העונש על נהיגה בשכרות לנהג עם הרשעות קודמות

ת"פ (י-ם) 630/07 מדינת ישראל נ' עידן: דבריו של הש' טננבוים: "השאלה שלפנינו היא מהו גזר הדין היאות למי שמסרב להבדק. כידוע, עונש המינימום על נהיגה בשיכרות הוא שנתיים פסילת רישיון. אולם זהו עונש המינימום וניתן גם להטיל עונש גבוה יותר. בדרך כלל מוטל גם עונש גבוה יותר במקרה של שיכרות כבדה, אולם מה יהיה העונש במקרה של סרוב להבדק?" והתשובה היא כי במקרה כזה מן הראוי להטיל עונש חמור יותר משתי סיבות מיצטברות ומשלימות.

פסיקה שהגישה המאשימה: במסגרת רע"פ 6439/06 קריטי נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] תק-על (2006) 807: "נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות". רע"פ 5613/09 אסרף נ' מדינת ישראל ו עפ"ת 38509/10/19 מדינת ישראל נ' ברדאן: בשני המקרים צויין כי נידרשות נסיבות יוצאת דופן וחריגות, כדי לסטות מענישה מינימלית.

בפסק דין ע"פ (מחוזי יר') 40355/07 - מדינת ישראל נ' ולר אברהם , תק-מח 2007(3), 12093 ,קבע כב' השופט עזרא קמא כללים מנחים לאותן נסיבות מיוחדות בהן רשאי בית המשפט להיתחשב בבואו לקבוע את עונש הפסילה: "נראה לי כי ניתן להביא נתונים אלה בחשבון השיקולים להפחתת תקופת הפסילה ואיזונה ברכיבי עונש אחרים: עבר תעבורתי נקי, רמה נמוכה של אחוז האלכוהול בדם או באוויר נשוף, מעל הרמה שנקבעה בדין, ונסיבות אישיות מיוחדות. זאת, לעומת שיקולים לחומרה, שהם בין היתר, חומרת העבירה של נהיגה בשיכרות, תוצאותיה, הצורך בתרומת בתי המשפט למלחמה בתופעת הנהיגה בשיכרות, ההולכת ופושטת בקרב נוהגי-רכב, הרשעות קודמות ושיקולי הרתעה, מניעה וגמול. כל אלה אין בהם אלא נתונים - מנחים ואין בהם מיצוי של כל הנתונים והאפשרויות. " (שם עמ' 12097).

...

בסוף דבריו מבקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט יסתפק בענישה שלא תעלה על פסילה של שנה וכן ענישה הצופה פני עתיד.

העונש הראוי בתוך המתחם : לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, והאזנתי לסניגור שעשה כל שניתן היה לעשות בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪ .

ב"כ המאשימה טענה למיתחם ענישה החל מפסילת המינימום בת 24 חודשים ועד לפסילה של 36 חודשים, וממאסר מותנה ועד ל12 חודשי מאסר בפועל, ורכיבי ענישה נוספים; ולאור העידר עבר תעבורתי לנאשם, האוחז ברישיון נהיגה משנת 1989 ואין לחובתו הרשעות קודמות להצגה, עתרה להטלת ענישה ברף התחתון של המיתחם; וביקשה להשית על הנאשם פסילת מינימום בפועל של 24 חודשים, מאסר על תנאי מרתיע שלא יפחת מ-6 חודשים, פסילה על תנאי, וקנס.

המחוקק קבע בסעיף 39א. עונש מינימום על נהיגה בשיכרות - תקופת פסילה בת שנתיים.

וראו לעניין זה: רע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.04.2013): "מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשיכרות הנה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בבטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.2.2013); רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2004)). ... תיקון 106 לפקודת התעבורה, אשר ניכנס לתוקפו ב-1.1.2012, שונה מהנוסח הנזכר בתזכיר הצעת החוק (אליו הפנה כב' השופט א' טננבוים בבית-המשפט לתעבורה), והוא אינו כולל כל הוראה או היתייחסות לעונשי המינימום הקבועים בפקודה (ראו, חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב-2012, ס"ח 2363). מכך ניתן להסיק, כי המחוקק נתן דעתו לאפשרות של קביעת עונשי מינימום דיפרנציאליים, בהנתן רמות אלכוהול שונות בגופם של נהגים המורשעים בעבירה של נהיגה בשיכרות, אך פסל אפשרות זו.". עפ"ת (מחוזי מרכז) 44803-05-15 אבי בן לולו נ' מדינת ישראל (נבו 01.10.2015) – "...תקופת הפסילה בפועל היא למשך שנתיים ובפסיקה עניפה קבעו בתי המשפט כי אין לסטות מפסילה מתקופת המינימום אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן שאינן נשמעות בפי כל. מקום שאין בו אותן נסיבות מיוחדות כאמור לעיל, חובה על בית המשפט לקבוע פסילת המינימום בת 24 חודש בכל נהיגה בשיכרות. בית משפט קמא מפנה לפסיקה ולא מצאתי מקום לחזור עליה.

...

וראו לעניין זה: רע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.04.2013): "מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.2.2013); רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2004)). ... תיקון 106 לפקודת התעבורה, אשר נכנס לתוקפו ב-1.1.2012, שונה מהנוסח הנזכר בתזכיר הצעת החוק (אליו הפנה כב' השופט א' טננבוים בבית-המשפט לתעבורה), והוא אינו כולל כל הוראה או התייחסות לעונשי המינימום הקבועים בפקודה (ראו, חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב-2012, ס"ח 2363). מכך ניתן להסיק, כי המחוקק נתן דעתו לאפשרות של קביעת עונשי מינימום דיפרנציאליים, בהינתן רמות אלכוהול שונות בגופם של נהגים המורשעים בעבירה של נהיגה בשכרות, אך פסל אפשרות זו.". עפ"ת (מחוזי מרכז) 44803-05-15 אבי בן לולו נ' מדינת ישראל (נבו 01.10.2015) – "...תקופת הפסילה בפועל היא למשך שנתיים ובפסיקה ענפה קבעו בתי המשפט כי אין לסטות מפסילה מתקופת המינימום אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן שאינן נשמעות בפי כל. מקום שאין בו אותן נסיבות מיוחדות כאמור לעיל, חובה על בית המשפט לקבוע פסילת המינימום בת 24 חודש בכל נהיגה בשכרות. בית משפט קמא מפנה לפסיקה ולא מצאתי מקום לחזור עליה.

מהמקובץ עולה שבנסיבות העניין סיוג עונש הפסילה כפי שקבע בימ"ש לתעבורה, רוקן מתוכן את האפקטיביות של רכיב ענישתי זה ובוודאי את אפקט ההרתעה שבעונש זה ומשנה תוקף יש לכך כשהסיוג חל על מרבית שעות היממה.

לסיכום לאחר ששמעתי טעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את השיקולים הרלבנטים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה בשכרות, או נהיגה תחת השפעה או נהיגה בשכרות מחמת סירוב או נהיגה בפסילה.

טיעונים לעונש: ב"כ המאשימה: הנאשם נוהג משנת 96' לחובתו 23 הרשעות קודמות - מגיש/ה. בין הרשעותיו אי ציות לתמרור, נהיגה בחוסר זהירות, עבירות מהירות חוזרות, נהיגה בשיכרות , נהיגה באור אדום ועוד.

התביעה עותרת כי יושת על הנאשם עונש פסילה לתקופה של 24 חודשים וזאת לאור עברו של הנאשם הכולל הרשעה דומה בשנת 2008 ואילו ב"כ הנאשם הציג בפני בית המשפט פרוטוקול הדיון משנת 2008 ממנו עולה כי על אף חובתו של הנאשם, רשומה הרשעה של נהיגת רכב בשיכרות , הרי שבאותו מקרה, היה מדובר בעבירה של מלווה לנהג חדש, כאשר הנאשם היה המלווה ולפיכך, הורשע בעבירה של נהיגה בשיכרות.

מאסר על תנאי הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

...

לאחר שהתחשבתי בטיעוני הצדדים, שקלתי מהות ההסדר, וכל שיקול רלבנטי אחר, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: עבודות של"צ הנאשם יבצע של"צ בהיקף 120 שעות על פי תוכנית אשר גובשה עבורו וזאת במסגרת מתנ"ס יעלים באילת שם יעבוד בעבודות תחזוקה.

קנס הנני גוזר על הנאשם קנס בסך 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו .

מאסר על תנאי הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

בא-כוח הנאשם טען איפוא, כי חלוף הזמן מאז התאונה צריך להשליך על העונש.

"מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשיכרות הנה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בבטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים – תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא" (רע"פ 2829/13 מוריאל נ' מדינת ישראל (29.4.2013)‏‏, א' שהם, פסקה 13).

דחיית הבקשה להארכת תוקף פסילת רישיון הנהיגה נשענה על ארבעת הטעמים הבאים: האחד, העדר אינדיקאציה לכך שהנאשם צורך אלכוהול דרך קבע והעובדה שדובר בארוע חריג שבו הנאשם שתה אלכוהול במהלך חתונה; השני, הנאשם נעדר הרשעות קודמות בכלל ובעבירות תעבורה בפרט; השלישי, הנאשם נהג במשך למעלה משנה קודם להגשת כתב האישום, בלי שהתבקש המשך פסילת רישיונו.

...

לנוכח כל האמור, ביקש בא-כוח הנאשם, כי על הנאשם יושת עונש מאסר בפועל שלא יעלה על שנה ופסילת רישיון נהיגה לתקופה מינימלית.

חרף נסיבותיו הקשות של המערער, כלל בעיותיו הרפואיות והיותו נעדר הרשעות קודמות, הערעור נדחה.

הערעור נדחה.

מעבר למידת שכרותו, שאינה ברף הנמוך, הנאשם השיכור נהג עם נוסעים ברכבו (ההגנה לא חלקה על כך, ואף טענה כי מי מהנוסעים היה הנהג, ולא הנאשם), וסיכן גם אותם.

· במסגרת רע"פ 864/17 אלקין נ' מדינת ישראל (01.04.2018), הורשע המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בנהיגה בשיכרות כשהוא נהג ברכב שעה שבגופו נמדד רכוז אלכוהול של 345 מק"ג. נקבע מיתחם ענישה הכולל פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים, כקבוע בחוק, ועד 48 חודשים, ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד הטלת מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים; על המבקש נגזרו קנס בסך 3000 ₪, 28 חודשי פסילה בפועל (בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית), 6 חודשי פסילה על תנאי, ו-6 חודשי מאסר על תנאי .

נקבע כי רישיונו של הנאשם יפסל בפועל לתקופה של 12 חודשים והפסילה תסווג כך שיותר לו לנהוג על אופנוע (דרגת רישיון A1).

על המערער, בעל ותק נהיגה משנת 1989, ללא הרשעות קודמות, אשר רישיונו נחוץ לו לצורך טפול בהוריו הקשישים, הושתו מאסר מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים, פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים, פסילה מותנית לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,000 ₪.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, והוטל על המשיב עונש פסילה למשך 24 חודשים חלף התקופה שנקבעה, ובוטל רכיב השל"צ. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל, וביחס לפסילת רישיון – החל מ 24 חודשי פסילה ועד 36 חודשים.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה - אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.