הנתבעת מדגישה את דברי התובע כי הוא "משער" שהמנוף הפך את הפלטה ומפנה לתאור שמסר התובע במישטרה ובמסמכי המוסד לביטוח לאומי בהם נכתב כי "בהעמסה בעת הוצאת הפינים מפלטת הבטון אשר היתה מורמת באויר עם המנוף של המשאית, כשמנוע המשאית עובד, ניתק אחד הפינים מהפלטה והפלטה היתהפכה על הרגל השמאלית שלי". לטענתה גרסה זו שנמסרה סמוך אחרי התאונה מלמדת שהתובע שיחרר את הבטונדה כשהייתה "תלויה באויר" ומכאן שהתאונה לא נגרמה בשל שימוש בכוחו המכאני של המנוף שהיה באותה עת פסיבי.
תאונה שאירעה כתוצאה מפעילות מנוף המורכב על משאית עשויה איפוא להוות תאונת דרכים, אולם "על מנת שארוע תאונתי יהיה כלול בגדרי החזקה המרבה הנדונה, צריכים להתקיים מספר תנאים: ראשית, החזקה רלבאנטית לתאונות בהן מעורב רכב רב-ייעודי (או רב-תכליתי, לרבות דו-תכליתי), שיש לו ייעוד נוסף על ייעודו התחבורתי, כאשר בעת התאונה על הרכב לפעול במסגרת הייעוד הלא-תחבורתי שלו. כמו כן, נידרש כי הייעוד הלא-תחבורתי יהיה ייעוד מקורי של הרכב, כך שהרכב אינו יכול לרכוש ייעודים זמניים המשתנים מעת לעת. שנית, על המאורע להתרחש עקב ניצול הכוח מכאני של הרכב. דרישה זו מחייבת קיומו של קשר סיבתי, משפטי ועובדתי, בין התאונה לבין הכוח המכאני שהפעיל הרכב במסגרת התכלית הלא-תחבורתית שלו. שלישית, על הרכב לשמור על ייעודו המקורי בעת היתרחשות התאונה" (רע"א 7254/12 ג'ברין נ' עיזבון ג'בארין (21/8/14); וראו גם רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט, פ"ד נ(3) 532 (1996); ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707, 714 (2002); פסקי הדין מנופי יהודה ומזרחי לעיל; אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית - 2012), 312-331; יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית, התשע"ג), 122-130)).
נקבע כי משאית-המנוף פעלה במסגרת ייעודה המקורי כשהטעינה את הבטונדות למרות ההגדרה "עגורן להעמסה עצמית". בנסיבות אלו נקבע כי התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.
התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת.
...
אני מקבל את טענת התובע והנתבעת 3 כי מדובר בהרחבת חזית שכן הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה, ברם ממילא דין הטענה להדחות גם לגופה.
סוף דבר
גרסתו העובדתית של התובע בנוגע לתאונה מתקבלת ונקבע כי התאונה ארעה כאשר המנוף משך את הבטונדה באמצעות כוחו המכני והפך אותה על רגלו.
התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.
