הערת אזהרה על מינוי אפוטרופוס

אצביע על מספר תמיהות: מדוע התובעים התקשרו בחודש 11/01 בהסכם "משולש" סרחאן-מדחת-התובעים, ולפיו שילמו למדחת 200,000 ₪ (הסכום היחיד בעסקות שלפנינו ששולם בשיקים ולא במזומן) כהשבה של הסכום ששילם מדחת לסרחאן, כדמי קדימה עבור חלקות 29 ו-38? הערת האזהרה על מינוי אפוטרופוס לג'ולייט, נרשמה כבר ביום 20.9.2001, כך שבמועד התשלום למדחת התובעים ידעו או היו צריכים לדעת, שהם שמים כספם על קרן הצבי, ואין להם להלין אלא על עצמם, על שהגדילו במודע את נזקיהם.

...

ודוק: אני מקבל כי התובעים אכן שילמו לסרחאן למעלה ממליון ₪ עבור המקרקעין, וכי הסתמכו על יפוי הכח שבידו.

סוף דבר 35.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב התובעים בשכ"ט עו"ד הנתבעת מס' 1 בסך של 30,000 ₪ בצרוף מ.ע.מ. ניתן היום ט' באייר, תשס"ו (07/05/2006) בהיעדר הצדדים.

בגין הסכם החכירה נרשמה לטובתה הערת אזהרה על זכויות טס הזהב בדירה (העתק מהסכם הרכישה סומן כנספח ו').

ביום 7.5.98 הימנותא רכשה מהמנוחה את זכויות החכירה בדירה באמצעות בתה, הגב' לליאן זהרי, אשר מונתה כאפוטרופסית שלה על פי צו בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 13.5.97 (הסכם הרכישה, ייפוי כוח בלתי חוזר וצו מינוי אפוטרופסות סומנו כנספחים ט' ו-ח' בהתאמה).

...

כמו כן, בשים לב לאישור שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה להעברת זכויות החכירה בדירה להימנותא, להודעתה של הגב' ליליאן זהרי מיום 21.7.20 לגבי העדר התנגדותה למחיקת הערת האזהרה ולכך שיורשי המנוחה לא הגישו כתב תשובה למרות שהתובענה הומצאה להם, אני מקבלת את בקשתה של הימנותא למתן פסק דין הצהרתי, כמבוקש על ידה.

בנוגע למינוי אפוטרופוס לחסוי אוסיף ואפרט כי: ביום 27/1/20 נרשמה הערת אזהרה על מקרקעי הנתבעים בגין מינוי אפוטרופוס לנתבע 4 – החסוי.

...

לאור כל האמור, אינני סבורה כי ההפקדה הראשונה אשר בוצעה על ידי הנתבעים, בוצעה כלאחר יד ותוך שהיו כשלים בהפקדה ומשכך, אינני סבורה כי האופן בו הפקידו הנתבעים את הבקשה לרישום זיקת ההנאה ביום 27/1/21 מהווה הפרת הסכם הפשרה.

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש ממש בתביעה אשר הוגשה על ידי התובע לפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעים ובהתאמה לכך, הנני סבורה כי דין התביעה – דחייה.

סוף דבר; התביעה נדחית.

לאחר מינוי האפוטרופוס הכללי ב-1.8.95, כמנהל הנכס העזוב של כהן אברהם ז"ל, פנה ב-11.11.95 פרקליט יוסף לאפוטרופוס הכללי והעביר לו את המסמכים לצורך תיקון צו בתים משותפים, כדי שהאפוטרופוס הכללי יחתום עליהם [ראו סעיף 3 למכתב פרקליט יוסף מ-11.11.95, עמ' 86 לתצהיר יוסף].

באשר לחלופה של רישום הערת אזהרה על הרכוש המשותף בחלקה, נציין שב-26.7.89 נערך הסכם החלוקה הקניינית של הגג בין יוסף לבין אחיו יעיש.

...

עפ"י חומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש יש להיעתר לתביעה, וזאת מהטעמים כדלקמן: ראשית, האחים יוסף ויעיש חילקו קניינית ביניהם לא רק את 7 הדירות בבניין אלא גם את הבעלות בגג הבניין.

סוף דבר להורות על תיקון צו בתים משותפים, באופן שחלק משטח גג הבניין – השטח המרוצף ששטחו 36.14 מ"ר, והחדר על הגג ששטחו 24.05 מ"ר [ראו תשריט מודד ביהמ"ש – ת/1] יוצמד לדירת יוסף בתת חלקה 9 חלקה 96 בגוש 6916.

עניין הפיצוי יתברר בבימ"ש השלום בת"א בתביעה שהוגשה בת.א 30805-12-19, ושעוכב בירורה עד למתן פס"ד בתובענה זו. התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

ההורים מצידם הגישו תובענה כנגד בנק לאומי והבנים במסגרתה טענו, בין השאר, לביטול השיעבוד, מחיקת הערת האזהרה על הנחלה, סגירת הליך ההוצאה לפועל, וסעדים נוספים (ה"פ (מחוזי מרכז) 6152-09-09).

סעיף 5 להסכם ההלוואה הוסיף קבע תנאי מתלה ולפיו לצורך כניסת ההסכם לתוקף יש צורך באישור בית המשפט לעינייני מישפחה, ובלשונו - "5.1 הצדדים מסכימים כי תנאי מתלה לכניסתו לתוקף של הסכם זה במלואו, הוא אישורו על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בין על דרך של אישור הסכם זה ומתן תוקף של פסק דין להוראותיו ובין בדרך של אישור האפוטרופוס שימונה לחסויה את הוראות הסכם זה ובאשור בית המשפט שמינה אותו." עוד הוסכם כי המערערים יפנו את הבית בו הם מתגוררים במשק עד ליום 15.7.11 (סע' 2.5 וסע' 3.1 להסכם ההלוואה).

עם זאת ובעקבות השגות שונות שנדונו בנוגע למתווה 2013 ולאחר שהתקבלה עמדת בא-כוח האפוטרופוס הכללי שלפיה אין בכוונתו להתערב, רק ביום 12.4.15 אושר סופית מתוה 2013 ונחתמה פסיקתה במסגרתה ניתנה הוראה לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום הן על הסכם ההלוואה והן על התוספת להסכם ההלוואה, שקבע את גובה התשלום החודשי לקופת האפוטרופסות, והבטחונות של המשיבים להבטחת התשלומים, וכן רישום הערת אזהרה – לאחר רישום הנחלה על שם המשיבים – המבטיחים את זכותה של המנוחה למגורים בנחלה עד למותר ימיה.

...

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' ר. מקייס) מיום 4.9.22 (תמ"ש 67478-07-20), במסגרתו מצא בית המשפט לדחות על הסף את תביעת המערערים לביטול הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ובני משפחה נוספים.

פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט מצא לדחות את התביעה על הסף מהטעמים הבאים - בית המשפט סבר, כי מעת שניתנה החלטתו מיום 13.8.13 המורה על חתימת האפוטרופוס על הסכם ההלוואה בשם המנוחה, לאחר שכל הצדדים האחרים חתמו בעצמם על ההסכם, ומעת שנחתם הסכם הלוואה ואושר על ידי בית המשפט ואף ערכאת הערעור, הרי שמדובר במעשה עשוי כך שגם אם יוכיחו המערערים את מלוא טענותיהם, אין בכך כדי לזכות בסעדים שעתרו להם וזאת כיוון שעתרו לביטול הסכם ההלוואה ולא לביטול פסק דינו של בית משפט קמא ובית המשפט המחוזי.

**** הארכנו בפירוט מסכת הדברים ובפירוט טענות הצדדים על מנת שיהא בכך לסייע בקיצור המסקנה אליה באנו.

כבר מטעם זה יש לקבל את הערעור.

איננו מקבלים את טענת המשיבים לפיה שומה היה על המערערים להגיש דווקא תביעה לביטול פסק דין המאשר את ההסכמים הרלבנטיים תחת תביעה לביטול הסכם.

יושם לב, לסברתנו אף היה ראוי להעמיד ערובה גבוהה יותר, ואולם מצאנו להעמידה על הסכום הנזכר בהתחשב בקשיים הכלכליים בהם נתונים המערערים, מאידך, בנסיבות העניין אין זה ראוי להעמיד את מלוא הכובד העומס הכלכלי דווקא לשכמם של המשיבים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות.