העדר תקני בטיחות למבני חינוך גבוהים: תביעה

בכתב התביעה, שהוגש מטעם התובע בנידון ביום 22.3.16, נטענת גרסה דומה לזו שבמכתב הדרישה ת/1 [ס' 4]: "ביום 1.11.13 בשעה 14:30 או בסמוך לכך (להלן: "יום התאונה"), במהלך משחק כדורגל במיגרש כדורגל/סל מאספלט בביה"ס "נצח ישראל" בקרית מלאכי אשר לא היה תקין, בין היתר, בשל בורות, חריצים וסדקים, לא אחיד עם הפרישי גובה - ניתקל התובע במדרגה בקצה המיגרש בגובה של 5 ס"מ וכתוצאה מכך נפל ונחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בברכו השמאלית (להלן: "התאונה").

בתשובה לשאלות שהתובע מצא להציג לעד בחקירתו, עולה כי הוא אחראי על ביקורות לגבי בטיחות המבנים של מוסדות החינוך בקריית מלאכי, 12 בתי ספר ו-47 גנים [ש' 3-4 בעמ' 27 ו-ש' 1-2 בעמ' 28 ל-פרו'], שנעשות לקראת פתיחת שנת הלימודים, והוא מחליט מה הליקויים שיש לתקן, והוא אחראי גם על האחזקה [ש' 25-31 בעמ' 27 ו-ש' 1-4 בעמ' 30 ל-פרו']; מבוצעים על ידו גם ביקורים חודשיים [ש' 15-16 ב-עמ' 37 ל-פרו'].

עוד ראוי להפנות שלפי גרסת התובע בחקירתו, בכלל לא הסתכל לכיוון המדרגה, ובעצם לא שם לב ונתקל בה. בנסיבות אלה, בהעדר חוות דעת המצביעה על נורמה בטיחותית שמכתיבה, בנסיבות המיגרש בעניינינו, טיב המיגרש וטיב החגורה והמדרכה – הקמת מדרכה מוגבהת יותר (מ-5 ס"מ), חוות דעת שגם תיקבע, או לפחות תציע - גובה אופטימאלי, וגובה מינימאלי, כזה שימנע הסיכון שלכאורה יוצרת מדרגה נמוכה (כטענת התובע); לא אוכל לקבוע קשר סיבתי בין מעשה או מחדל שמיוחס לנתבעת 1 לבין קרות התאונה.

...

כאמור, לא מצאתי כי דין התביעה להתקבל; ועל כן, אין התובע זכאי לכל פיצוי.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות, ישלם התובע לנתבעות בגין הוצאות שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט סך כולל של 12,000 ₪.

לאור כך שהסכם החכירה אינו בתוקף, היינו, בעל הזכויות הרלוואנטי הנה הרשות, עליה בכול ההקדם לשקול את צעדיה, למי להחכיר, באיזה הסכם חכירה, איזה שטחים להעביר לאחריות המועצה האזורית ואלו שטחים יוחכרו לגורמים אחרים ובאופן כללי להסדיר בכול ההקדם את נושא החכירה של הנכסים הציבוריים ביישוב אלומה וכך גם להסדיר את הנכסים הפרטיים, נושאים הדורשים טפול בעדיפות גבוהה.

יש להוסיף כי מצב דברים בו המפרק מנפיק אישורים למשרד החינוך אודות מוסדות החינוך, או מצב שבו המפרק נידרש לטפל בבטיחות מבנים כפי שהיה לגבי מבני הישיבה, אינו מתאים להמשך טפול כחלק מהליך הפרוק ולאור הקביעה אודות העידר תוקף להסכם החכירה.

בדיון בבקשה 30 מיום 27.2.18 כך פתח ב"כ חזון יחזקאל את הטיעון, (עמ' 17 ש' 12): "עמותת אלומה היא ללא חובות. למעשה, הנושה היחידה שלה והעיקרית שלה זה עמותת חזון. אנו בחרנו מסיבותינו לא להגיש תביעת חוב בתיק...". לפיכך, אני קובע כי עמותת חזון יחזקאל אינה נושה של העמותה בפרוק טענות חזון יחזקאל למעמד בתיק עמותת חזון אינה נושה בעמותה בפרוק.

איני סבור שיש צורך להרחיב במה שהיה, ובדו"ח החוקר העצני, (שם עלתה הטענה ולפיה עמותת חזון היא שהביאה למצבה הלא תקין של העמותה בפרוק).

...

לפיכך, נדחית בזאת בקשת המפרק לצירוף משרד החינוך.

בדיון בבקשה 30 מיום 27.2.18 כך פתח ב"כ חזון יחזקאל את הטיעון, (עמ' 17 ש' 12): "עמותת אלומה היא ללא חובות. למעשה, הנושה היחידה שלה והעיקרית שלה זה עמותת חזון. אנו בחרנו מסיבותינו לא להגיש תביעת חוב בתיק...". לפיכך, אני קובע כי עמותת חזון יחזקאל אינה נושה של העמותה בפירוק טענות חזון יחזקאל למעמד בתיק עמותת חזון אינה נושה בעמותה בפירוק.

לפיכך, נדחית טענת עמותת חזון לחיוב המפרק לצרפה כצד לכל בקשה בתיק.

כתב התביעה כלל מספר פרויקטים; פרויקט שפוץ בית אשכול; פרויקט שפוץ בית פוזנק; פרויקט גן לח"י; פרויקט גן חבצלת; פרויקט רחוב המסיק; שפוץ בית כנסת חב"ד. בתחילת ההליך, בהיעדר כתב הגנה מטעם הנתבעת, ניתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה.

פרויקט בית אשכול פרויקט בית אשכול בוצע במסגרת מיכרז 10/2015 שפירסמה הנתבעת לעבודות אחזקה שנתית ובניה של מוסדות חינוך ומבני ציבור ברחבי העיר עפולה ומכוח חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 23/7/2015 (להלן: "החוזה").

ברם זה לא המקרה, והנתבעת היא זו שהציבה שמירה באתר על בסיס הסכם העסקה שיש בידה עם חברת שמירה, ועומדת לזכותה חזקת התקינות המעשה המינהלי, לפיו, נהנית הנתבעת מהחזקה שפעלה כדין כל עוד לא הוכח בפני בית המשפט אחרת.

עוד הציג התובע חשבון חלקי 2 לעבודות תקרה אקוסטית וגופי תאורה ב"ס אלון, המלמד על אישור לתשלום על ידי מר אורי רון שהותקנו גופי התאורה בבית הספר, פעולה שיש בה כדי להגיע למסקנה ברמת סבירות גבוהה, שהמפקח מטעם הנתבעת אישר את גופי התאורה ומצא אותם עומדים בדרישות התקן ובדרישות הנתבעת.

התובע מסתמך בסיכומיו על הוראת סעיף 2.7 להוראות המיכרז: " הזוכה במיכרז ישמש כקבלן ראשי, וככזה יהיה אחראי על מכלול העבודות. בנוסף, יהיה הזוכה אחראי על נושאי הבטיחות העבודות ועל התאום בין עובדיו השונים שיועסקו בו, ויבצע את התפקידים, המטלות והעבודות הקבועות בחוזה המצורף למכרז זה. הזוכה במיכרז יבצע את העבודות בהתאם להנחיות ולהוראות הערייה." מנגד, הפניתה הנתבעת למספר סעיפים בהוראות המיכרז הקובעים בזו הלשון: סעיף 2.6 – "מובהר כי, במבנה יועסקו קבלנים נוספים לביצוע עבודות והקבלן הזוכה יידרש לעבוד בתיאום ואין לו ולא יהיו לו כל תביעות בנושא וכן לא תשולם תוספת רווח קבלן ראשי או תוספת תאום כלשהיא". סעיף 4 – "תשומת לב של הקבלן מופנית לכך שלא ישולם לקבלן רווח של קבלן הראשי בגין תיאום והפעלה של קבלנים אחרים שעבדו באתר". סעיף 5 – "הקבלן מצהיר בזאת כי ידוע לו שהוא עובד באתר בו עובדים קבלנים נוספים ולא ישולם לו רווח קבלן ראשי על עבדות המבוצעות ע"י אחרים ולא יהיו לו טענות ו/או תביעות בנושא". סעיף ב בעמוד 79 – "תשומת לב הקבלן מופנית לכך שלא ישולם לקבלן רווח של קבלן ראשי בגין תיאום והפעלה של קבלנים אחרים שעבדו באתר." סעיף ג עמוד 79 – "הקבלן מצהיר בזאת כי ידוע לו שהוא עובד באתר בו עובדים קבלנים נוספים ולא ישולם לו רווח קבלן ראשי על עבודות המבוצעות על ידי אחרים ולא יהיו לו טענות ו/או תביעות בנושא." לשון הוראות המיכרז, קובעות במספר מקומות שונים, כמפורט לעיל, שלא ישולם לתובע רווח קבלן ראשי במסגרת העבודות שיבוצעו על ידי אחרים, ואין כל הוראה במיכרז הבאה לקבוע אחרת.

...

מכאן, נדחית טענת הנתבעת.

נקבע בהלכה הפסוקה, ע"א 552/88 קובטי נגד אזרחי, פורסם ביום 26/6/91 "חוק פסיקת ריבית והצמדה מסמיך את בית המשפט לפסוק ריבית כבר מיום היווצר העילה". בענייננו, אני סבורה שמועד היווצרות העילה, חובת הנתבעת לשלם את התמורה בעד העבודות שביצע התובע, קמה עם הגשת החשבון הסופי על ידו, ובהתאם להוראות החוזה לתשלום, שוטף + 90 מיום הגשת החשבון הסופי (פרק י"א בחוזה).

סוף דבר, הנתבעת תישא בתשלומים הבאים: בית אשכול - סך של 439,734.64 ₪ (כולל מע"מ).

בהודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת נטען כי נושא הבטיחות, התקינות ותיקון מפגעים לרבות המפגע הנטען מושא התביעה, נמצא באחריות משרד החינוך ואם אכן אירעה התאונה מושא התביעה, אזי באחריות צד ג' בלבד לפצות את התובעת או לשפות את הנתבעת.

בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך מס' סב/6ב (להלן: "חוזר מנכ"ל"), על הרשות המקומית לבצע סקר שנתי להערכת סיכונים במבנה המוסד ולתקן כל ליקוי.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שבחנתי טענות הצדדים, התצהירים, וכלל המסמכים שהוגשו בתיק ולאחר ששמעתי ושקלתי באופן בלתי אמצעי העדויות לפניי, מצאתי כי דין התביעה להדחות בהיעדר אחריות הנתבעת לתאונה.

יוער כי בפסק דין בעיניין ג'ני כהן הנ"ל, קבע בית המשפט לדחות התביעה לאחר שמצא כי גובה הבליטות מעל פני המדרכה היה רק 2.5 ס"מ; בע"א 1391-08-07 כרמלה כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה (30.12.07) נדחה ערעור על קביעת בית משפט קמא שלא להטיל חבות על הרשות בגין פגיעה כתוצאה מבליטה של 1.5 ס"מ במדרכה; בת"א (י-ם) 11742/06 דורית בר חי נ' עירית מעלה אדומים (10.1.2010) נדחתה תביעתה של תובעת שטענה כי נפלה כתוצאה מפער גבהים של כשני סנטימטרים בין שורות אבני הריצוף המשתלבות במדרכה; בת"א (שלום ת"א) 43788-06 נינה פריץ נ' עריית הרצליה (25.01.10) נדחתה התביעה בקביעה שהפרש גבהים של כסנטימטר בין אבני המדרכה, אינו מקים אחריות על העיריה, הנתבעת.

...

סוף דבר התביעה נדחית.

לאור דחיית התביעה, אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג'.

בשים לב לפסיקת ההוצאות כנגד התובעת, אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות הצד השלישי ובשכ"ט ב"כ בסכום כולל של 7,000 ₪, אשר ישולם לצד השלישי תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד ביצוע התשלום בפועל.

בתביעה נטען כי המועצה נושאת באחריות לפצוי התובע על נזקיו בשל רשלנותה הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא דאגה לחבר את הרשת לקרקע המיגרש, לא דאגה שהרשת לא תהא גבוהה יותר מאבן השפה, לא דאגה שהרשת לא תהיה רוטטת, וכך נוצר הסיכון לכניסת רגלו של התובע למרווח בין הרשת לאבן השפה.

ככל שהתובע נפגע מהתאונה כפי שנטען על ידו, הרי שהארוע ארע בשל רשלנותו הבלעדית, חוסר זהירות מצידו והיעדר שיקול דעת, באופן שיש להטיל עליו אשם תורם בשיעור 100%.

המועצה יכולה הייתה לצפות את התרחשותו של הנזק ברמה העובדתית, והיתה צריכה לצפותו ברמה הנורמאטיבית, שכן בית הספר הוא מבנה שבאחזקתה ובפיקוחה, ומחובתה לדאוג לאיתור מפגעים בטיחותיים בו ומניעתם.

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית של משרד החינוך, קבע בית המשפט העליון לא אחת, כי המדינה איננה בגדר "מבטחת על" ואין להרחיב את אחריותה לכל ליקוי בטיחותי המתרחש בארץ בכל זמן נתון: ראו: ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אל קאדר (מיום 7.9.10) (להלן: "פס"ד ג'אבר), פסק דינו של כב' השופט עמית שם נידונה אחריות הערייה כמחזיקה בנכס ובמתקן שלא היה תקין וכן אחריותה ברשלנות שילוחית, בהיותה המעסיקה של המורה ואחראית לרשלנותו. שם אף נבחנה השאלה אם הפר מנהל בית הספר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו, הרי אין חולק לגבי חובת הזהריות המושגית של מנהל בית ספר כלפי תלמידיו, ומתוקף זה אחריותה השילוחית של הערייה. שם אף נידונה סוגית אחריותו של משרד החינוך בהיותו מפקח ונוכח "אי וידוא" ביצוע עבודות התיקון כפי שהוכח שם. בפסק דין ג'אבר הבהיר כב' השופט עמית שאין להרחיב את אחריות משרד החינוך לכל ליקוי בטיחותי בבתי הספר בארץ, שהרי אין באפשרות משרד החינוך לפקח על כל בתי הספר בכל רגע נתון.

...

בהתחשב במהות הפגיעה, ובעזרה לה נזקק התובע לאחר האירוע, וכן בהתחשב בעזרה לה יזקק בעתיד, אני קובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות: התאונה הינה תאונת עבודה, כךשכל ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל מכוח חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968.

לסיכום: בהתאם לפיצויים שנקבעו לעיל, ולהפחתה בגין אשם תורם, ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל, ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובע סך של 62,496 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (כולל שכר מומחים) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,000 ₪.

אני דוחה את ההודעה לצד שלישי, ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.