העלמת הכנסות באמצעות רישום כוזב של תלושי שכר

מחוות הדעת עולה כי ספרי העסק בשנת 2009, בה נוהל ע"י התובע לבדו, לא היו מלאים, לא נרשמו קניות בסכום של כ-400,000 ש"ח וההכנסות הנובעות מהם, בשווי של 650,000 ש"ח. עקב כך ביצעה המומחית תיקון של הנתונים לשנת 2009 בהסתמך על נתוני השנים הקודמות, 2006-2008, חישוב ממוצע רווח גולמי בשנים אלה, וכן על על נתונים שמסר התובע ועל המסמכים הרלוואנטיים שהובאו לעיונה ע"י הנתבע, לרבות כרטסות העסק אצל שלושה ספקים.

אחיו של הנתבע, דני עמלה, העיד כי הנתבע שילם לו משכורות עבור ארבעה חודשים בשלהי שנת 2009, עבורם לא שולם לו ע"י התובע, וזאת לאחר רכישת חלקו של התובע בעסק ע"י הנתבע.

כן מסר, כי התובע נהג לשלם לו במזומן ללא הוצאת תלושי משכורת.

לעניין חוות הדעת החשבונאית ותשלומי האיזון הראויים בין השותפים, שוכנעתי, כי על אף שהמומחית עשתה את מירב המאמצים, בהתאם לשיטות החשבונאיות המקובלות, להגיע למסקנות סבירות בנסיבות המקרה, הרי שהיקף ההסתייגויות, הנובע מניהול העסק ע"י התובע בשנת 2009 בצורה לא שקופה ולא מדווחת במלואה, עם העלמת קניות ומכירות בסכומים של מאות אלפי ש"ח, רישום כוזב של ערך המלאי, נטילת מזומן וסיגריות מהעסק ללא רישום, מונע אפשרות לקבוע ממצאים חשבונאיים ברמת הוודאות הנדרשת.

...

בסוף שנת 2009 הגיעו הצדדים להסכמה על כך שהנתבע יקנה את חלקם של התובעים בעסק תמורת מחצית מערך המלאי בניכוי מחצית החובות, החזר השקעות התובעים בעסק בעת כניסתם לשותפות, סכומים ששולמו על ידם לכיסוי חובות העבר, החזר הלוואה שהתובעים לקחו, חשבונות ששילמו לאחר סיום השותפות, ובסה"כ 166,500 ש"ח. הנתבע הכחיש את הטענות להסכם כנטען על ידי התובעים, וטען כי הוסכם בין הצדדים כי התובעים ישלמו את החוב בחשבון הבנק ואילו הנתבע ישלם את החובות לספקים, לרשויות ולעובדים, וכך נעשה.

כך בפרט, כאשר הפער בין התוצאה אליה הגיעה המומחית במקרה של דחיית כל הטענות הלא מגובות, לבין התוצאה במקרה של קבלתן, סך של כ-50,000 ש"ח, הינו נמוך יחסית להיקף ההסתייגויות, העומד על מאות אלפי ש"ח. לפיכך, מידת אי הוודאות של הנתונים שבבסיס החישובים הינה גדולה מכדי לקבוע ממצאים בעלי תוקף ברמת ודאות סבירה, בין אם היו הטענות הבלתי מגובות מתקבלות בחלקן או נדחות כולן.

לפיכך, בהעדר מהימנות לגרסת התובע והעדר יכולת להסתמך על חוות הדעת החשבונאית עקב היקף אי הוודאות בנתונים עליהם היא מתבססת, אני דוחה את התביעה.

התביעה שכנגד נדחית אף היא, משהודה הנתבע כי אלמלא הגשת התביעה ע"י התובע היה סבור שהצדדים הגיעו להסכמה הוגנת בדבר הפירוק, שבוצעה בפועל, וכי לא היה מגיש את התביעה שכנגד.

ביום 14 באוקטובר 2013, במסגרת הסגר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, הודתה הנאשמת בכתב אישום מתוקן המייחס לה שלושה אישומים בגינן הורשעה בריבוי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ריבוי עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 245 לחוק, עבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק, ריבוי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק, ריבוי עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק, ריבוי עבירות של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק, ריבוי עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק, עבירה של סיוע לקבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 סיפא בצרוף סעיף 31 לחוק וכן בריבוי עבירות מע"מ לפי סעיף 117(ב)(1), (3) ו- (6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ריבוי עבירות של מירמה על פי פקודת מס הכנסה לפי סעיף 220(2) ועבירה של העלמת הכנסה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

במקום להעביר את התשלום עבור הנסיעות שלא בוצעו לחברה, הם ביצעו רישום כוזב במחשב הסניף לפיו הנסיעות בוצעו על ידי נאשם 3, בעלה של הנאשמת שהיה בתקופה הרלוואנטית נהג מונית ועבד בחברת מוניות רחביה, ועל ידי נאשם 4 שהיה מנהלה של חברת מוניות סמדר.

הנאשמת פתחה כרטיס עובד על שם נאשמת 5 ותלושי השכר הונפקו ונרשמו על שמה של נאשמת 5 כאשר נאשם 6 הוא זה שביצע את העבודה בפועל.

...

לפיכך אני סבורה כי האמור בתסקיר וטיעוניו של ב"כ הנאשמת, אינם עונים על שיקולי השיקום המצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם.

נוכח הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ומטעמי אחידות בענישה (ר' ע"פ 370/14, 1592/14 סלפיתי ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 25.08.14)) בשים לב לכך שכאמור לעיל, קיים הבדל משמעותי על בין חלקה של הנאשמת לבין חלקם של יתר הנאשמים שהודו, ומשכך עונשה צריך להיות חמור משל יתר הנאשמים, תוך התחשבות בענישה שהוטלה עליהם ביחס לחלקם בביצוע העבירה, החלטתי שלא למצות עמה את הדין ולגזור את עונשה ברף התחתון של המתחם, זאת גם בהתחשב באמור בתסקיר המשלים בדבר מאמציה של הנאשמת לשקם את חייה ואת משפחתה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: בגין פרשיית הנסיעות הפיקטיביות אני גוזרת על הנאשמת 10 חודשי מאסר, בגין פרשיית ביטול הנסיעות אני גוזרת על הנאשמת 6 חודשי מאסר, בגין האישום השני אני גוזרת על הנאשמת 8 חודשי מאסר ובגין האישום השלישי אני גוזרת על הנאשמת 6 חודשי מאסר.

נא לרשום את שם בית הספר, היישוב וסמל המוסד (מספר קבוע שנקבע על ידי משרד החינוך) על כל רשימה!! · שכר העבודה הוא 40 ₪ לשעה בתוספת 2 ₪ עבור כל קלומטר נסיעה + הוצאות טלפון על פי דיווח ואישור עדנה · על המקדם להביא להוצאה את רשימות ספרי הלימוד לקראת שנת הלימודים הבאה, רשימה שמקבלים התלמידים בסוף שנת הלימודים.

· הסכומים האמורים הם ברוטו וכפופים לנכוי מס הכנסה וביטוח לאומי.

עם זאת, לטעמנו לא ניתן לקבוע כי אי פירוט הזכויות נעשה "ביודעין" כדרישת סעיף 5(ב)(1) לחוק הודעה לעובד, שכן לא התרשמנו שהנתבעת פעלה, כטענת התובעת בסעיף 4.7 לכתב התביעה, מתוך כוונה לפגוע בתובעת ולהעלים ממנה את זכויותיה.

עיון בטענותיה של התובעת בהקשר זה מעלה כי אלו כוללות טענות בדבר פרטים "כוזבים" בתלושי השכר בדמות רישום שמות שונים של הנתבעת על גבי תלושי השכר לאורך השנים ושינוי תאריך העסקתה של התובעת מדי שנה ו"איפוסו" לתאריך תחילת העונה וכן טענה לאי רישום צבירת הזכויות להן הייתה זכאית מכוח חוקי העבודה (ר' סעיפים 4.4-4.6 לכתב התביעה).

...

עם זאת, לטעמנו לא ניתן לקבוע כי אי פירוט הזכויות נעשה "ביודעין" כדרישת סעיף 5(ב)(1) לחוק הודעה לעובד, שכן לא התרשמנו שהנתבעת פעלה, כטענת התובעת בסעיף 4.7 לכתב התביעה, מתוך כוונה לפגוע בתובעת ולהעלים ממנה את זכויותיה.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי, כפי שפורט לעיל.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 61,216 ₪.

בת"פ 2811/07 (להלן: תיק הגניבה) הוגש נגד המבקש כתב אישום מתוקן בשנית (להלן: כתב האישום המתוקן), אשר ייחס לו את העבירות הבאות: שתי עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עשר עבירות של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין; עשר עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; עבירה של סיוע לקבלת דבר במירמה, לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; וכן עשר עבירות של סיוע לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

המבקש העביר להנהלת החשבונות של החברה את דו"חות הנוכחות שהפיק עבור העובדים הפיקטיביים, ועל בסיס דו"חות מזויפים אלה, הנפיקה החברה לאותם עובדים תלושי שכר, העבירה לחשבונות הבנק שלהם משכורת, והפרישה עבורם דמי ביטוח לאומי.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק המיסוי, בין השנים 1999 ל-2004, העלים המבקש הכנסות, שאותן גנב מהחברה, על-ידי כך שדיווח על הוצאות ומשכורות פיקטיביות, בסכום של כ-872,150 ₪.

...

נוכח היקף העבירות בהן הורשע המבקש, ונסיבות ביצוען, כמפורט הן בתיק הגניבה והן בתיק המיסוי, אין כל חריגה, בנידון דידן, מנורמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, ודין הבקשה להידחות אף מטעם זה. לגופו של עניין, ולמעלה מן הצורך, אציין, כי שתי הערכאות הקודמות דנו באופן מפורט בעניינו של המבקש, ושקלו לטובתו את כל הנסיבות לקולא, לרבות את השיקול השיקומי בעניינו, את השיקול שעניינו החזר כספי הגניבה ותשלום מס בגינם ואת נסיבותיו האישיות והרפואיות.

עם זאת, שתי הערכאות שקלו גם את חומרת העבירות שביצע המבקש, הימשכותן ושיטתיות ביצוען, ובצדק קבעו, כי השיקולים האישיים של המבקש "נסוגים מפני האינטרס הציבורי של הוקעת מעשי גניבה ומרמה בהיקף גדול ובתבנית מאורגנת". נזכיר, בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי הקל, במידת-מה, בעונשו של המבקש, וסבורני, כי אין מקום להקלה נוספת בעונשו.

לאור האמור לעיל, אין כל עילה להתיר למבקש לערער, פעם נוספת, על גזר דינו, ודין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

המבקש הואשם בין היתר בעבירות רבות של מסירת נתונים כוזבים, השמטת הכנסה מדו"ח, סיוע להתחמקות ממס וממע"מ, מירמה בנסיבות מחמירות, וזאת לצורך הקטנת הכנסתו החייבת במס הכנסה בסכום מיצטבר של למעלה מ-30,000,000 ₪.

מרבית המוניות נרשמו על שם בעלי הרישיונות להפעלתם ואותן השכיר המבקש לנהגי מונית שונים תמורת תשלום דמי שכירות שבועיים, כאשר בגין התשלומים לא הוציא המבקש קבלה או חשבונית.

עוד נטען בכתב האישום כי לאורך התקופה האמורה, מלבד השנים 2009 ו-2011, סייע המבקש לחלק מנהגי המוניות להיתחמק מדיווח על הכנסותיהם באמצעות הוצאת תלוש שכר פקטבי כאשר כנגדו גבה תשלום חודשי קבוע מן הנהגים מבלי שדיווח על הכנסה ומאידך גיסא דיווח לרשויות על התלושים כהוצאה מוכרת.

הטענה המרכזית של המבקש נוגעת להקף העלמת המס, אשר לטענתו נמוך בהרבה מזה המיוחס לו על פי כתב האישום וההחלטות השונות, מה שמפחית לטענת המבקש את מידת מסוכנותו.

...

דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין, אני סבור כי בהתחשב בהיקפן של העבירות המיוחסות למבקש; בהתחשב בשיטתיות, האינטנסיביות והבוטות של העבירות שבוצעו על ידי המבקש לאורך יותר משבע שנים; ובהתחשב בכך שהמבקש כבר הפר בעבר את האמון שניתן בו תוך שהוא שב ומבצע את אותן העבירות באותה השיטה בדיוק – אין מקום להורות על שינוי תנאי חלופת המעצר.

אשר על כן, הבקשה נדחית אף ללא צורך בתגובה.