העלאת תמונה לאתר אינטרנט ללא הסכמה

להלן הסדרי ההנגשה הקיימים במשרדי השרות: מידע לכלל הציבור – טפסים ועלונים דפוס נגיש מושב נגיש לבעלי מוגבלות מקום ישיבה מיוחד התקנת לולאת השראה , מערכת עזר לשמיעה שלטי הכוונה שלט שעות קבלת קהל עמדת קבלה נגישה מתקן לקבלת תורים מסך למידע תלוי על הקיר עמדה נגישה למי שתיה חניה נגישה כניסה מונגשת למשרדי שירות הנגשת אתר אנטרנט: חשוב לציין, הושקעו משאבים רבים להנגשה הפורטל, במטרה להקל על השמוש בו, ולמרות מאמצנו להנגיש את כלל האתר של התאגיד, ייתכן ויתגלו חלקים או יכולות באתר שטרם הונגשו כדוגמת מסמכים בקובץ PDF ותמונות שהועלו לאתר לפני תחילת שנת 2017.

שני השיקולים הללו יפים לא רק לצורך החלטת בית המשפט בגדרי סעיף 16 לחוק, אם לאשר הסתלקות, אלא גם לגבי החלטת בית המשפט להורות על תשלום גמול לתובע המייצג (סעיף 22 לחוק) ולקבוע את שכר הטירחה של בא הכוח המייצג (סעיף 23 לחוק); ואף ביתר שאת: כעיקרון, ראויים שני השיקולים הללו שבסעיף 16 למשקל רב יותר בהקשר הנידון מן השיקולים שבסעיפים 22 ו-23" (עניין מרקיט, פסק דינו של השופט סולברג ובהסכמת השופט עמית).

...

על כן דין הבקשות לתגמולים והוצאות להידחות.

סוף דבר הבקשה להסתלקות מאושרת, ודין הבקשה לאישור להימחק.

דין הבקשות לתגמולים והוצאות להידחות.

התובע טוען בתביעה זו, כי הנתבעים העלו לאתר תמונות וציורים אותם הוא צילם ויצר (להלן: "הפרסומים").

התובע לא הסכים והגיש בקשה לבית המשפט.

התובע מבקש שיועברו למצער פרסומיהן של הנשים המוזכרות בכתבה, ואשר הועלו לאינטרנט ועליהם נסמכו הנתבעים לצורך הכנת הכתבה, כפי שעלה בשיחת הטלפון בין הצדדים.

...

בסופו של דבר, פנה התובע וביקש מענה על ארבע שאלות, בדיוק כפי שהנתבעים הציעו בחודש מאי.

דיון והכרעה לאחר שטענות הצדדים נבחנו, דין הבקשה להתקבל בחלקה ולהלן יבוארו הטעמים לכך; הקלטת השיחה בין התובע לנתבעת 2; לאור אופי הטענות, מדובר בשיחה רלבנטית.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור לעיל.

המשאית אוחסנה במחסן רכב "נעמן פיתרונות איחסון מתקדמים". במהלך דצמבר 2019 פירסם הכונס הזמנה להציע הצעות באתרי אינטרנט.

לטענת הנתבע, מנהל המחסן הבהיר לתובע, שככל שלא יגיע להסכמה אחרת עם בעל המשאית, הפריטים הנלווים לא יימכרו עם המשאית.

גרסת התובע: "נכנסתי לאתר שנקרא bit spirit, ראיתי משאית מדוברת מסוג וולוו, מס' רשוי 23849501, החלטתי להישתתף במכירת המשאית, לא לפני שהגעתי למגרש לראות את המשאית, ראיתי את המשאית, להחליט שהיא מתאימה לי. צילמתי את המשאית, יש גם תמונות שהעלו לאתר שלהם, שמר אסולין נמצא ליד המשאית, וראיתי שהיא מתאימה לי כפי שהיא, החלטתי שאשתתף במכירה, השתתפתי, זכיתי, כל הדרישות של משרד הנתבע מילאתי, 10% מערך הזכיה, ושאר הסכום שבועיים שלוש אחרי העברתיאת מלוא הסכום. קבעו לי תאריך להגיע למשרד ע"מ לבצע העברת בעלות, הגעתי נתנו לי את כל הניירת, הגעתי למ. הרשוי, העברתי בעלות, הגעתי למגרשים בנעמן, על מנת לקבל את המשאית, כשהגעתי ראיתי שחסרים הרבה דברים במשאית. על המשאית שלמתי 304,000 ₪ + מע"מ.

...

גרסת התובע: "נכנסתי לאתר שנקרא bit spirit, ראיתי משאית מדוברת מסוג וולוו, מס' רישוי 23849501, החלטתי להשתתף במכירת המשאית, לא לפני שהגעתי למגרש לראות את המשאית, ראיתי את המשאית, להחליט שהיא מתאימה לי. צילמתי את המשאית, יש גם תמונות שהעלו לאתר שלהם, שמר אסולין נמצא ליד המשאית, וראיתי שהיא מתאימה לי כפי שהיא, החלטתי שאשתתף במכירה, השתתפתי, זכיתי, כל הדרישות של משרד הנתבע מילאתי, 10% מערך הזכיה, ושאר הסכום שבועיים שלוש אחרי העברתיאת מלוא הסכום. קבעו לי תאריך להגיע למשרד ע"מ לבצע העברת בעלות, הגעתי נתנו לי את כל הניירת, הגעתי למ. הרישוי, העברתי בעלות, הגעתי למגרשים בנעמן, על מנת לקבל את המשאית, כשהגעתי ראיתי שחסרים הרבה דברים במשאית. על המשאית שילמתי 304,000 ₪ + מע"מ.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות הגעתי למסקנה לקבל את חלקה של התובענה.

להלן אנמק מסקנה זו; ראשית, אני סבור שיש ממש בטענת התובע ולפיה המשאית נקנתה במצבה AS IS , ובמידה והיו בה פריטים שאינם שייכים לה, צריך היה הדבר להיות מצוין במפורש בכללי המכרז, ודבר זה לא נעשה.

מכאן אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 17,000 ₪ וכן סך של 2,500 ₪ כהוצאות (לרבות הוצאות השמאי) וזאת תוך 20 יום מהיום.

לטענת הנתבע, הוא קשיש חולה בן 77, עולה חדש מאוקראינה, ומשכך שלא הייתה לו כל הכרות עם דיני זכויות היוצרים בישראל, ולא הייתה לו כל כוונה לייחס לעצמו בעלות כלשהיא על התמונה, ופירסומה עם הלוגו נעשה בתום לב. התמונה אותרה באנטרנט ללא פרטי הצלם והצמדת התוית והנתבע לא ידע ולא יכול היה לדעת מי צילם את התמונה.

הנתבע לא נתן קרדיט לתובעת על התמונה ואף הדביק עליה את הלוגו שלו, לפיכך ראוי לחייבו בפצוי נוסף ונפרד בגין הפרת הזכות המוסרית של התובעת.

· ת"א 33190-10-19 פלאש 90 בע"מ ואח' נ' פור פיטנס נ.ד. בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), פסק בית המשפט סך של 4,000 ₪ עבור הפרת זכויות יוצרים וסך נוסף של 2,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית, בגין שימוש שעשו הנתבעים בתמונה אשר זכות היוצרים והזכות המוסרית בה שייכות לתובעות, וזאת ללא הסכמת האחרונות.

...

וראו מה נקבע שם: "...בפסיקה נראה כי הפרת זכויות בגין פרסום של תמונה בודדת זוכה לפיצוי של אלפי שקלים בודדים בהתאם לנסיבות....". בשקלול כל האמור, ובהתייחס לפסיקה במקרים דומים, אני פוסקת שהנתבע ישלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בגין הפגיעה הכלכלית וסך של 4,000 ₪ בגין הפגיעה המוסרית, וסה"כ סך של 7,000 ₪.

לסיכום הנתבע ישלם לתובעת סך של 7,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,340 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום מהיום.

לא הועלתה תמונה של התובעת, לאתר; כתובת הדואר האלקטרוני של התובעת חסויה ולא פורסמה באתר; לא פורסם שום פרט שיכול לאפשר את זיהויה של התובעת.

יש להרים את מסך ההיתאגדות מעל הנתבעות, ולחייב אישית את נתבעים 3-4, וזאת בשל רישומה של התובעת באתר האנטרנט, ללא הסכמתה וידיעתה.

...

לאור האמור, נחה דעתי לחייב את נתבעים 3-4.

האם ההודעות הן בגדר "לשון הרע" לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, סבורה אני שלא הוכח על-ידי התובעת רכיב "הפרסום", ולפיכך לא ניתן לקבוע כי ההודעות הן בגדר לשון הרע.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי ההודעות אותן קיבלה התובעת, מהוות "דבר פרסום", בהתאם לחוק התקשורת, ועל-כן זכאית היא לפיצוי כספי.