העברת תיק מהליך פלילי להליך מנהלי: בקשה לשינוי סמכות

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי היה על עורכי הדין בנמלך וקורב להגביל את ייצוג המבקשים להליך העירעור בלבד, וכי העברת התיק למותב אחר יביא לבזבוז זמן שפוטי יקר נוכח הצורך בלימוד חדש של התיק על-ידי המותב שייקבע.

דומני כי אף מדבריו של הנשיא אורנשטיין במסגרת ההחלטה ניתן ללמוד כי היא ניתנה מכוח סמכותו לפי סעיף 38 לחוק בתי המשפט: "בשולי הדברים ולא בשולי החשיבות; מתוקף תפקידי וסמכותי כנשיא בית המשפט שאמון על הקצאת התיקים בין השופטים ומניעת ביזבוז זמן שפוטי יקר, נכללת החובה למנוע נתוב ההקצאה שלתיקים שנשמעו על-ידי שופט מסוים לשופט אחר שלא מכיר את התיק לשם השלמתו ושעה שאין צורך עניני להעביר את התיק לשופט אחר" (פסקה 9 להחלטה מיום 24.7.2019).

יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דבריו של ד"ר מרזל בספרו פסלות שופט הנ"ל: "תנאי שבלעדיו אין להגשת ערעור פסלות הוא קיומה של החלטת השופט בבקשת הפסלות. אכן, החלטת השופט בשאלת הפסלות היא חוליה הכרחית בדיני הפסלות. כך, שכן נימוקי ההחלטה מבססים חלק חשוב – ואף מכריע – של התשתית העובדתית ויש בהם כדי לכלול גם את עמדת השופט באשר לפסילתו שלו, עמדה בעלת משקל משל עצמה. בשל חשיבות זו של החלטת הפסלות נפסק כי בהעדר החלטת פסלות, אין מקום לערעור פסלות. זאת ועוד: הכרח הוא, כי יהיה מדובר בהחלטה במסגרת דיני הפסלות, כלומר, בהחלטה בה השופט פוסל את עצמו או דוחה בקשה לפסילתו. אין די בהחלטה על העברה מנהלית של תיק לסגן נשיא בית המשפט, לדוגמא, כדי להקים זכות לערעור פסלות עליה" (שם, בעמ' 335).

לפיכך, "ערעור פסלות שופט" מגיע כשלצידו סט של כללים מיוחדים ושונים מהליך ערעורי רגיל (להרחבה, ראו: מרזל, 334-329), ובין היתר: זהות המותב שדן בעירעור פסלות (נשיא בית המשפט העליון או מותב של שופטי בית המשפט העליון או שופט אחד, כפי שייקבע הנשיא); המועד הקצר למדי להגשת העירעור (חמישה ימים בהליכים פליליים ועשרה ימים בהליכים אזרחיים); והחובה הקבועה בתקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי להודיע לבית המשפט על הגשת ערעור פסלות, כדלקמן: "בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בעיניין טענת פסלות או בעיניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית המשפט ומשהודיע כך, יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט או המותב, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו". מהותו של הליך הפסלות מחייבת את בעלי הדין להבהיר מפורשות כי הבקשה שהגישו היא מכוח סעיף 77א לחוק בתי משפט, הן בערכה הדיונית והן בערכת העירעור.

...

סוף דבר: המבקשים רשאים להגיש, עד ליום 26.11.2019, בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.7.2019.

בנסיבות העניין, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. החלטתי זו תצורף לבקשת רשות הערעור ככל שתוגש, והמזכירות תדאג לתייקה בתיק שייפתח ולהביאה לידיעת הגורם השיפוטי המטפל.

החלטתי זו תשוגר לצדדים לאלתר והמזכירות תוודא את הגעתה גם באמצעות הטלפון ותשיב למבקשים את "הודעת הערעור" שצורפה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ה"פ 28170-04-20 ריבקין נ' רשות המיסים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אבי גורמן מבקש: יבגיני ריבקין ע"י ב"כ עו"ד יואב ציוני משיב: פקיד שומה פתח תקווה ע"י ב"כ עו"ד ניצן זגרינסקי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

לצד ההליך האזרחי שנקט מנהל מע"מ פתח תקווה כלפי המבקש ואשר תואר לעיל, נבחנה אף האפשרות לנקוט כנגדו אף בהליכים פלילים בגין החשד כי מעשיו שתוארו לעיל מהוים עבירות על חוק מע"מ. בתאריך 13.7.2017 הגיש המבקש, באמצעות עו"ד ארליך אשר ייצג אותו באותה עת, בקשה להשתת כופר, במקום ההליך הפלילי שהיה צפוי לו (להלן: "בקשת הכופר") (נספח 1 לתצהיר המשיב).

אוסיף ואציין כי התשלום האחרון לא שולם באמצעות השיק שמראש הופקד, אלא המבקש ביקש וקיבל שיק זה בחזרה ובמקומו העביר את ייתרת התשלום שנידרש.

לשיטת המבקש, בנסיבות בהן פריסת הכופר לתשלומים מאריכה את תקופת היתיישנות השומות, חלה על המשיב, כרשות מנהלית, חובה להתריע בפני הנישום מפני נזק שעלול להגרם לו כתוצאה מכך.

על פי פרוטוקול הדיון מיום 4.6.2018, באותו מועד צוין בפני המבקש כי בהתאם לסעיף 147 בפקודה, בעקבות תשלום כופר למע"מ בשל עבירה פלילית או שהוטל עליו כופר, מסורה למשיב הסמכות לפתוח את השומה האזרחית במס הכנסה (נספח 6 לתצהיר המשיב).

ושוב, כל עוד לא שולם הכופר במלואו, אין שינוי במצבו של הנישום וההליך הפלילי נגדו עודנו תלוי.

...

" בהקשר שלנו, כאשר עסקינן בפרשנות חוקי מסים, ויותר מכך - לאור מבנהו של הליך "כופר כסף" ומהותו ובשים לב ללשון הסעיף, אני סבור כי יש לראות את יום התשלום כיום הפירעון ולא כיום הפקדת השיקים הדחויים.

סוף דבר: דין התובענה שהגיש המבקש להידחות, הן מן הטעם כי לא מצאתי שהתקיימו במקרה כאן ההצדקות הנדרשות בדיני החוזים להורות על ביטול הסכם השומות, והן מן הטעם כי גם לגופו של עניין – אין בידי לקבל את הפרשנות שהציע המבקש.

לאור האמור – התובענה נדחית.

ביום 6.2.22 הגישה המשיבה בקשה להחלפת ייצוג ולהארכת מועד בשל העברת הטיפול בתיק לתובע מטעם המשיבה ממחוז מרכז, בטענה כי העבירה בוצעה במחוז מרכז, והודיעה על כוונתה להגיש בקשה להעברת ההליך לבית משפט מוסמך.

טענות הצדדים ביחס לבקשה להעברת ההליך לבית משפט מוסמך: טענות המשיבה לטענת המשיבה, הסמכות המקומית לידון בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה להשפט, נתונה לבית משפט במחוז מרכז, הואיל והקנס המינהלי הוטל בעקבות ביצוע עבירה של שימוש אסור במקרקעין הנמצאים ביישוב כפר קאסם, בו נימצאת גם כתובתה הרשומה של המבקשת ומכאן שיש להעביר ההליך לבית משפט השלום בפתח תקווה.

דיון והכרעה בשאלת הסמכות המקומית של בית משפט זה לידון בבקשה: אשר לסדרי הדין החלים בעניינינו- סעיף 255 לחוק התיכנון והבניה קובע כי: "כל עוד לא נקבעו, בחוק זה או בתקנות לפי סעיף 268, סדרי דין להליכים לפי פרק זה, יידונו ההליכים האמורים בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים מאותו סוג, בשינויים המחוייבים". מקום בו עסקינן בקנס מינהלי שהוטל על המבקשת בעקבות ביצוע עבירה של שימוש אסור במקרקעין, עבירה לפי סעיף 243(ד) לחוק התיכנון והבניה, הרי שסדרי הדין הרלוואנטיים לענייננו קבועים בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

...

סעיף 6(א) לחסד"פ קובע כי: "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם." כעולה מטענות הצדדים ומן הצרופות שהוגשו, משהעבירה נעברה בכפר קאסם, ומשכתובתה הרשומה של המבקשת גם נמצאת בכפר קאסם הרי שהסמכות המקומית לדון את המבקשת נתונה לבית משפט במחוז מרכז "אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה [...] או נמצא מקום מגוריו של הנאשם" .

לאור האמור אני מורה על מחיקת הבקשה מחמת חוסר סמכות מקומית לדון בה. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

בתום השימוע, הוחלט כי תיק החקירה יועבר לעיון והחלטת מפקד המחוז.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשה זו להדחות לאור ניסיונם של המבקשים לתקיפה עקיפה של החלטה מנהלית במסגרת ההליך הפלילי.

מנגד, טוענים המבקשים כי לבית העסק קיים היתר טרם שינוי בעלות וייעוד העסק וכי סרוב המישטרה הנו בגין חשדות לא ממשיים שבמקום אכן מתרחשת עבירה פלילית.

תיק הרשוי שהוצג על ידי המשיבה מציג תמונה לפיה לעסק אין היתרים דרושים על פי חוק רשוי עסקים ואף המחלקות הרלוואנטיות להוצאת אותם היתרים, סירבו בתוקף לבקשת מבקש 2.

חזוק לדבריי אלו ניתן לראות בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, "דיני רשויות מקומיות", כרך א', עמ' 471: "הסמכות הנתונה להפסקת עיסוק כאמור, היא סמכות דראסטית למדי ויש בה כדי לשבור מטה לחמו של בעל עסק בזמן שעודנו עומד בחזקת חף מפשע. על כן חזקה על הרשויות שלא ישתמשו בסמכות מרחיקת לכת זו, אלא במקרים יוצאים מן הכלל אשר בהם שוכנעו שלמען הגנה על בציבור יש, אמנם, צורך בכך." למען הסר ספק, אין בדבריי אלו לחייב את הרשות המנהלית לבצע שימוע טרם הוצאת צו הפסקת שימוש על פי סעיף 20 לחוק רשוי עסקים.

...

סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי סגירת העסק, בין אם באופן זמני ובין אם לצמיתות, תגרום לפגיעה בחופש העיסוק של המבקשים ולנזק כספי רחב.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המשיבה וכן לא הוכח מעל לכל ספק סביר שבמקום זה אכן מתרחשות עבירות זנות העולות לכדי סכנה לשלום הציבור.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע הצו לזמן מוגבל של חצי שנה, מיום זה, בכדי שמבקש 2 יוכל לפעול בהקדם האפשרי להשגת ההיתרים הדרושים על פי חוק.

לאור האמור, מבקשת המאשימה כי במיתחם הענישה שבין 70%-90% יוטל על כל אחד מהנאשמים קנס עונשי בסך שלא יפחת מ-80% מגובה הקנס המקסימלי ובהתאם לכך, כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך של 163,200 ₪ (29,200 ₪ *6 = 175,200 ₪, ועוד 28,800 ₪ (14,400 ₪ *2) המובילים לסך 204,000 ובמכפלת 80%).

אלמנט השהוי יצר לנאשמים נזקים כבדים ובעיקר נזק ראייתי על ידי החוקרת עצמה אשר לא כללה בתיק החקירה מסמכים מהותיים כמו "דוח אישור מנהל העבודה על תיקון הליקויים". רשלנות המאשימה נובעת גם מכך שכתב האישום הוגש בנגוד למדיניות המאשימה שהיא נקיטה בהליך פלילי חלף מינהלי רק במקרים חריגים אשר בסיסם הפרת צו בטיחות, להבדיל מהמקרה דנא.

החוק אינו חל על עבירה שנעברה לפני 1.1.18, אולם חיקוק זה ושינוי המדיניות כתוצאה מחקיקת החוק, לא נילקח כלל בחשבון על ידי המאשימה עת הגישה את כתב האישום.

בעיניין 49909-12-15 אייל קישון נ' מדינת ישראל (מיום 19.12.17) עמד בית הדין הארצי על הדברים הבאים-"הסמכות להמנע מהרשעה או לבטלה "מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי - יש להרשיעו בדין. הרשעה מהוה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נידרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי..." (עניין חדוות הורים).

...

נוסף על האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת הנאשמים כי האישומים בהם הורשעו אינם כה חמורים כפי שהדבר הצטייר מלכתחילה לטענתם (ס' 28 לטענות הנאשמים בכתב).

יחד עם זאת, לנאשם חלק בביצוע העבירות בהתחשב בתפקידו בנאשמת במועדים הרלוונטיים כאשר שימש כבעלים ומנהל בחברה על כן, אני סבורה כי אין לגזור גזירה שווה בנוגע לאחריותם.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, אני משיתה על הנאשמת קנס כספי בגובה 71,400 ₪.