העסקת עובד בשחור ללא תלוש משכורת

ביחס לתנאי העסקתו טען התובע כי הוא ביקש שכר בסך 8,000 ₪ אולם חמודי ואביו סירבו והם שילמו לו 7,000 ₪, כאשר בחצי השנה הראשונה הוא קיבל משכורת במזומן וללא תלושים ובהמשך שולם השכר בהמחאה.

...

סוף דבר לאור כל שפירטנו לעיל, דין התביעה בחלקה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשות לפיצויים - 6,493.25 ₪; הפרשות לפנסיה - 6,493.25 ₪; אש"ל- 19,485 ₪; דמי הבראה - 3,024 ₪; דמי חופשה - 3,920 ₪; שי לחג - 500 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין בתוספת ריבית והצמדה מיום סיום העסקת התובע 19.5.17 ועד למועד התשלום בפועל.

במילים אחרות, הנתבע ראה את עבודתו של התובע עבורו כיחסי עבודה, ורק בשל הסרוב לקבל תלושים, בחר הנתבע להעסיק את התובע "בשחור" ולא להסדיר את מערכת היחסים כדין.

] אי הנפקת תלושי שכר התובע טען כי לא ניתנו לו תלושי שכר לאורך כל תקופת העסקתו אצל הנתבע, בהתאם לדין, וכי תלוש השכר שניתן לו בחודש 4/2012 הוא פקטבי.

בית הדין הארצי דן בפסיקת פיצויים בגין ליקויים בתלושי שכר וקבע כי "יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנימסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר.

...

בנסיבות העניין, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 5,000 ₪.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 48,400 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה 34,848 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן השתלמות 4,400 ₪ דמי הבראה 5,949 ₪ פדיון ימי חופשה 16,500 ₪ פיצוי בגין תלושי שכר 5,000 ₪ לסכומים האמורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום יחסי העבודה, 30.4.2012, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

עם זאת, כשנשאל החוקר פיונטק מדוע הוא סבור שמדובר אמנם בחשבוניות פיקטיביות, הוא הסביר שמתוך העדויות, לרבות עדויות העובדים, הסתבר כי "החשבוניות של הנאשם נתנו כסוי להעסקה בשחור" על-ידי מרקוס (בפרוטוקול, עמ' 45 שורה 10).

לכך השיב החוקר קשני: "החקירה באה לבדוק מה פיתאום בן אדם שמתעסק ביצור חומרי ניקיון (הנאשם – ש.א.) פיתאום מתחיל לספק כוח אדם. זה תמוה. על זה באים ומספרים סיפור אבל במהלך החקירה הגרסה שלהם הופרכה. נמצא ש[ב]חשבוניות אמנם נכתב שסופק כוח אדם אבל לא עמד מאחוריהם שום דבר, לא היו שמות, לא ניתן היה למצוא אף אחד. נערכה בדיקה ב"היסודי" (העסק של מרקוס – ש.א.) שהוא מעסיק עובדים בשחור, שהוא משלם להם במזומן ללא תלוש שכר.

...

סוף דבר: העולה מכל המקובץ הוא כי עובדות האישום הראשון והאישום השני הוכחו לפניי כדבעי, במידה הנדרשת במשפט פלילי, וזאת הן במישור היסוד העובדתי והן במישור היסוד הנפשי.

אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירות שבהן הוא הואשם באישומים אלה, כמפורט ברישא להכרעת הדין.

להבדיל, בהקשר לאישום השלישי מתעורר ספק סביר באשר להוכחת היסוד הנפשי, הנדרש לצורך הרשעת הנאשם בביצוע העבירות שבהן הוא הואשם באישום זה. מספק זה זכאי הנאשם ליהנות ועל כן אני מורה על זיכויו מהעבירות שבהן הואשם באישום השלישי.

במסמך שהגיש התובע בהמשך לסיכומיו, טען התובע כי "השיטה להעסיק עובד בשחור ללא שום תנאים סוצאליים כגון שכר מינימום, נסיעות, הוא פשוט מאוד נעסיק אותו כראות עינינו ונקרא לו "אברך" ובזה עקפנו את כל חוקי המדינה".

ואכן, בתביעתו להכיר בארוע מיום 28.10.12 כ"תאונת עבודה", ציין התובע בטופס התביעה שעיסוקו טרם העסקתו אצל רשת מעיין החינוך התורני היה "אברך". אף שיחסי עבודה אינם נקבעים על פי הסכמות הצדדים, בית הדין סבור שיש חשיבות לעובדות אלה, שעלו מחקירתו הנגדית של התובע: התובע היה מודע לכך שבתחילת "העסקתו" הנטענת, הוא לא התבקש למלא טופס 101, והוא ידע והבין שמעסיק חייב למסור לעובד שלו תלושי שכר, והבין שהנתבעת אינה מוסרת לו תלושי שכר.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 4,583 ₪.

בשים לב לתוצאת פסק הדין ובכלל זה הסכומים שנפסקו לתובע בהשוואה לסכומים שנתבעו, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לטענת המשיב הנתבעות בחרו להעסיק אותו "בשחור" על מנת לחמוק מתשלום זכויותיו הקוגנטיות, תוך ניצול מצוקתו הכלכלית כעובד שטחים המבקש להיתפרנס בישראל.

לטענת המשיב, במקרים דומים לשלו, בהם המעסיק הפר חובות רישומיות ביניהן הנפקת תלושי שכר ואי רישום שעות עבודה ובכך הקשה על העובד להוכיח את תקופת העבודה, ניתן לקבוע רף נמוך יותר להוכחת ראשית ראייה שעל העובד להציג.

ראו לעניין זה את שנפסק בעיניין סע"ש (ת"א) 25576-03-19 מוחמד אבו עלפה נ' נתיב הגדוד (מיום 16.6.2019) כי העדר הנפקת תלושים אינו מהוה באופן בלעדי ראשית ראייה ואין בה כפי לפטור את התובע מהצגת ראשית ראיה לכך שעבד במקום שבו הוא טוען.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, בכתבי הטענות ובכל יתר המסמכים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, זאת מהטעמים שיפורטו להלן.

אשר לסכום הערובה- באיזון שבין זכות הגישה לערכאות לבין זכות המשיבות שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה במקרה בו תידחה התביעה, ובשים לב לסכום התביעה (138,915 ₪) אני קובעת כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסך 2,000 ₪.