ביום 25.6.12 נפסק על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 4566/11, ועע"מ 7405/11, בהתאם להודעת ב"כ המדינה בעיניין אחר, כי אזרחותו של נתין זר אינה רלוואנטית לעניין הרחקה, הואיל והמדינה יכולה להרחיקו לכל מדינה שתסכים לקלוט אותו וכי לא יאונה לו כל רע בה, כל עוד נערכות בדיקות זכאי להשאר בארץ כדין ובאשרה, ועם קבלת החלטה אחרת – זכאי הנתין הזר לעתור לבית משפט כנגדה.
מאידך גיסא, לא ניתן לקבוע באופן מוחלט בשלב זה ברמת הראיה המנהלית הדרושה כי העותרת הנה אריתראית או שאינה אתיופית, ועל כן נראה לי כי אין מקום לקבוע בשלב זה את זיהויה של העותרת כאתיופית או כמי שאינה אריתראית, אך לא ניתן גם לקבוע בשלב זה באופן מוחלט כי הנה אריתראית, ולאור זאת יש להחזיר את העניין למשיב לשלב שלפני קבלת ההחלטות על אי זיהויה כאריתראית, על זיהויה כאתיופית ודחיית בקשתה להסדרת מעמד בישראל, על מנת לבדוק את הראיות שהוגשו ולהביא ראיות נוספות שניתן להביא בקשר לכך.
...
ביחס לשאלת שיתוף הפעולה עם זיהויה או עם הרחקתה, נראה לי שלא ניתן לקבוע כי לא היה שיתוף פעולה מצידה בקשר לכך, לאור גרסתה ביחס להיותה אריתראית, שלא נסתרה ועליה היא נאבקת בהליכים משפטיים, ולאור העובדה שלא הוצעה לה עד כה כל הצעה קונקרטית להרחקה למדינה בה לא תהא נתונה לסכנת רדיפה.
במצב האמור, נראה לי כי לאור העובדה שהעותרת שוהה במשמורת מאז ה- 12.12.11, היינו, מזה כשנה וחמישה חודשים, כאשר שאלת זיהויה והרחקתה עדיין תלויים ועומדים בהליך המוחזר לדיון בפני המשיב, ולאור העובדה שלא ניתן לקבוע שהעותרת אינה משתפת פעולה עם הרחקתה או עם זיהויה עליהם הוחלט כדין, אין מניעה לשחרורה, בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל , ניתן לשחררה בתנאים שיבטיחו את התייצבותה לרשויות ההגירה ואת אפשרות הרחקתה כדין, ככל שיוחלט על כך, ולאחר מיצוי הליכים בקשר לכך.
לאור זאת, אני מחזיר את העניין למשיב על מנת שיפעל כאמור לעיל, ואני מורה על שחרורה בתנאים שלהלן:
הפקדה כספית בסך 15,000 ₪.
