת ידע על מצבו הכלכלי, הציג מצג מסוים כטענת המשיבה והאם זאת בידיעה שיוכל לטעון מאוחר יותר לפטור מהחוב תחת אותם נימוקים שהעלה? איני מכריעה כלל וכלל מהו הטעם לכך (ואין בידי את הכלים לבחון זאת עת עסקינן בבקשת רשות להתגונן) אולם התוצאה היא אחת– מיקוד שליטה חיצוני לפיו המשיבה היא האשמה בכך שנתנה לו הלוואה לבקשתו מבלי לבדוק את מצבו הכלכלי ועל כן זוהי "הבעיה שלה", ויותר מזה – היא זו שגרמה לו נזק כלכלי בכך שנכנס למצוקה כלכלית עד כדי קבלת אשראי נוסף מגורם חיצוני ואולי מרמז לציפייתו לפיצוי ממנה.

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

אני מתרשמת כי מדובר בטענות כלליות שיש בהן כדי לדחות את "הקץ" עת המבקש גם לא משלם דבר "על החשבון" ולא מגלה כל אחריות כלפי חוב שהוא יצר ואינו מתכחש לו. הרי גם לו הייתה מתקבלת טענתו, הסעד לו הוא עותר באומץ לב לפיו יש לדחות את התביעה – לא היה מתקבל בנסיבות דנן.

על כן, ובשים לב להלכות הנהוגות, ועל מנת לאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט ולו מטעמי מדיניות שיפוטית, כמו גם אודה כי לא ברור לאיזה מצג התכוונה המשיבה משלא צירפה תמלול של השיחה כדי ללמוד אלו שאלות נשאל ואילו תשובות השיב וראוי לבחון זאת גם תחת ההנחה כי המוסד "הלוואות ברגע" אינו כמוסד מתן הלוואות מסורתי כנהוג בבנק– אני נעתרת לבקשת רשות להגן בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ שיהא בהם גם להבטיח את רצינותו ולא לנהל הליך סרק משגם לגישתו, הוא יהא מוכן לשלם לכל היותר 20,000 ₪ (אם כי הוא לא הכליל ריביות בשים לב לכך שברור לו כי לא אמור להחזיר במונחי קרן, שגם אותה לא דאג להחזיר) אותם היה אמור להחזיר – לא מעתה.

מדובר ביתרת חוב בגין הלוואה שניתנה לחברה על-ידי הבנק הבנלאומי על מנת שיהיה בידי החברה לעמוד בחילוט ערבויות שבוצע על-ידי גינדי בקשר עם פרויקטOak ופרויקט המשתלה – ערבויות שהונפקו על-ידי הבנק.

ביחס לנושים האחרים, צוין בגדר הערכה כללית בלבד כי (סעיף 78.5.3 לבקשת החברה): ככל שהצעת ההסדר תיתקבל בידי הנושים ונוכח תרומת הבעלים בדמות מתן שירותי הבדק יהא בידיה לפרוע את מרבית החובות האמתיים שלה, באמצעות ניהול יעיל של גביית התקבולים המגיעים לחברה על ידי בעלי התפקיד ובירור התביעות והחובות הנטענים של החברה במסגרת הליך של תביעות חוב.

זאת ועוד, כתרומת בעלים נוספת ובכפוף לאישור הצעת הסדר זו כלשונה ומתן הסעדים המבוקשים במסגרת בקשה זו נאותה בעלת השליטה לנהל משא ומתן ביחס להפחתת החוב המובטח כלפיה, וזאת ביחס לתקבולי החברה אשר קוזזו על ידה כנגד חובות החברה כלפיה בסך של כ-7 מיליון ₪.

...

עוד אציין כי במקרה מורכב זה, ולאור היקף החובות של החברה וריבוי ההליכים והתביעות, אני מוצאת לנכון למנות שני בעלי-תפקיד; ראו גם סעיף 33(ה) לחוק בו נקבע כי "בית-המשפט רשאי למנות כמה נאמנים אם מצא כי הדבר דרוש בשל טעמים מיוחדים שיירשמו הנוגעים למורכבות ההליך". כן ייאמר כי במקרה זה, בו הנושאים העיקריים שעל הנאמנים לטפל בהם הינם נושאים משפטיים מובהקים ולאו דווקא נושאים חשבונאיים וכלכליים, אני סבורה כי נכון למנות לתפקיד שני עורכי-דין ולאו דווקא עורך-דין ורואה-חשבון בצוותא חדא.

מכלל האמור לעיל, ומבלי לפגוע בכישוריהם של יתר המועמדים שהוצעו על-ידי בא-כוח הממונה, אני מורה על מינוים של עו"ד עופר שפירא (ממרכז עזריאלי 5 ת"א) ועו"ד איתי הס (מיגאל אלון 98 ת"א) כנאמנים זמניים לחברה (להלן: "הנאמנים הזמניים"), כפוף להמצאת תצהירי אי-ניגוד עניינים ובכפוף להמצאת התחייבויות עצמיות על סך של 250,000 ₪ כל אחד.

הוראות אופרטיביות לנאמנים הזמניים מכלל האמור לעיל אני מורה על הארכת תוקפם של הסעדים הזמניים שנקבעו על ידי בהחלטתי מיום 10.10.2019, וזאת עד ליום 27.11.2019.