אף אם בבית העסק נעשו באותה העת שיפוצים (ולכך נדרש להלן), למחזיק בבית העסק אחריות לפקח על הדבר.
חרף אי-פעילותה של שווארמקס מאז הקמתה, החברה כרתה הסכם שכירות, לכאורה מחזיקה במושכר, משלמת דמי שכירות, ולשיטתה היתקשרה עם קבלן לבצוע שפוץ במקום.
והינה, שווארמקס הגישה את כתב הגנתה, ושם טענה דבר והפוכו: שווארמקס הן טענה כי היתקשרה עם מר חיאדרה לשפוץ המקום, ומכאן ניתן לסבור שהיא המחזיקה בנכס, והן טענה כי "לפי מיטב ידיעתה, הנכס הושכר על-ידי הנתבעות 5 ו-6 לבית עסק אחר" (סעיף 10 לכתב הגנתה).
ניתן להבין את התובעים, מחזיקי בית העסק מלמטה, שנוכח הטענות שהועלו צרפו את בעלי הנכס שמעל.
...
חלוקת אחריות בין הנתבעים
לא נשמעו טיעונים לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים שכלפיהם מתקבלת התביעה לבין עצמם.
סוף דבר
כשנשאל מר לחיאני מה עשה בבוקר שבו גילה את ההצפה, השיב: "נכנסתי למשרד לפינה והתחלתי לבכות כי נגמרתי" (עמ' 27 שורות 39-38 לפרוטוקול).
(ב) הוצאות בגין שכר-טרחת השמאי בסך 3,510 ש"ח, שכר מומחי בית המשפט בסך 4,680 ש"ח ו-1,170 ש"ח, שכר עדות בסך 500 ש"ח, מלוא האגרה כפי ששולמה, ושכר-טרחת בא-כוח התובעים בסך 30,000 ש"ח.
ההודעה לצדדים השלישיים נדחית ללא צו להוצאות, מבלי לגרוע מהאמור להלן.