הפחתת אחוזי נכות בשל טווחים תקינים

מן הכלל אל הפרט הועדה האזינה לתלונות המשיב ובא כוחו, שתועדו בפרוטוקול כך: "לפני התאונה הנוכחית הוא הגיש תביעה להכרה כנכה בגין כתף ימין כמחלת מיקצוע. ב- 10.3.14 נקבעה לו נכות על כתף ימין לגבי התאונה הנוכחית. נשלח ל-U.S. כתף שמאל. הכל היה תקין. בתאונה הזאת ניחבל בכתף שמאל ובגפיים שמאליות. חבלה בעצם העורף. טען במיון לכתף שמאל ובצואר בראש. הגבלות ניכרות בכתף שמאל. עבר ניתוח של הכתף בעקבות קרעים בכתף. לאחר ניתוח התלונן על כאבים והגבלות בכתף שמאל וגם בצואר. בתעודת מיון כתוב תנועות חופשיות ומלאות. מצבו היום מבקש להוסיף את קביעתו של ד"ר לביה. יש לו חולשה של השרירים של הכתף ויד שמאל. בקשר לצואר הוא לא ניחבל ישירות בצואר לא קרה לו שבר או פריצת דיסק. מסתבר שאחרי הניתוח כנראה שזה קיצר לו שרירים או גידים, ויש אפשרות שיש הגבלה שנובעת מהצוואר. סבור שמגיע לו אחוזי נכות בצואר. לפני התאונה לא סבל מהגבלות בתנועות כתף שמאל. אם סבל משינויים נווניים היו אסימפטומטיים לא קבעו לו הגבלות שבגינם ניתנה נכות. לכן אין להפחית מצב קודם בגין הגבלה בכתף שמאל מכיוון שלא סבל לפני התאונה". הועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית והתייחסה למימצאי בדיקות וצילומים, כדלקמן: "הוועדה עיינה בדו"ח ניתוח מ- 12.5.15 בכתף שמאל. בעת הניתוח ניצפה גיד 5.5 קרוע בעובי מלא 2.5 ס"מ. גיד סבאספקולרי עם קרע חלקי וקרע מלא באינפראספינטוס. בוצע תיקון ארטוסקופי של השרוול המסובב וקיבוע של גיד הביצפס

טווחי תנועות פעילים בצואר אין כיפוף צידי.

...

הוועדה מנמקת כי כתף שמאל לא הוכרה על דרך תורת המיקרוטראומה במסגרת ההכרה הקודמת, אך הנמקתה תומכת דווקא במסקנה הפוכה מזו שאליה הגיעה, שכן מדבריה עולה כי כבר בשנת 2012, שלוש שנים טרם התאונה, התלונן המערער על כתף שמאל; הוועדה עסקה באירוע תאונתי ממוקד בזמן ולכן עליה לפעול בהתאם להלכת מרגוליס (דב"ע נג/46 - 01 מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 64, להלן: "הלכת מרגוליס") באשר להפחתת נכות בשל מצב קודם.

בנסיבות אלה, היה על הוועדה להתייחס באופן מנומק ומפורט לשאלת ניכוי מצב קודם על סמך נתונים מוכחים אלה, בדבר נכות אורתופדית בכתף שמאל; הוועדה שגתה כשהתעלמה מהחלטה חלוטה של הוועדה מדרג ראשון, שקבעה כי יש לייחס את מחצית הפגיעה בכתף למצב ניווני קודם של מפרקי הכתף, אשר בגינו בוצע הליך רפואי המהווה מחצית מההליך הניתוחי; כפועל יוצא משגיאות אלה, שגתה הוועדה אף בקביעתה בנושא תקנה 15, שכן נטלה במכלול שיקוליה את השפעת הנכות שלא נגרמה כתוצאה מהתאונה; אשר לטענת המשיב, שלפיה ממצאי הוועדה מדרג ראשון שהתכנסה בעניין ההכרה הקודמת מצביעים על היעדר נכות בכתף שמאל, הרי שדין טענה זו להידחות על הסף.

מסקנה זו מתחזקת בהעדר ממצא כלשהו המעיד על קיומה של נכות בכתף שמאל ערב התאונה, ואף נהפוך הוא, ממצאים המעידים בבירור על היעדר נכות, לרבות בדיקת ההדמיה ומסמך ד"ר דיין מיום 3.11.2013 בו מצוין "כתף שמאל ללא דלדול שרירים ללא הגבלת תנועה". אשר לשינויים הניווניים, הרי שהוועדה אכן מציינת כי היו בכתף שמאל "שינויים ניווניים דומים לאלה שהיו בכתף ימין", אולם שינויים ניווניים אלה לא הקנו למערער שיעור נכות כלשהו לפני קרות התאונה, ועל כן לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא לנכות בגינם אחוזי נכות, בהתאם להלכת מרגוליס.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

המומחה השיב, כי יש מיגבלה קלה בטווח של 100 מעלות וגם בכיפוף ויישור וכאשר נישאל מדוע לא לתת נכות בגין הגבלה קלה מאוד בתנועות הצואר השיב, כי זה אינטרפרטאציה של מומחה כמה התאונה השפיעה עליו "קלה מאוד" זו הערכה וכך הוא העריך את נכותו.

לגבי עמוד שדרה מותני אישר, כי אין חבלה מהתאונה שקשורה לכך ויתר טווחי התנועה תקינים.

כן עמד התובע על כך שגם על פי חוות הדעת אם יבוצע ניתוח לא יהא בכך כדי להפחית את אחוזי הנכות.

התובע טוען, כי המומחה קבע שהתובע סבל מליקויי שמיעה בעקבות הפניה לבדיקות שמיעה שלא הייתה כל הוכחה לביצוען, ולא ניתן לקבוע אחוזי נכות בגין ליקוי בשמיעה ללא בדיקת שמיעה שהיא למעשה הבדיקה היחידה שיכולה לקבוע את רמת השמיעה ומשכך ובהתאם לפסיקה אין לנכות משעור הנכות הכוללת שעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו ממצאים מוכחים קודמים.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, לעובדה שסמוך לאחר התאונה היו הוצאות מוגברות לרבות לצורך טיפולי פיזיותרפיה ואביזרים, בשים לב לקבלות שצורפו לתצהירי התובע ולכך שסביר לקבוע שלא כל הסכומים הוחזרו, וגם בשים לב לכך שלתובע נכויות שלא קשורות לתאונה המצריכות טיפול ומעקב רפואי ומשכך לא כל הוצאותיו בגין נסיבות וטיפולים רפואיים מיוחסות לתאונה, אני רואה לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי של 12,000 ₪ לעבר ולעתיד.

אדגיש, כי לא ניתן לקבוע כי האשפוז בחודש יוני 2009 עקב סחרורות קשור לתאונה) ועל פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 1976, זכאי התובע לפיצוי של 47,842 ש"ח. הערכת הנזקים מתקבלת, אפוא, הערכת הנזקים הבאה: הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד - 103,578 ₪ ב. עזרת צד ג' - 35,000 ₪ ג. הוצאות לבריאות, ניידות ועוד' - 12,000 ₪ ד. נזק לא ממוני - 47,842 ₪ סך הכל, סכום של 198,420 ₪ ניכויים הנתבעת טוענת, כי יש לנכות מסכום הפיצויים, ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי, שכן אין ספק שהמדובר בתאונת עבודה ולו התובע היה טורח לדווח על עצמו כעצמאי ולשלם דמי ביטוח היה זכאי לתגמולים מן המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובע סך של 169,287 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

הועדה הרפואית לעררים ("הועדה") היתכנסה ביום 20.11.16, ערכה למערער בדיקה קלינית, ופרטה את ממצאיה כדלקמן: "צבע עור וחום תקין בגפיים תחתונים, כוח גס ותחושה שמורים, הקף שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות. ברך שמאל ללא סימני תפליט או נעילה, יציבה, יציבה תחת משקל הגוף, הפעלת ברך שמאל: יישור מלא, כיפוף 120 מעלות, עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה" הועדה החליטה לעצור את הדיון ולהודיע למערער על כוונתה להפחית אחוזי נכות בגין החבלה בברך שמאל.

הועדה הסבירה באופן ברור ומנומק, כי בבדיקה הקלינית לא נמצאה עדות לדילדול שרירים, לא נמצאה הגבלה בטווח תנועות הברך, ואין סימני אי יציבות של הברך.

...

נדחית טענת המערער שלפיה הוראת פסק הדין "תדון מחדש" משמעה שבית הדין הורה לוועדה לערוך בדיקה קלינית עדכנית.

טענת המערער שהמסמכים הרפואיים ובדיקות הדימות מצביעים על מוגבלות, דינה להידחות.

בעניינו של המערער נימקה הוועדה מדוע הממצאים אינם מקנים נכות, ומדובר בקביעה רפואית שאין מקום להתערבות בית הדין בה. סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לאחר שבדקה את המערער, לרבות בדיקת טווחי תנועה של כף יד ימין והאצבעות, מצאה הועדה שאין הגבלה בתנועות האצבעות, ואין תנועה בכיפוף וביישור שורש כף היד.

על יסוד הממצאים הקליניים הועדה העריכה את נכותו הכוללת של המערער בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 35(1)(ג), הקובע "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה". לאחר מכן נכתה את הנכות בגין מצב רפואי קודם, קרי שבר ישן בעצם הסירה שלא חובר באופן תקין, והודגם בבדיקות הדמיה מיום התאונה.

הועדה נכתה 10% מהנכות הכוללת בגין מצב רפואי קודם, כך שלדעתה לו היה המערער נבדק ערב הפגיעה בעבודה היתה נקבעת לו נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), הקובע: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". במקרה של תאונת עבודה ההלכה הפסוקה קבעה, כי הועדה הרפואית רשאית לנכות בגין מצב קודם אם אובחנו ממצאים מוכחים שקדמו לתאונת העבודה, המגובים במסמכים רפואיים, ושעל בסיסם ניתן לקבוע, כי אילו נבדק הנפגע בעבר היו נקבעים לו אחוזי נכות טרם התאונה ומהי הנכות אשר קדמה לתאונה (דב"ע (ארצי) מג/01-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364).

עוד קבעה הפסיקה, כי "הועדה רשאית להפחית דרגת נכות בגין מצב קודם אך ורק אם יש בידה נתונים מוכחים כדוגמת רישומים רפואיים וצילומים המעידים על כך כי במועד קרות התאונה אפשר היה להעריך על יסוד תירגומם של ממצאים אלה לדרגת נכות בגין הגבלה בתנועות, כי עובר לאותו מועד אכן סבלה המערערת מהגבלת תנועות" (עב"ל (ארצי) 637/09 המוסד לביטוח לאומי - דבורה וקנין, מיום 7.2.2010).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

על יסוד האמור, נדחית טענת המערער שאין מסמך רפואי המעיד על מגבלה או על שבר ישן.

הפעלת תקנה 15: המערער טען כי איבד לחלוטין את יכולתו לעבוד בעבודה פיזית כמפעיל צמ"ה. מקובלת עלי טענת המשיב, כי הפעלת תקנה 15 ברבע תואמת את שיעור הנכות הנובעת מהפגיעה בעבודה, קרי הנכות שמשקפת את ההשפעה החלקית של הפגיעה בעבודה על מסוגלותו של המערער לחזור לעבודתו.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה וזאת ללא צו להוצאות.

ניכוי מצב קודם: מעיון בהחלטת הועדה עולה, כי הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, תארה את טווחי התנועה בהפעלת עמוד שדרה מותני, וקבעה שמצבו הרפואי תואם נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) נוכח "הגבלה בצורה קלה בכיפוף קדמי". לאחר שעיינה בתיק הרפואי הפניתה הועדה לרישומים רפואיים קודמים, עם תלונות על כאבי גב והגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, וכן חבלה מתועדת בצואר ובגב תחתון.

בהתאם להלכה הפסוקה, הועדה הרפואית רשאית לנכות בגין מצב קודם אם אובחנו ממצאים מוכחים שקדמו לתאונת העבודה, המגובים במסמכים רפואיים, ושעל בסיסם ניתן לקבוע, כי אילו נבדק הנפגע בעבר היו נקבעים לו אחוזי נכות טרם התאונה ומהי הנכות אשר קדמה לתאונה (דב"ע (ארצי) מג/01-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364).

עוד קבעה הפסיקה, כי "הועדה רשאית להפחית דרגת נכות בגין מצב קודם אך ורק אם יש בידה נתונים מוכחים כדוגמת רישומים רפואיים וצילומים המעידים על כך כי במועד קרות התאונה אפשר היה להעריך על יסוד תירגומם של ממצאים אלה לדרגת נכות בגין הגבלה בתנועות, כי עובר לאותו מועד אכן סבלה המערערת מהגבלת תנועות" (עב"ל (ארצי) 637/09 המוסד לביטוח לאומי - דבורה וקנין, מיום 7.2.2010).

עיון בחוות הדעת מעלה, כי ד"ר עאוני מצא בבדיקתו "הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני", בעוד שהועדה מצאה "הגבלה בצורה קלה בכיפוף קדמי" ויתר טווחי התנועה של עמוד שדרה מותני תקינות ומלאות (יישור, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית).

...

התייחסות לערר המערער: נדחית טענת המערער שהוועדה לא התייחסה לערר שהגיש.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

שקלתי לחייב את המערער בהוצאות נוכח היקף הטיעונים הנוגעים ברובם לעניינים שברפואה, אולם בסופו של יום החלטתי שלא להשית על המערער הוצאות.