העסקת בני נוער מעבר לשעות המותרות: עבירות פליליות

בתאריך 14.6.09 הוטלו על המבקש 4 קנסות מינהליים כמפורט להלן - קנס מינהלי בגין עבירה מיום 9.7.05 על העסקת 2 נערים מעבר לשעות המותרות בנגוד לסעיפים 20 ו- 33א(2) לחוק עבודת נוער.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן – התקנות), נקבע כי "הודעה או מיסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם..." (הדגשות אינן במקור) המשיבה שלחה דואר רשום לכתובתו המעודכנת במירשם האוכלוסין של המבקש ברח' ויצמן בנהריה, שאף תואמת את הכתובת שמסר המבקש במהלך חקירתו בפני מפקחי המשיבה, שחזר בציון "לא נידרש". כמו כן, הודעות הקנס נשלחו לבית העסק "פאפיה ביץ'". לפיכך, המשיבה ביצעה מסירה כדין של הודעות הקנס.

נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הנו דרך המלך – בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות, ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להשפט הנם בבחינת היוצא מן הכלל" (הדגשות אינן במקור- א.ק.).

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן – התקנות), נקבע כי "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם..." (הדגשות אינן במקור) המשיבה שלחה דואר רשום לכתובתו המעודכנת במרשם האוכלוסין של המבקש ברח' ויצמן בנהריה, שאף תואמת את הכתובת שמסר המבקש במהלך חקירתו בפני מפקחי המשיבה, שחזר בציון "לא נדרש". כמו כן, הודעות הקנס נשלחו לבית העסק "פאפיה ביץ'". לפיכך, המשיבה ביצעה מסירה כדין של הודעות הקנס.

אולם, כבר נקבע בפסיקה, עוד בטרם התיקון לחוק, כי מדובר בנימוקים בעלי משקל משמעותי, ויפים לענייננו דבריו של כב' השופט כהן בפס"ד עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), ניתן ביום 12.3.06 קבע כב' השופט כהן כדלקמן - "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה.

לפיכך, לא מצאתי בנסיבות המקרה הנוכחי הצדקה להארכת המועד להישפט, או לחילופין טענת הגנה כה מהותית כך שעל אף השיהוי הניכר בהגשת הבקשה דנן, קיים טעם מוצדק להארכת המועד להישפט ובירור עניינו של המבקש בפני ביה"ד. לפיכך, אני קובעת כי דין הבקשה להארכת מועד להישפט - להידחות בזאת.

כנגד הנאשמת 1 הוגש כתב אישום שבמסגרתו יוחסו לה עבירות של העסקת בני נוער ללא פנקס עבודה (סעיפים 28ו ו-33ג (א)-(ב) לחוק עבודת הנוער התשי"ג – 1953 (להלן – חוק עבודת נוער או החוק); העסקת בני נוער ללא אישור רפואי (בנגוד לסעיפים 11 ו-33(א)1 לחוק עבודת נוער; העסקת נוער בעבודת לילה בנגוד לחוק (סעיפים 24 ו-33א(2) ובשעות חריגות מעבר לשעות הקבועות בחוק (בנגוד לסעיפים 20 ו-33א(2) לחוק עבודת נוער).

עם זאת, בתיקון מס' 18 לחוק עבודת נוער, שניכנס לתוקף ביום 7.4.16, בוטל הסעיף הרלבנטי בחוק כך שלא קיים עוד איסור להעסקת נוער ללא פנקס עבודה בהתאם לחוק זה. בנסיבות אלה, יש לפעול בהתאם לסעיף 4 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן - חוק העונשין) שכותרתו "ביטול העבירה לאחר עשייתה" הקובע לאמור: "נעברה עבירה, ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו; ניתן גזר דין – יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה." לאור זאת, ההליך בנוגע לעבירה של העסקה ללא פנקס עבודה מופסק בהתאם לסעיף 4 לחוק העונשין.

לכתב האישום צורף כנספח ג' רישום המפרט את פרטי הנערים מושא האישום ואת המועדים שבהם הם הועסקו בשעות חריגות מעבר להקף המותר.

...

ממכלול הראיות עולה כי במועד הרלבנטי לעריכת הביקורת הנאשמת אכן לא מילאה אחר הוראות החוק.

מכאן שהמסקנה המתבקשת היא כי אישום זה הוכח ברמה הנדרשת ומשכך יש להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בהקשר זה. הרשעת הנאשמת בעבירה של אי תליית מודעה המפרטת את עיקרי זכויות העובדים מחומר הראיות עולה כי בביקורת שערכה המאשימה ביום 24.8.10 על ידי הגב' אמזלג, אשר העידה בבית הדין, לא נמצאה מודעה המפרטת את עיקר זכויות העובד לפי סעיף 6ב לחוק שכר מינימום התשמ"ז – 1987.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני מזכה את הנאשם 2 מכל העבירות שבכתב האישום וכן מזכה את הנאשמת מעבירות של העסקת בני נוער ללא אישור רפואי, אי מסירת תלושי שכר ומפסיקה את ההליכים בנוגע לאישום שעניינו העסקת בני נוער ללא פנקס עבודה.

לאור האמור לעיל ומשהחוקים מטילים סנקציה פלילית על מעסיק העובר עליהם, וזאת ביתר שאת כאשר מדובר בחוק עבודת הנוער, ברי הוא כי משנקבע כי הנאשם עבר על חוקי המגן, עליו ליתן על כך את הדין.

כמו כן, כתוצאה מהעברות מושא כתב האישום, הועסקה נערה שעה נוספת מעבר לשעות העבודה המותרות בחוק ובשעה הנחשבת בתווך שעות הלילה כמוגדר בחוק.

מכאן, שעל אף שאין להקל ראש בעבירות מושא כתב האישום, ובכלל זה עבירת העסקת בני נוער בשעות הלילה, הרי שבמקרה הנידון הנערה לא הועסקה בתווך הזמנים בהם ביקש המחוקק למנוע העסקה של בני נוער, אלא המדובר בחריגה של דקות ספורות, כאמור, מהשעה הנקובה בחוק.

...

אציין שבהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, כפי שפורטה לעיל, לא ראיתי הצדקה לקבוע רף תחתון נמוך מגובה הקנס מנהלי ובמקביל לא שוכנעתי שיש להגדיל את הרף התחתון באופן שיחושב לפי כפל הקנס המנהלי וזאת, בין היתר, לאור מצבו הכלכלי של הנאשם.

שוכנעתי כי נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בהן ניתן כנגד הנאשם צו כינוס נכסים וכאשר כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר הביקורת שנערכה והנאשם אינו מיוצג, שיקולי שיקום הנאשם מטים את הכף לחרוג ממתחם הענישה שנקבע לגבי עבירת חוק הגנת השכר ועבירת חוק שכר מינימום.

לפיכך, הנני קובעת כי בעבירות על חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום תכלית הענישה תוגשם אף בהטלת קנס שיהיה בגובה הרף התחתון של מתחם הענישה, ובעבירה של חוק עבודת הנוער תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה.

ביום 31.5.15 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשמים הנ"ל בגין העסקת בני נוער בחודשים יוני-יולי 2008 בבית מלון במעלה החמישה מעל לשעות העבודה המותרות על פי חוק, בגין העסקת בני נוער בשעות לילה בנגוד להוראות סעיף 24 לחוק עבודת נוער, התשי"ג-1953, ובגין העסקת בני נוער ביום המנוחה השבועית מבלי שניתנה להם מנוחה שבועית של 36 שעות רצופות.

בכך הביע את דעתו כי יש לאפשר למי שעבר עבירות מסוג זה לכפר על העבירה על ידי תשלום קנס בלבד , אם הוא חפץ בכך.

וכך אמר בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בעיניין זה: "סיכומה של נקודה זו. בהתאם להסדר שבחוק העבירות המנהליות, כל עבירה מנהלית נובעת מעבירה פלילית. ואולם, לגבי אותן עבירות הנכנסות בגדר 'עבירה מנהלית', דרך המלך שמתווה החוק היא של טפול באמצעות סנקציות מנהליות-אזרחיות (ראו גם קנת מן "אפיונים מיוחדים של עבריינות הצווארון הלבן" עיוני משפט טו(3) 415, 426 (1990)).

...

גם אם נאמר שבכך הביעו הנאשמים 3 ו-4 את דעתם כי בסופו של דבר יבחרו להגיש בקשה להישפט לאחר מתן ההחלטה, אין זו אלא השערה בלבד, ולא ניתן לומר בוודאות כי כך היו נוהגים לאחר החלטת התובע המוסמך, שנימוקיה בצידה.

נוכח האמור, ובהתאם לסעיפים 149(3) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אני מורה על ביטולו של כתב האישום נגד נאשמים 3-4.

לנוכח מסקנה זו, לא אדרש לטענות בעניין שיהוי והתיישנות.

בנוסף, הועסק מעבר למספר השעות המותר לפי ס' 20 לחוק זה, הקובע כי "לא יועסק נער יותר משמונה שעות עבודה ליום וארבעים שעות עבודה לשבוע." לטענתו, בכך הפרה הנתבעת חובה חקוקה, ומשום כך יש לחייבה בסך 30,000 ₪.

הפרת חוק זה הנה עבירה פלילית, ומעסיק העובר עליה צפוי לעונשים הקבועים בחוק זה. אין בחוק הוראה הקובעת חובה אישית של המעסיק כלפי העובד ומחייבת אותו בתשלום פיצויים לעובד בגין ההפרה.

(לעניין זה ראו גם דבריה של הש' גליקמן בעיניין ד"מ (עבודה תל אביב-יפו) 1778/00 סורוקר משה - שי בן שלום (נבו 30.01.2002)) בנוסף, התובע לא הצביע על נזק שניגרם לו בגין הפרת חובה זו. בשל כל אלו ביחד ולחוד נדחית תביעת התובע ברכיב זה. קזוז התשלום עבור הפסקות הנתבעת טענה כי התובע שהה בהפסקות באורך 45 דקות מידי יום, והפסקות אלו לא קוזזו משכרו, וכי על התובע להשיב את התשלום שקבל עבור שעות אלו בהן שהה בהפסקה, ויש לקזז זאת מכל סכום שייפסק לתובע.

...

נדחית תביעת התובע ברכיבים: פיצויי פיטורין; פיטורין שלא כדין והיעדר שימוע; אי מסירת הודעה מוקדמת; דמי חגים; דמי מחלה; הפרת חובה חקוקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך 80,967 ₪.

נוכח תוצאות הליך זה, הנתבעת תשלם שכ"ט בא כוח התובע בסך 9,500 ₪.סכום זה ישולם תוך 30 יום.