הערכת חוקיות השינוי לפקודת בתי הסוהר לגבי הפעלת בית סוהר פרטי

ביחס לעותר 1 נרשם בפרוטוקול מיום 24.2.19, מפי ב"כ המאשימה כי "... הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, כי שירות הבטחון הכללי יתמוך בשינוי סיווג הנאשם מאסיר בטחוני לאסיר פלילי על כל המשתמע מכך, וזאת בחלוף 12 חודשים מיום מעצרו, דהיינו החל מיום 24.4.19. כאשר לצד תמיכת שירות הבטחון הכללי תהיה גם תמיכת ב"כ המאשימה, ואולם מובהר, כי ההחלטה הנה בידי שב"ס". הסכמה זו בין הצדדים נזכרת גם בסוף גזר הדין במילים הבאות: "נרשמה ההסכמה של ב"כ המאשימה ביחס לעמדה של שב"כ כמו גם של ב"כ המאשימה, לשינוי הסווג, במסגרת שב"ס, בעיניינו של הנאשם, מביטחוני לפלילי, החל מיום 24.4.19". ביחס לעותר 2, בא כוחו מסר בדיון מיום 2.4.19, שבו הודיעו הצדדים לבית המשפט על קיומו של הסדר טיעון ביניהם, כי עו"ד קישון הסמיך אותו "להודיע לבית המשפט שיש הסכמה של השב"כ לסווג את הנאשם כעצור פלילי ולא בטחוני והסניגורים רשאים להתחיל בהליכים מהיום". הסכמת הצדדים בעיניין זה אמנם לא נזכרה בגזר הדין, שניתן ע"י כב' השופט ביתן ביום 16.4.19, אולם ניתן לה תוקף של החלטה, בהחלטתו של כב' השופט אבו-טהה מיום 3.4.19, בתיק המ"ת של העותר (37754-05-18), וההסכמה אף נזכרה במפורש בהודעה כתובה על הסדר הטיעון, בחתימת שני הצדדים, אשר הוגשה לבית המשפט במועד מתן גזר הדין, ובסעיף ה' שבה נרשם כי "הוסכם בין הצדדים כי שירות הבטחון הכללי לא יתנגד לשינוי סיווגו של הנאשם מביטחוני לפלילי, דבר הנתון להחלטת שירות בתי הסוהר". במאמר מוסגר אציין כי למרות הבדלי הניסוח בדברים שמסרו ב"כ שני העותרים במהלך הדיון בבית המשפט, כל אחד במשפטו, בתאור ההסכמה ביחס לשינוי הסווג מביטחוני לפלילי, אני סבור כי מדובר בהבדלים סמנטיים בלבד, ואין בהבדלי הנוסח הללו כדי ללמד על שוני מהותי בין שני העותרים באשר למהות ההסכמה בהסדרי הטיעון בנושא זה. שני השופטים שגזרו את דינם של שני העותרים לא חסכו במילים, כל אחד בסגנונו, כדי לתאר את מידת החומרה היתירה במעשיהם של העותרים ויתר הנאשמים בפרשה.

להשלמת התמונה אוסיף עוד כי סעיף 6(א) לפקודה האמורה קובע את העקרון כי "ניתן לשנות הגדרת אסיר פלילי ולהגדירו כביטחוני או להיפך", וסעיף 6(ב) קובע כי ההחלטה בעיניין זה תיתקבל ע"י רמ"ח האסיר, לאחר היתייעצות עם גורמים שונים, ובכללם רח"ט מודיעין בשב"ס וכן שירות הבטחון הכללי.

בעיניין זה קיימות לעתים, מטבע הדברים, מספר אפשרויות, ועל הרשות השלטונית להפעיל את שיקול דעתה בסבירות.

בית המשפט העליון קבע כי באיזון בין האינטרסים השונים, החלטת התביעה להעדיף את האנטרס של אמינות השילטון, על פני אינטרס הציפייה של העותרת שניפגע באופן מינימלי, סבירה ואין מקום להתערב בה. לעומת זאת, במקרה אחר שבו בקשה התביעה לחזור בה מהסדר טיעון, בלא שינוי נסיבות כלשהוא, רק בשל הערכה מחודשת של מדיניות התביעה, נעתר בג"ץ לעתירה שהוגשה בעיניין זה, וקבע כי התביעה אינה רשאית לחזור בה מן ההסכם.

מדובר בפרשת טורק (בג"ץ 492/11 יחיא טורק נ' פרקליט המדינה (פורסם בנבו, 27.3.2011)), שבה הואשם העותר מלכתחילה בעבירות חמורות ביותר של רצח וניסיון לרצח, והתביעה הסכימה להמיר את פרטי האישום הללו בפרטי אישום קלים יותר, ואף הושגה הסכמה על העונש שייגזר על הנאשם – 15 שנות מאסר בפועל.

...

סוף דבר אין חולק כי בקשת העותרים לשינוי סיווג מביטחוני לפלילי, נסמכת על התחייבות המדינה במסגרת הסדרי טיעון שנחתמו בינה, באמצעות פרקליטות מחוז דרום, ובין העותרים, בהליך הפלילי שהתנהל נגדם בבית משפט זה, שבעקבותיו הודו העותרים במיוחס להם, והורשעו על פי הודאתם, כאשר גם הפרקליטות וגם השב"כ הודיעו כי יתמכו בשינוי הסיווג, כעבור תקופה מסוימת שהוסכמה בין הצדדים, שבה העותרים יסווגו כאסירים ביטחוניים.

בנסיבות אלה, אני סבור כי החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים לשינוי סיווגם מאסירים ביטחוניים לאסירים פליליים, כמוה כהחלטה שלא לכבד הסדרי טיעון, בלא שהתקיימו נסיבות שיכולות להצדיק זאת, ולכן מדובר בהחלטה שחורגת ממתחם הסבירות במידה שמצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

נוכח האמור, אני נעתר לבקשת העותרים בשתי העתירות, ומורה למשיבים לשנות את סיווגם של העותרים מאסירים ביטחוניים לאסירים פליליים, וזאת בתוך 7 ימים מיום מתן פסק הדין.

הוא מכור לסמים מזה כעשרים שנה ומתקשה להכיר בהתמכרותו לסמים ועל כן מתקשה לערוך שינוי ממשי בחייו, על אף היזדמנות שניתנה לו להישתלב בתהליך טפולי.

להערכת שירות המבחן הנאשם מתקשה להכיר בחומרת בעיית היתמכרותו כמתואר ובצורך בטיפול אינטנסיבי ארוך טווח.

כן הוטלו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירת רכוש וחודשיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירות על פקודת הסמים המסוכנים.

הנאשם בדבריו האחרונים אמר שהיה שתוי בעת ביצוע העבירה והיה לו רוח שטות והוא הביע חרטה מכל הלב וציין כי הוא 70 יום בבית סוהר ובקש מאסר על תנאי.

בהתייחסו למיתחם העונש ההולם מציין בית-המשפט כי הנאשם לא כיבד את הערך של שמירת רכוש האדם והגנה על הטריטוריה הפרטית שלו.

הפעלת מאסר על תנאי בעיניין זה, לא מקובלת עלינו עמדת הסנגור, לפיה לבית-משפט יש שיקול דעת רחב להחליט האם להפעיל מאסר על תנאי, חופף או מיצטבר, ואין מקום להתערב בשקול דעתו.

...

בהעדר הנמקה, ולאחר ששקלנו את הנסיבות ובמיוחד עברו הפלילי של הנאשם וביצוע העבירות בעת שתלוי נגדו מאסר על תנאי והוא נמצא בתקופת מאסר בעבודות שירות ואותן אין הוא מבצע, ובמקביל גם מפר צו שירות מבחן, יש לקבוע באופן ברור כי יחול הכלל המופיע ברישא של סעיף 58, ואנו מורים כי תקופת המאסר על תנאי של ארבעה חודשים תהיה מצטברת במלואה ולא חופפת.

בעניין זה, מקובלת עלינו עמדת המערערת, כי אין לאפשר לנאשם ליהנות פעמיים מכך שהוא את אותה תקופה ירצה הן בגין העבירות הקודמות והן בגין העבירות נשוא תיק זה. לנאשם ניתנה פריבילגיה לרצות את המאסר הקודם בעבודות שירות.

סוף דבר, הנאשם ירצה עונש של 16 חודשי מאסר מיום 26.2.14, כאשר בכך נכלל גם המאסר בת"פ 53541-02-11 ות"פ 7500-12-12 שנגזר ביום 25.5.14 על-ידי כב' השופט אביטל חן. יתר חלקי גזר הדין נשוא ערעור זה וגזר הדין מיום 25.5.14, שעניינם מאסרים מותנים כפי שפורטו בשני גזרי הדין הללו – יעמדו בעינם.

תצהירי עדות ראשית מטעם התובע הוגשו ביום 14.9.2014 וכללו את תצהיריהם של התובע, של אמו, הגב' יעל דורפמן ושל אחרים ששמותיהם הפרטיים הם רפאל, יאיר ואלישיב שהעידו בעיניין הבדיקה בעירום בעת קליטתם בבית המעצר.

כך גם טען, כי אם תיתקבל טענת המדינה כי יש להחיל את ההוראה האמורה בפקודת בתי הסוהר גם על עצורים, עשוי הדבר להשליך גם על עניינים אחרים, לרבות החלת זכויות שונות על "עצירים", שכיום אינן חלות לגביהם, אלא רק על "אסירים". טענות נוספות של התובע בעיניין הנידון כוונו לכך שחרף העובדה שבתי המשפט הביעו לא פעם מורת רוח מהחיפוש החזותי, כפי שהדבר עלה ממספר החלטות, לא חל שינוי בהתנהלות המדינה.

מטעם זה וכאמור בפסק הדין, התייתר הצורך להדרש לשאלת האחריות ולשאלת חוקיות החיפוש החזותי.

הגם שכאמור, בעיניין זה לא נידרש בית המשפט להוראת סעיף 95ד בפקודת בתי הסוהר, נביא את הדברים (שם, פסקה 6): "הפגיעה במערערת במקרה דנן לא הייתה קלה. מדובר בהשפלה של ממש ופגיעה חמורה בצינעת הפרט, שנעשתה בנגוד להוראות חוק מפורשות. במצב זה, העובדה שהחיפושים בוצעו לשם קידום מטרה שנחשבה על-ידי המשיבים כלגיטימית, אינה בגדר שיקול של ממש בהערכת הפצוי. מדובר בשני מקרים של חפוש, תוך הפשטת הבגדים, כשאחד המקרים בוצע בתא שירותים שלא יכול להחשב כמקום רואי לסוג זה של חפוש. המעשים בוצעו בקטינה, כאשר מאליו מובן שהרשויות מחויבות בהגנה מיוחדת על זכויותיהם של קטינים ולהישמר מפני פגיעה בהם.

בעת הפעלת שיקול הדעת של הסוהר, אשר נידרש לבדוק אם יש הצדקה לעריכת החיפוש החזותי, יש לזכור מושכלות יסוד שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, עוד בטרם נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, בטרם נחקק חוק החיפוש בגוף ובטרם נקבעו במסגרתו גם הוראות פקודת בתי הסוהר הנדונות.

...

שקילת כל השיקולים שעליהם עמדנו ובחינת סכומי הפיצוי שנפסקו במקרים שהוזכרו (עניין א' ב' במחוזי ועניין גליק), מובילים למסקנה שיהיה זה נכון להעמיד את סכום הפיצוי שישולם לתובע על סך של 10,000 ₪.

סיכום ותוצאה התביעה כאמור, נדחית בכל הקשור לטענות התובע בעניין משך המעצר, משך העיכוב, מניעת מזון ועיכוב ביידוע הורי התובע על דבר עיכובו.

בעניין החיפוש החזותי בעירום, התביעה מתקבלת.

המשיב סרב לבקשתו של העותר מן הטעם שהעותר אינו עומד בתנאי הפקודה בעיניין "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" והעותר נתבקש להגיש בקשה לכניסת מטפל פרטי.

בעמדת מפקד היחידה צוין כי במידה ויחול שינוי בהתנהגותו של העותר הבקשה תבחן בשנית וכן נרשם בעמדת סגן המפקד כי בפירוש לא ימנעו מהאסיר מלזמן את המטפל הפרטי לראיון קבלה בין כתלי הכלא.

על בית המשפט לבחון, בהקשר זה, את חוקיות ואת סבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר (ראו: רע"ב 3818/13 חפוטה נ' משטרת ישראל (החלטה מיום 28/10/13)).

עם זאת יודגש כי ככל שבעתיד יחול שיפור בהתנהגות העותר ויהיה שנוי בהערכת המסוכנות הנשקפת ממנו, וכן אם תשתנה חוות דעת רש"א בעיניינו, כי אז ניתן יהיה לבחון שוב את בקשתו.

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות.

העתירה נדחית.

בסיכומו של דבר – העתירה נדחית.

באישום החמשי מיוחס לנאשם ביצוע 2 עבירות לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, 2 עבירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ו-2 עבירות לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, זאת משום שביום 10.6.09 היתקשר טלפונית למר יוסי עמרוסי (להלן: "יוסי"), הזדהה כעובד חנות לחומרי ביניין בשם "שחר" ובישר ליוסי כי מגיע לו החזר כספי ולצורך כך ביקש וקיבל מיוסי את פרטי כרטיס האשראי שלו ובהמשך היתקשר טלפונית לבית העסק "ארדיטי שי (1999) בע"מ", הזדהה כבנו של יוסי ורכש מחשב נייד בשווי של 3,250 ₪, תוך עשיית שימוש בפרטי כרטיס האשראי של יוסי, ללא ידיעתו וללא הסכמתו ובהמשך, באותו יום, רכש מחשב נייד בשווי של 2,937 ₪ מבית העסק "נטוויזן", תוך עשיית שימוש בפרטי כרטיס האשראי של יוסי, ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

עוד עולה מהתסקיר, כי במהלך מאסרו הנוכחי הישתלב הנאשם, בחודש מרץ השנה, בתוכנית גמילה טיפולית תעסוקתית ולפי היתרשמות הצוות הטיפולי הוא "... בעל מוטיבציה כנה לעריכת שינוי באורח חייו, בעל תובנה מעמיקה לבעיותיו וכן בעל יכולת להתבוננות פנימית ולחיבור ריגשי" ולפי הערכת הצוות הטיפולי הוא "... עדיין זקוק לתמיכה ולווי של המסגרת הטיפולית". עוד עולה מהתסקיר כי "מתוך רצונו להשלים את תכנית הטיפול במסגרת בית הסוהר", ויתר הנאשם על הורדת שליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו (נדון ביום 29.1.12 ל-15 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 24.10.11, לאחר שהורשע בעבירות לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים) וכי "במידה ויקבל תוספת מאסר של שנה בגין התיק הנוסף (היינו התיק הנוכחי – מ.א) יוכל להשלים את התהליך הטיפולי המלא בתוך הכלא, הכולל השלמה של שנת טפול בתוך המחלקה (במרץ 2013) ולאחר מכן מעבר למחלקת בוגרים (שלב ג'), שם המטופלים מתפקדים כעוזרי מדריך, מלווים את המחלקות הטיפוליות בסופי שבוע, בהיעדר צוות טפולי...". בסופו של דבר, לאור היתרשמות קצינת המבחן כי הנאשם מגלה מוטיבציה אמיתית לערוך שינוי באורח חייו ויכולת טובה להיעזר בגורמים טפוליים לצורך עריכת שינוי זה, ומאחר שהיא סבורה כי "מסגרת המאסר עוזרת לו להתארגן ולגייס את הכוחות וזאת מעצם הרחקתו מסביבתו הטבעית הבעייתית והצבת גבולות ברורים", המליצה קצינת המבחן להסתפק בהפעלת המאסר על תנאי של שנה, התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגזה"ד מיום 27.4.09 בת.פ: 1789/08 הנ"ל, תוך שהיא מציינת כי הדבר עשוי לאפשר לנאשם להשלים את תהליך השקום בצורה יותר מלאה.

<#5#> החלטה לאחר ששקלתי בעיניין אני דוחה את הבקשה, בין היתר, מתוך חשש שאם הנאשם ייצא לחופשי ולו לתקופה קצרה, הוא עלול חלילה, לחזור לסביבתו הטבעית הקודמת ולהתפתות לחזור ולהשתמש בסם, שכן הליך הגמילה והשיקום טרם הושלמו.

...

בסופה של התלבטות החלטתי שבנסיבות המקרה שבפניי, לאור ריבוי העבירות וחומרתן, לאור עברו העשיר של הנאשם ולאור העובדה שבעבר כבר עבר הנאשם הליך גמילה, לכאורה מוצלח, בין כותלי הכלא, אולם מששוחרר חזר והתדרדר לעולם הסמים והפשע, מן הראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר ולהפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו.

· אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי של 12 חודש התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגזה"ד בת.פ. 1789/09 הנ"ל, לריצוי באופן חופף לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק הנוכחי, כך שסך הכל ירצה הנאשם מאסר של 18 חודש, במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כיום.

אני מורה על השמדת מוצגי הסמים.

<#5#> החלטה לאחר ששקלתי בעניין אני דוחה את הבקשה, בין היתר, מתוך חשש שאם הנאשם ייצא לחופשי ולו לתקופה קצרה, הוא עלול חלילה, לחזור לסביבתו הטבעית הקודמת ולהתפתות לחזור ולהשתמש בסם, שכן הליך הגמילה והשיקום טרם הושלמו.