העותומנית לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית

לפי סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצידורה האזרחית העותומני נקבע להלן: "...תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח מיסמך בכתב.

...

כמו כן אני קובעת כי הכספים נשוא התביעה ניתנו לנתבע כהלוואה, ולא לחיים דמרי והנתבע לא פעל להשיב לתובעת את כספי ההלוואה עד להיום.

כמו כן אני קובעת כי הנתבע לא הרים את נטל הראיה להוכיח את טענת הגנתו לפיה הכספים נשוא התביעה, ניתנו לו ע"י התובעת כהשבה של הלוואה שניתנה לתובעת ע"י חיים דמרי אביו וכי ההסכם אותו ערך, היה אישור/הסכם פיקטיבי ולמראית עין בלבד.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 490,219 ₪ בצירוף ריבית והצמדה, מיום ה- 5/1/12 - 30 יום לאחר מועד משלוח מכתב הדרישה הראשון של התובעת לנתבע לצורך החזר ההלוואה- (נספח ג' לכתב התביעה) ועד למועד התשלום בפועל.

במצב כאמור חלות הוראות סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העותמני לפיהן "מיסמך בכתב נהנה מעליונות במובן זה שלא ניתן לסתרו באמצעות טענות בעל פה אלא במסמך בכתב בלבד" (ע"א 6235/15 חלאק נ' כריים, פסקה 26 (15.2.2017); ע"א 2032/06 האגי נ' עיזבון המנוח זידאן, פסקה 42 (1.2.2009)).

...

כבר בשלב זה אומר בעניין טענת חוסר תום הלב כי לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים בנושא זה ראיתי לדחות את התביעה מאחר שלא השתכנעתי כי הוכח חוסר תום לב מצד ישרוטל או מצד בנק הפועלים וגם בשל נימוקים נוספים שיפורטו בפרק ב'.

ראיתי להתייחס אך בקצרה לשאלה זו, כיוון שממילא מסקנתי היא שישרוטל ובנק הפועלים לא חבים בגין הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים.

כיוון שאין מקום לקבל כראיה את חוות דעתו של רו"ח שגב ביחס לשווי המקרקעין, מהסיבות כאמור, ומאחר שטרייסמן לא הובאה להעיד על חוות דעתה מטעם התובעים, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה הקשור לשווי המלון.

סוף דבר כאמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן שעל לקסן לשלם לישרוטל סכום של 9,378,414 ₪, וכן אני מורה להעביר את הסכום שנשמר בנאמנות לישרוטל.

לפי סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העותומאני, מיסמך בכתב נהנה מעליונות במובן זה שלא ניתן לסתור אותו באמצעות טענות בעל-פה, אלא במסמך בכתב בלבד (ראו: יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1503 (2009); ע"א 4228/11 מנצור נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 22 (15.12.2014); ע"א 2032/06 האגי נ' עיזבון המנוח סלמאן יוסף זידאן, [פורסם בנבו] פסקה 42 (1.2.2009); ע"א 320/82 חברת אחים מנסה וויקטור לוי בע"מ נ' כנפו, פ"ד מ(2) 169, 185 (1986)); ע"א 3381/17 שאול אשכנזי נ' ציון בן-שלמה (פורסם במאגר "נבו").

...

בהתאם לתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט 2018, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך 7,000 ₪ שיתווספו לחוב בתיק הוצל"פ (לשכת קריות) שמספרו 534691-01-19 (להלן:"תיק ההוצל"פ") ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אני מורה למזכירות להעביר לתובעת את סכומי הפקדונות שהופקדו בתיק ביום 10.12.19 על פרותיהם.

כן אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק ההוצל"פ. התובעת תדאג לעדכון קרן החוב בתיק ההוצל"פ לאחר קבלת הפקדונות.

יודגש לעניין זה כי התובע הביא בסיכומיו ציטוטים המחזקים האמור לעיל (סעיף 45 לסיכומיו), לרבות ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ, ברני לסלאו, ו-3 אח', יט 113113 (1965), ע"א 2503/11 עזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (נבו 18.12.2011), ע"א 9538/06 ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (נבו 10.06.2008), ואף ציין את סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העותומאני לפיו לא ניתן לעלות טענות בעל פה כנגד מיסמך בכתב.

...

סבורני כי טענה שכזו מחייבת סימוכין וראיה, והיעדר אלה עומדות גם הן לחובתו.

סוף דבר - לא מצאתי כי התובע עמד בנטל השכנוע והראיה כי אכן העריך באופן שגוי בתודעתו את המציאות כפי שהיא וכי התקשר בחוזה וחתם על הסכם המכר עקב אותה טעות נטענת.

לאור האמור - דין התביעה להידחות.

בהתייחס לטענות הנתבע 1 טענה התובעת כי הנתבע 1 מבסס את הגנתו על גרסה בעל פה שלו, כנגד מסמכים בכתב וזאת בנגוד להוראות סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העותומאני, לפיו טענות כנגד מיסמך בכתב צריכות להיות מוכחות על ידי מיסמך בכתב.

...

סיכום ביניים מכלל העדויות והראיות שהוצגו בפני הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח במידה הנדרשת במשפט האזרחי, כי עפ"י הסכם המכר רכשה התובעת מאת מר סופר ז"ל את הממכר, כהגדרתו בהסכם המכר וכן את השטח הנוסף – 220 מ"ר שיתווספו לחלקה 89 כאשר תאושר תכנית הפרצלציה כפי שאכן קרה עם אישור תכנית מאא/מק/ 1032.

לאור כל האמור אני קובעת כי התביעה לסעד המופנה לנתבעים או מי מהם להשלים את הרישום על פי ייפוי הכח הבלתי חוזר ו/או להסב את ייפוי הכח לב"כ התובעת נדחית.

סוף דבר ניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו התובעת זכאית להירשם כבעלת הזכויות הקנייניות בשטח הנוסף, 220 מ"ר המהווים 22/225 חלקים מחלקה 91 בגוש 6481 שהתווספו לחלקה 89 מכוח תכנית מאא/מק/ 1032.